Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה" (כב-לח) בַּמִּדְרָשׁ אָמְרוּ, שֶׁבִּלְעָם אָמַר לְבָלָק: אֲנִי כְּפוּי טוֹבָה, וְאַתָּה כְּפוּי טוֹבָה. אֲנִי מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל לָבָן, וְאַתָּה מִבְּנֵי בְּנוֹתָיו שֶׁל לוֹט. וַאֲבוֹתֶיךָ לֹא נִשְׁאֲרוּ חַיִּים בָּעוֹלָם אֶלָּא בִּזְכוּתָם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת אַבְרָהָם, וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה" (בְּרֵאשִׁית יט-כט). וּבְלָבָן כָּתוּב שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בְּרֵאשִׁית ל-כז) וּמִבְּרָכָה זוֹ זָכָה לְבָנִים - וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים בְּרָעָתָם?!

כָּךְ אָמַר, וְהִמְשִׁיךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ לְהָרַע. וְאִם לֹא הִצְלִיחַ לְהָרַע בְּפִיו, נָתַן עֵצָה לְהַחְטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל...

זוֹ מִדָּתוֹ שֶׁל נָכְרִי! אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲבִי הָאֻמָּה, זָכַר לְלוֹט חֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ כְּשֶׁלֹּא הִלְשִׁין עַל שָׂרָה לִפְנֵי פַּרְעֹה שֶׁהִיא אֵשֶׁת אַבְרָהָם, רָאָה עַצְמוֹ כַּאֲסִיר תּוֹדָה, וּלְפִיכָךְ נֶחְלַץ לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגֶד אַרְבָּעָה מְלָכִים מְנַצְּחִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט מִן הַשֶּׁבִי, וּבִזְכוּתוֹ נִצַּל מִמַּהְפֵּכַת סְדוֹם. וּבְכָךְ אֵין דַּי, וְקִבֵּל שָׁלוֹשׁ מֵהָאֲרָצוֹת הַמְיֹעָדוֹת לְזֶרַע אַבְרָהָם (רַשִּׁ"י דְּבָרִים ב-ה).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַשְׁכְּנַזִּי זָצָ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם" (מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם פֶּרֶק כ"ד) שֶׁ"אִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם" אֶלָּא הָיָה פַּרְעֹה נֶעֱתָר לִדְרִישַׁת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהוֹצִיאָם, הֲרֵי "עֲדַיִן אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם", בְּהַכָּרַת הַטּוֹב!

לֹא מוּבָן -

פַּרְעֹה עַצְמוֹ שִׁעְבְּדָם בְּכָזוֹ כְּפִיּוּת טוֹבָה, "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". הֶעֱבִידָם בְּפָרֶךְ, הִטְבִּיעַ יַלְדֵיהֶם בַּיְאוֹר, מִכְמְכָם בַּחוֹמָה וְרָחַץ בְּדָמָם. וְאִלּוּ הָיָה מוֹאִיל לְשַׁחְרְרָם מֵרְצוֹנוֹ הָיִינוּ "אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ" - מְשֻׁעְבָּדִים לוֹ בְּהַכָּרַת טוֹבָה...?

אָכֵן כֵּן, הֵשִׁיב הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל, בְּהַכָּרַת טוֹבָה אֵין מְחַשְּׁבִים חֶשְׁבּוֹנוֹת!

רֹאשׁ כּוֹלֵל נוֹדָע פָּנָה לָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל: "לוֹמְדִים סוּגְיָא סְבוּכָה וּמִתְקַשִּׁים לְהַקִּיפָהּ. אִם יוֹאִיל לִמְסֹר שִׁעוּר לָאַבְרֵכִים, לְהַבְהִיר כָּל הַשִּׁיטוֹת מִשָּׁרְשֵׁיהֶן בְּסוּגְיָא וְעַד לַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵיהֶם בַּהֲלָכָה הַפְּסוּקָה. יִקַּח מוֹנִית וְתַמְתִּין לוֹ וְתַחְזִירוֹ, עַל חֶשְׁבּוֹן הַכּוֹלֵל?"

נִשְׁמָע מֻפְקָע. הֵן לֹא הָיָה לְרַבֵּנוּ רֶגַע פְּנַאי. הֵכִין שִׁעוּרָיו וּמְסָרָם וְכִהֵן כְּאַב בֵּית הַדִּין לְעִנְיְנֵי מָמוֹנוֹת וּפָסַק בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. וְכָאן, סוּגְיָא סְבוּכָה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ. אֲבָל נֶעֱתַר, וְהִגִּיעַ. מָסַר אֶת הַשִּׁעוּר בְּכָזוֹ בְּהִירוּת, הִקִּיף אֶת הַסּוּגְיָא עַל כָּל שִׁיטוֹתֶיהָ, וְחִשֵּׁב אֶת כָּל הַתּוֹצָאוֹת הַהִלְכָתִיּוֹת הַנּוֹבְעוֹת מֵהֶן. כְּשֶׁסִּיֵּם, הִקִּיפוּהוּ הָאַבְרֵכִים, בִּקְּשׁוּ הַבְהָרוֹת בִּפְרָטֵי הַפְּרָטִים. עָנָה בְּסַבְלָנוּת וּבְפֵרוּט. רֹאשׁ הַכּוֹלֵל הֶחְלִיט לְפַצּוֹת אֶת נַהַג הַמּוֹנִית עַל הַהַמְתָּנָה הַמִּתְמַשֶּׁכֶת. יָצָא, וְחָזַר נִרְעָשׁ: "הַמּוֹנִית נֶעֶלְמָה".

הָרַב חִיֵּךְ. טוֹב, קָשֶׁה לְהַנִּיחַ שֶׁהַנֶּהָג וִתֵּר עַל שְׂכָרוֹ. כַּנִּרְאֶה שִׁלֵּם לוֹ, וְשִׁגְּרוֹ לְדַרְכּוֹ, "כַּמָּה עָלְתָה", שָׁאַל. הָרַב חִיֵּךְ.

הֵבִין שֶׁהִגִּיעַ בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁעָשָׂה קַפֶּנְדַּרְיָא בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת. בִּקֵּשׁ שֶׁלְּפָחוֹת בַּדֶּרֶךְ חָזוֹר יִסַּע עִמּוֹ בְּרִכְבּוֹ -

הָרַב נֶעֱתַר, וְכָל הַדֶּרֶךְ לֹא פָּסַק לְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַהַסָּעָה. אֵיזוֹ טוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱלָץ לְהַמְתִּין בַּשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת וּלְהִטַּלְטֵל לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ כָּל הַשְּׁכוּנוֹת. בְּמַה יּוּכַל לִגְמֹל לוֹ עַל הַהַסָּעָה שֶׁמַּסִּיעוֹ!...

פַּעַם הָלַךְ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר בְּלִוְיַת בְּנוֹ רַבִּי אֵלִיָּהוּ וְכַמָּה מִמַּכָּרָיו. נִגַּשׁ בָּחוּר, וְהִגִּישׁ הַזְמָנָה לְנִשּׂוּאָיו. הֵאִיר אֵלָיו פָּנָיו, הִבִּיט בַּהַזְמָנָה, שָׁאַל לִשְׁלוֹם הוֹרָיו, בֵּרְכוֹ בְּמַזָּל טוֹב וְאָמַר לִבְנוֹ: "אֲנִי חַיָּב לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחֲתֻנָּתוֹ!"

תָּמַהּ הַבֵּן. הָיָה זֶה לְאַחַר מַחֲלָתוֹ, כְּשֶׁהִשְׁתַּקֵּם וְהִתְאוֹשֵׁשׁ. הַהֲלִיכָה כָּבְדָה עָלָיו, וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף אַף בְּשִׂמְחַת תַּלְמִידָיו. וּבָחוּר זֶה אֵינוֹ מַכָּר. לֹא תַּלְמִיד, אַף לֹא שָׁכֵן, גַּם לֹא נִרְאֶה כְּבֶן יְשִׁיבָה. לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה.

אָמַר הָרַב: "הֲזוֹכֵר אַתָּה אֶת שַׁבַּת הֶחָתָן שֶׁלְּךָ לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה? -

לְאַחַר הַתְּפִלָּה יָצָאנוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשִׁירָה לְעֵבֶר מְקוֹם הַסְּעוּדָה. זוֹכֵר?"

זוֹכֵר, וַדַּאי. אֵיזוֹ שִׂמְחָה הָיְתָה. כַּמָּה הִתְרַגְּשׁוּ כֻּלָּם בְּשִׂמְחַת הָרַב בִּכְלוּלוֹת בְּנוֹ יְחִידוֹ.

"בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ", הִזְכִּיר הָרַב, "נִפְתְּחָה דֶּלֶת אַחַת הַחֲצֵרוֹת בִּשְׁכוּנַת 'בֵּית יִשְׂרָאֵל'. אִשָּׁה שָׁמְעָה אֶת הַשִּׁירָה, יָצְאָה וְזָרְקָה סֻכָּרִיּוֹת. לְפִי הַכְּתֹבֶת בַּהַזְמָנָה, זוֹ אִמּוֹ -

הִיא הִשְׁתַּתְּפָה בְּשִׂמְחָתִי, בְּנִשּׂוּאֵי בְּנִי. עָלַי לִטֹּל חֵלֶק בְּשִׂמְחָתָהּ בְּנִשּׂוּאֵי בְּנָהּ..."

מְחַנֶּכֶת בְּאַחַד הַסֶּמִינָרִים לִנְעָרוֹת מִתְחַזְּקוֹת נָהֲגָה לִשְׁלֹחַ תַּלְמִידוֹת לַעֲזֹר בְּבֵית הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל, בְּשָׂכָר מָלֵא, כַּמּוּבָן, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ כֵּיצַד נִרְאֶה בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה, אֵיזוֹ שַׁלְוָה נְסוּכָה, אֵיזוֹ שִׂמְחָה שׁוֹרָה. כַּמָּה הִתְפַּעֲלוּ מֵהָעֲדִינוּת וְהַהִתְחַשְּׁבוּת. מֵהָרָצוֹן לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶן וּמֵהַהַעֲרָכָה לַעֲבוֹדָתָן. מֵהַהוֹקָרָה וְהַבָּעַת הַתּוֹדָה.

פַּעַם הִגִּיעָה קְבוּצַת נְעָרוֹת לְהִתְבָּרֵךְ. אַחַת מֵהֶן הִזְכִּירָה שֶׁעָבְדָה בִּשְׁעָתוֹ בְּבֵית הָרַב. חָקַר, מָתַי. הִזְכִּירָה אֶת הַתְּקוּפָה וּמְאֹרְעוֹתֶיהָ. נוֹכַח שֶׁאֱמֶת בְּפִיהָ, אָמַר: "אִם כֵּן, תְּבַקְּשִׁי מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה!"

מַה בַּקָּשָׁתֵךְ, וְתֵעַשׂ! חוֹבַת הַכָּרַת הַטּוֹב!

בְּמַאֲמָר מֻסְגָּר: כַּמָּה חַיָּבִים אָנוּ לְהַכִּיר טוֹבָה לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַקְּרוֹבִים אֵלֵינוּ. וְלוּ מִשּׁוּם הַכָּרַת הַטּוֹב בִּלְבַד! כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָקֵל עֲלֵיהֶם וּלְהַדֵּר בִּכְבוֹדָם, וְלֹא לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה, חָלִילָה. (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	פנחס תשע"ח
	"מַנְהִיג אֶחָד לְדוֹר!"
	"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה" (כב-לח) בַּמִּדְרָשׁ אָמְרוּ, שֶׁבִּלְעָם אָמַר לְבָלָק: אֲנִי כְּפוּי טוֹבָה, וְאַתָּה כְּפוּי טוֹבָה. אֲנִי מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל לָבָן, וְאַתָּה מִבְּנֵי בְּנוֹתָיו שֶׁל לוֹט. וַאֲבוֹתֶיךָ לֹא נִשְׁאֲרוּ חַיִּים בָּעוֹלָם אֶלָּא בִּזְכוּתָם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת אַבְרָהָם, וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה" (בְּרֵאשִׁית יט-כט). וּבְלָבָן כָּתוּב שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בְּרֵאשִׁית ל-כז) וּמִבְּרָכָה זוֹ זָכָה לְבָנִים - וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים בְּרָעָתָם?! כָּךְ אָמַר, וְהִמְשִׁיךְ בְּכָל יְכָלְתּוֹ לְהָרַע. וְאִם לֹא הִצְלִיחַ לְהָרַע בְּפִיו, נָתַן עֵצָה לְהַחְטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל... זוֹ מִדָּתוֹ שֶׁל נָכְרִי! אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲבִי הָאֻמָּה, זָכַר לְלוֹט חֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ כְּשֶׁלֹּא הִלְשִׁין עַל שָׂרָה לִפְנֵי פַּרְעֹה שֶׁהִיא אֵשֶׁת אַבְרָהָם, רָאָה עַצְמוֹ כַּאֲסִיר תּוֹדָה, וּלְפִיכָךְ נֶחְלַץ לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגֶד אַרְבָּעָה מְלָכִים מְנַצְּחִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט מִן הַשֶּׁבִי, וּבִזְכוּתוֹ נִצַּל מִמַּהְפֵּכַת סְדוֹם. וּבְכָךְ אֵין דַּי, וְקִבֵּל שָׁלוֹשׁ מֵהָאֲרָצוֹת הַמְיֹעָדוֹת לְזֶרַע אַבְרָהָם (רַשִּׁ"י דְּבָרִים ב-ה). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַשְׁכְּנַזִּי זָצָ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם" (מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם פֶּרֶק כ"ד) שֶׁ"אִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם" אֶלָּא הָיָה פַּרְעֹה נֶעֱתָר לִדְרִישַׁת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהוֹצִיאָם, הֲרֵי "עֲדַיִן אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם", בְּהַכָּרַת הַטּוֹב! לֹא מוּבָן - פַּרְעֹה עַצְמוֹ שִׁעְבְּדָם בְּכָזוֹ כְּפִיּוּת טוֹבָה, "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". הֶעֱבִידָם בְּפָרֶךְ, הִטְבִּיעַ יַלְדֵיהֶם בַּיְאוֹר, מִכְמְכָם בַּחוֹמָה וְרָחַץ בְּדָמָם. וְאִלּוּ הָיָה מוֹאִיל לְשַׁחְרְרָם מֵרְצוֹנוֹ הָיִינוּ "אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ" - מְשֻׁעְבָּדִים לוֹ בְּהַכָּרַת טוֹבָה...? אָכֵן כֵּן, הֵשִׁיב הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל, בְּהַכָּרַת טוֹבָה אֵין מְחַשְּׁבִים חֶשְׁבּוֹנוֹת! רֹאשׁ כּוֹלֵל נוֹדָע פָּנָה לָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל: "לוֹמְדִים סוּגְיָא סְבוּכָה וּמִתְקַשִּׁים לְהַקִּיפָהּ. אִם יוֹאִיל לִמְסֹר שִׁעוּר לָאַבְרֵכִים, לְהַבְהִיר כָּל הַשִּׁיטוֹת מִשָּׁרְשֵׁיהֶן בְּסוּגְיָא וְעַד לַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵיהֶם בַּהֲלָכָה הַפְּסוּקָה. יִקַּח מוֹנִית וְתַמְתִּין לוֹ וְתַחְזִירוֹ, עַל חֶשְׁבּוֹן הַכּוֹלֵל?" נִשְׁמָע מֻפְקָע. הֵן לֹא הָיָה לְרַבֵּנוּ רֶגַע פְּנַאי. הֵכִין שִׁעוּרָיו וּמְסָרָם וְכִהֵן כְּאַב בֵּית הַדִּין לְעִנְיְנֵי מָמוֹנוֹת וּפָסַק בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. וְכָאן, סוּגְיָא סְבוּכָה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ. אֲבָל נֶעֱתַר, וְהִגִּיעַ. מָסַר אֶת הַשִּׁעוּר בְּכָזוֹ בְּהִירוּת, הִקִּיף אֶת הַסּוּגְיָא עַל כָּל שִׁיטוֹתֶיהָ, וְחִשֵּׁב אֶת כָּל הַתּוֹצָאוֹת הַהִלְכָתִיּוֹת הַנּוֹבְעוֹת מֵהֶן. כְּשֶׁסִּיֵּם, הִקִּיפוּהוּ הָאַבְרֵכִים, בִּקְּשׁוּ הַבְהָרוֹת בִּפְרָטֵי הַפְּרָטִים. עָנָה בְּסַבְלָנוּת וּבְפֵרוּט. רֹאשׁ הַכּוֹלֵל הֶחְלִיט לְפַצּוֹת אֶת נַהַג הַמּוֹנִית עַל הַהַמְתָּנָה הַמִּתְמַשֶּׁכֶת. יָצָא, וְחָזַר נִרְעָשׁ: "הַמּוֹנִית נֶעֶלְמָה". הָרַב חִיֵּךְ. טוֹב, קָשֶׁה לְהַנִּיחַ שֶׁהַנֶּהָג וִתֵּר עַל שְׂכָרוֹ. כַּנִּרְאֶה שִׁלֵּם לוֹ, וְשִׁגְּרוֹ לְדַרְכּוֹ, "כַּמָּה עָלְתָה", שָׁאַל. הָרַב חִיֵּךְ. הֵבִין שֶׁהִגִּיעַ בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁעָשָׂה קַפֶּנְדַּרְיָא בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת. בִּקֵּשׁ שֶׁלְּפָחוֹת בַּדֶּרֶךְ חָזוֹר יִסַּע עִמּוֹ בְּרִכְבּוֹ - הָרַב נֶעֱתַר, וְכָל הַדֶּרֶךְ לֹא פָּסַק לְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַהַסָּעָה. אֵיזוֹ טוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱלָץ לְהַמְתִּין בַּשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת וּלְהִטַּלְטֵל לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ כָּל הַשְּׁכוּנוֹת. בְּמַה יּוּכַל לִגְמֹל לוֹ עַל הַהַסָּעָה שֶׁמַּסִּיעוֹ!... פַּעַם הָלַךְ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר בְּלִוְיַת בְּנוֹ רַבִּי אֵלִיָּהוּ וְכַמָּה מִמַּכָּרָיו. נִגַּשׁ בָּחוּר, וְהִגִּישׁ הַזְמָנָה לְנִשּׂוּאָיו. הֵאִיר אֵלָיו פָּנָיו, הִבִּיט בַּהַזְמָנָה, שָׁאַל לִשְׁלוֹם הוֹרָיו, בֵּרְכוֹ בְּמַזָּל טוֹב וְאָמַר לִבְנוֹ: "אֲנִי חַיָּב לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחֲתֻנָּתוֹ!" תָּמַהּ הַבֵּן. הָיָה זֶה לְאַחַר מַחֲלָתוֹ, כְּשֶׁהִשְׁתַּקֵּם וְהִתְאוֹשֵׁשׁ. הַהֲלִיכָה כָּבְדָה עָלָיו, וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף אַף בְּשִׂמְחַת תַּלְמִידָיו. וּבָחוּר זֶה אֵינוֹ מַכָּר. לֹא תַּלְמִיד, אַף לֹא שָׁכֵן, גַּם לֹא נִרְאֶה כְּבֶן יְשִׁיבָה. לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה. אָמַר הָרַב: "הֲזוֹכֵר אַתָּה אֶת שַׁבַּת הֶחָתָן שֶׁלְּךָ לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה? - לְאַחַר הַתְּפִלָּה יָצָאנוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשִׁירָה לְעֵבֶר מְקוֹם הַסְּעוּדָה. זוֹכֵר?" זוֹכֵר, וַדַּאי. אֵיזוֹ שִׂמְחָה הָיְתָה. כַּמָּה הִתְרַגְּשׁוּ כֻּלָּם בְּשִׂמְחַת הָרַב בִּכְלוּלוֹת בְּנוֹ יְחִידוֹ. "בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ", הִזְכִּיר הָרַב, "נִפְתְּחָה דֶּלֶת אַחַת הַחֲצֵרוֹת בִּשְׁכוּנַת 'בֵּית יִשְׂרָאֵל'. אִשָּׁה שָׁמְעָה אֶת הַשִּׁירָה, יָצְאָה וְזָרְקָה סֻכָּרִיּוֹת. לְפִי הַכְּתֹבֶת בַּהַזְמָנָה, זוֹ אִמּוֹ - הִיא הִשְׁתַּתְּפָה בְּשִׂמְחָתִי, בְּנִשּׂוּאֵי בְּנִי. עָלַי לִטֹּל חֵלֶק בְּשִׂמְחָתָהּ בְּנִשּׂוּאֵי בְּנָהּ..." מְחַנֶּכֶת בְּאַחַד הַסֶּמִינָרִים לִנְעָרוֹת מִתְחַזְּקוֹת נָהֲגָה לִשְׁלֹחַ תַּלְמִידוֹת לַעֲזֹר בְּבֵית הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל, בְּשָׂכָר מָלֵא, כַּמּוּבָן, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ כֵּיצַד נִרְאֶה בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה, אֵיזוֹ שַׁלְוָה נְסוּכָה, אֵיזוֹ שִׂמְחָה שׁוֹרָה. כַּמָּה הִתְפַּעֲלוּ מֵהָעֲדִינוּת וְהַהִתְחַשְּׁבוּת. מֵהָרָצוֹן לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶן וּמֵהַהַעֲרָכָה לַעֲבוֹדָתָן. מֵהַהוֹקָרָה וְהַבָּעַת הַתּוֹדָה. פַּעַם הִגִּיעָה קְבוּצַת נְעָרוֹת לְהִתְבָּרֵךְ. אַחַת מֵהֶן הִזְכִּירָה שֶׁעָבְדָה בִּשְׁעָתוֹ בְּבֵית הָרַב. חָקַר, מָתַי. הִזְכִּירָה אֶת הַתְּקוּפָה וּמְאֹרְעוֹתֶיהָ. נוֹכַח שֶׁאֱמֶת בְּפִיהָ, אָמַר: "אִם כֵּן, תְּבַקְּשִׁי מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה!" מַה בַּקָּשָׁתֵךְ, וְתֵעַשׂ! חוֹבַת הַכָּרַת הַטּוֹב! בְּמַאֲמָר מֻסְגָּר: כַּמָּה חַיָּבִים אָנוּ לְהַכִּיר טוֹבָה לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַקְּרוֹבִים אֵלֵינוּ. וְלוּ מִשּׁוּם הַכָּרַת הַטּוֹב בִּלְבַד! כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָקֵל עֲלֵיהֶם וּלְהַדֵּר בִּכְבוֹדָם, וְלֹא לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה, חָלִילָה. (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)