Otzarot-Article

"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ" (ו-ג) פֵּרֵשׁ הָרַב "צִיצִים וּפְרָחִים" זָצָ"ל: אָדָם פָּשׁוּט שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֲכִילָתוֹ הִיא פְּשׁוּטָה וּבַהֲמִית, כָּמוֹהוּ כְּבַעַל חַיִּים. אֲבָל עוֹבֵד ה', גַּם אֲכִילָתוֹ הִיא עֲבוֹדַת ה', קְדוֹשָׁה וּמְרוֹמֶמֶת.

וְזֶהוּ "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן", הוּא מְרוֹמֵם אֶת הַחָמְרִיּוּת הַבַּהֲמִית, כֵּיצַד? "אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ", הִתְלַהֲבוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁאֲכִילָתוֹ לֹא תִּהְיֶה בְּתַאֲוָה נְחוּתָה, אֶלָּא בִּקְדֻשָּׁה, וְאַף הִיא תִּהְיֶה עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ: "וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ"!

לְכָל צַדִּיק דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ לַעֲבוֹדַת ה'. הָיוּ צַדִּיקִים שֶׁהִתְיַחֲדוּ בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהָיוּ שֶׁאֲחָזוּ בְּמִדַּת הַיִּרְאָה. הָיוּ שֶׁאֲחָזוּ בְּפִקְּחוּת וּשְׁנִינוּת וְהָיוּ שֶׁדָּגְלוּ בִּתְמִימוּת. הָיוּ שֶׁנָּהֲגוּ בַּהֲדַר מַלְכוּת וְהָיוּ שֶׁנָּהֲגוּ בְּפַשְׁטוּת. הָיוּ שֶׁהִסְתַּגְּפוּ וְהִתְעַנּוּ. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹסְטְרוֹבְצָא זָצָ"ל צָם אַרְבָּעִים שָׁנָה.

הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" מֵאַפְּטָא זָצָ"ל עָבַד בַּאֲכִילָה. מְסֻפָּר שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת מֻשְׁלֶגֶת וְהִגִּיעוּ חֲסִידִים מְעַטִּים. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹתַר שַׂק מָלֵא חַלּוֹת, וְהָרַבִּי אָכַל אֶת כֻּלָּן לִסְעוּדַת "מְלַוֵּה מַלְכָּה" (שְׁאֵרִית נָתָן, ב"מ כג.).

מְסֻפָּר שֶׁהַ"תּוֹרַת חַיִּים" מִקּוֹסוֹב זָצָ"ל נָסַע לְשַׁבָּת בְּצֵל הָרַב מֵאַפְּטָא זָצָ"ל. הִתְכַּבֵּד לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתוֹ בִּטְעִימַת מַאַכְלֵי הַשַּׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. הִגִּישׁוּ קַעֲרַת דָּגִים. חָשַׁב שֶׁהָרַבִּי יִטְעַם מְעַט וְיוֹתִיר לְשַׁבָּת, אֲבָל הָרַבִּי אָכַל כָּל מַה שֶּׁבַּקְּעָרָה. כָּךְ גַּם בְּצַלַּחַת הַמָּרָק וּמְנַת הַבָּשָׂר, אֲכָלָם עַד תֻּמָּם. וְהָאוֹרֵחַ רוֹאֶה וְתוֹהֶה, אֵיךְ יוּכַל לֶאֱכֹל סְעוּדַת שַׁבָּת לְתֵאָבוֹן, אִם אָכַל כֹּה הַרְבֵּה לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. אֲבָל בְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, כְּשֶׁרָאָה אֲכִילָתוֹ בַּסְּעוּדָה, הֵבִין שֶׁלִּפְנֵי שַׁבָּת לֹא הָיָה אֶלָּא "טוֹעֲמֶיהָ" בִּלְבַד! (שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ)

עֲבוֹדָה נִשְׂגֶּבֶת הָיְתָה לוֹ בְּעִנְיַן הָאֲכִילָה. עַל הַצַּדִּיקִים הַמִּסְתַּגְּפִים הִמְלִיץ: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (יִרְמְיָה ד-כב). שֶׁדָּרְשׁוּ (שְׁבוּעוֹת יט:): "נֶפֶשׁ כִּי תִּשְׂבַּע לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב" (וַיִּקְרָא ה-ד), "לְהֵיטִיב", שֶׁיֹּאכַל. "לְהָרַע", שֶׁלֹּא יֹאכַל. יוֹדְעִים הֵם אֵפוֹא לְהִסְתַּגֵּף, "לְהָרַע", אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים לֶאֱכֹל לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. צַדִּיקִים הֵעִידוּ שֶׁהָאֲכִילָה הָיְתָה לְגַבָּיו כְּגִלְגּוּל שֶׁלֶג. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו צַדִּיק שֶׁמִּעֵט אֲכִילָתוֹ וְטָעַם מְעַט מִזְּעֵיר, הִסְבִּיר: "מַטְּרַת הָאֹכֶל, לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים הַמְּצוּיִים בּוֹ. הוּא יוֹדֵעַ הֵיכָן הֵם, וּמְלַקְּטָם וְאוֹכְלָם. אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ, וְנֶאֱלָץ לֶאֱכֹל הַכֹּל". וּבִגְמַר סְעוּדָתוֹ בִּקֵּשׁ מְחִילָה מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְאָכְלָם (שֶׁפַע חַיִּים).

וּמְסֻפָּר (אוֹצַר יִשְׂרָאֵל, סז) שֶׁלְּעֵת זִקְנוּתוֹ בִּקְּשׁוּהוּ בָּנָיו שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לֶאֱכֹל, וְנַעֲנָה לָהֶם. אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לַאֲכִילַת מַצָּה וְנָתְנוּ לוֹ כַּזַּיִת בְּצִמְצוּם, הִתְמַרְמֵר: "בְּכָל הַמַּאֲכָלִים אֲנִי טוֹעֵם טַעַם עָפָר - אֲנִי חַי מֵהַ'כַּזַּיִת' מַצָּה וְהַ'כַּזַּיִת' בְּלֵיל סֻכּוֹת - וְאוֹתָם רוֹצִים אַתֶּם לִטֹּל מִמֶּנִּי?!"... (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)

	ויקהל - פיקודי תשע"ח
	כֹּחוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה
	"וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ" (ו-ג) פֵּרֵשׁ הָרַב "צִיצִים וּפְרָחִים" זָצָ"ל: אָדָם פָּשׁוּט שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֲכִילָתוֹ הִיא פְּשׁוּטָה וּבַהֲמִית, כָּמוֹהוּ כְּבַעַל חַיִּים. אֲבָל עוֹבֵד ה', גַּם אֲכִילָתוֹ הִיא עֲבוֹדַת ה', קְדוֹשָׁה וּמְרוֹמֶמֶת. וְזֶהוּ "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן", הוּא מְרוֹמֵם אֶת הַחָמְרִיּוּת הַבַּהֲמִית, כֵּיצַד? "אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ", הִתְלַהֲבוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁאֲכִילָתוֹ לֹא תִּהְיֶה בְּתַאֲוָה נְחוּתָה, אֶלָּא בִּקְדֻשָּׁה, וְאַף הִיא תִּהְיֶה עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ: "וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ"! לְכָל צַדִּיק דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ לַעֲבוֹדַת ה'. הָיוּ צַדִּיקִים שֶׁהִתְיַחֲדוּ בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהָיוּ שֶׁאֲחָזוּ בְּמִדַּת הַיִּרְאָה. הָיוּ שֶׁאֲחָזוּ בְּפִקְּחוּת וּשְׁנִינוּת וְהָיוּ שֶׁדָּגְלוּ בִּתְמִימוּת. הָיוּ שֶׁנָּהֲגוּ בַּהֲדַר מַלְכוּת וְהָיוּ שֶׁנָּהֲגוּ בְּפַשְׁטוּת. הָיוּ שֶׁהִסְתַּגְּפוּ וְהִתְעַנּוּ. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹסְטְרוֹבְצָא זָצָ"ל צָם אַרְבָּעִים שָׁנָה. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" מֵאַפְּטָא זָצָ"ל עָבַד בַּאֲכִילָה. מְסֻפָּר שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת מֻשְׁלֶגֶת וְהִגִּיעוּ חֲסִידִים מְעַטִּים. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹתַר שַׂק מָלֵא חַלּוֹת, וְהָרַבִּי אָכַל אֶת כֻּלָּן לִסְעוּדַת "מְלַוֵּה מַלְכָּה" (שְׁאֵרִית נָתָן, ב"מ כג.). מְסֻפָּר שֶׁהַ"תּוֹרַת חַיִּים" מִקּוֹסוֹב זָצָ"ל נָסַע לְשַׁבָּת בְּצֵל הָרַב מֵאַפְּטָא זָצָ"ל. הִתְכַּבֵּד לִהְיוֹת בִּמְחִצָּתוֹ בִּטְעִימַת מַאַכְלֵי הַשַּׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. הִגִּישׁוּ קַעֲרַת דָּגִים. חָשַׁב שֶׁהָרַבִּי יִטְעַם מְעַט וְיוֹתִיר לְשַׁבָּת, אֲבָל הָרַבִּי אָכַל כָּל מַה שֶּׁבַּקְּעָרָה. כָּךְ גַּם בְּצַלַּחַת הַמָּרָק וּמְנַת הַבָּשָׂר, אֲכָלָם עַד תֻּמָּם. וְהָאוֹרֵחַ רוֹאֶה וְתוֹהֶה, אֵיךְ יוּכַל לֶאֱכֹל סְעוּדַת שַׁבָּת לְתֵאָבוֹן, אִם אָכַל כֹּה הַרְבֵּה לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. אֲבָל בְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, כְּשֶׁרָאָה אֲכִילָתוֹ בַּסְּעוּדָה, הֵבִין שֶׁלִּפְנֵי שַׁבָּת לֹא הָיָה אֶלָּא "טוֹעֲמֶיהָ" בִּלְבַד! (שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ) עֲבוֹדָה נִשְׂגֶּבֶת הָיְתָה לוֹ בְּעִנְיַן הָאֲכִילָה. עַל הַצַּדִּיקִים הַמִּסְתַּגְּפִים הִמְלִיץ: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (יִרְמְיָה ד-כב). שֶׁדָּרְשׁוּ (שְׁבוּעוֹת יט:): "נֶפֶשׁ כִּי תִּשְׂבַּע לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב" (וַיִּקְרָא ה-ד), "לְהֵיטִיב", שֶׁיֹּאכַל. "לְהָרַע", שֶׁלֹּא יֹאכַל. יוֹדְעִים הֵם אֵפוֹא לְהִסְתַּגֵּף, "לְהָרַע", אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים לֶאֱכֹל לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. צַדִּיקִים הֵעִידוּ שֶׁהָאֲכִילָה הָיְתָה לְגַבָּיו כְּגִלְגּוּל שֶׁלֶג. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו צַדִּיק שֶׁמִּעֵט אֲכִילָתוֹ וְטָעַם מְעַט מִזְּעֵיר, הִסְבִּיר: "מַטְּרַת הָאֹכֶל, לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים הַמְּצוּיִים בּוֹ. הוּא יוֹדֵעַ הֵיכָן הֵם, וּמְלַקְּטָם וְאוֹכְלָם. אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ, וְנֶאֱלָץ לֶאֱכֹל הַכֹּל". וּבִגְמַר סְעוּדָתוֹ בִּקֵּשׁ מְחִילָה מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְאָכְלָם (שֶׁפַע חַיִּים). וּמְסֻפָּר (אוֹצַר יִשְׂרָאֵל, סז) שֶׁלְּעֵת זִקְנוּתוֹ בִּקְּשׁוּהוּ בָּנָיו שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לֶאֱכֹל, וְנַעֲנָה לָהֶם. אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לַאֲכִילַת מַצָּה וְנָתְנוּ לוֹ כַּזַּיִת בְּצִמְצוּם, הִתְמַרְמֵר: "בְּכָל הַמַּאֲכָלִים אֲנִי טוֹעֵם טַעַם עָפָר - אֲנִי חַי מֵהַ'כַּזַּיִת' מַצָּה וְהַ'כַּזַּיִת' בְּלֵיל סֻכּוֹת - וְאוֹתָם רוֹצִים אַתֶּם לִטֹּל מִמֶּנִּי?!"... (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)