Otzarot-Article

"וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (כו-כא) פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָצָ"ל בְּ"אִגֶּרֶת תֵּימָן": "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", אִם תַּחְשְׁבוּ שֶׁהַפֻּרְעָנֻיּוֹת אֵינָם בָּאִים עֲלֵיכֶם אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקְרֶה, וְשֶׁאֵין סִבַּת הַפֻּרְעָנוּת רֹב נְאָצוֹתֵיכֶם, גַּם אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מִן "הַמִּקְרֶה" הַהוּא, וְאֶכְפֹּל אוֹתָם עֲלֵיכֶם, רַחְמָנָא לִיצְלַן.

לָמַדְנוּ מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּכָל מְאֹרָע, מִכְשׁוֹל וְצָרָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל הָאָדָם, הוּא חַיָּב לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִתְלוֹתוֹ בַּעֲווֹנוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֲחֵי יוֹסֵף בְּמָצְאָם אֶת כַּסְפָּם בְּפִי אַמְתַּחְתָּם: "וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ".

בּוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁסִּפְּרוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב י.): רַב פַּפָּא עָלָה בַּסֻּלָּם, נִשְׁבְּרָה שְׁלִיבָה תַּחְתָּיו וְעָמַד לִפֹּל (עָמַד לִפֹּל, וְלֹא נָפַל!). תָּמַהּ וְעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: הֲרֵי אֶת הַמּוּמָתִים בִּסְקִילָה, מַפִּילִים בַּתְּחִלָּה מִגֹּבַהּ רַב. וְהֵם מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וַאֲנִי כִּמְעַט וְנָפַלְתִּי מִגֹּבַהּ רַב, כְּלוּם מְאוֹתְתִים לִי מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי בַּעֲבֵרָה חֲמוּרָה מֵעֵין זוֹ?

אָמַר לוֹ חִיָּיא בַּר רַב: שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ, וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ, וּבַשָּׁמַיִם מִתְיַחֲסִים לְכָךְ בְּחֻמְרָה רַבָּה עַד מְאֹד!

נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ בְּכָל מְאֹרָע אֶת יַד ה', וְהִתְיַחֲסוּ לְכָל צָרָה כְּאֶל עֹנֶשׁ וְאִיתוּת לְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ. כְּלוֹמַר, אֵין דָּבָר בָּא בְּמִקְרֶה. כָּל מְאֹרָע מְאוֹתֵת לָאָדָם עַל חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּתוֹ, עַל הַצֹּרֶךְ בְּחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וַהֲטָבַת דֶּרֶךְ. וְכָל תַּקָּלָה - אִיתוּת הִיא. רַק כָּךְ נוּכַל לְהָבִין אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא, אוֹדוֹת יְמֵי נַעֲרוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הָאֱלֹקִי רַבִּי שָׁלוֹם שַׁבָּזִי זָצָ"ל.

הָרַב נוֹלַד בָּעִיר נָגֶד אֶל-וָלִיד וְהִתְעַלָּה בַּתּוֹרָה וּבְיִרְאָה. אַךְ עִם פְּטִירַת אָבִיו, וְהוּא בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֻטַּל עֹל הַפַּרְנָסָה עַל שִׁכְמוֹ. נָטַל רְשׁוּת מֵאִמּוֹ, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת פַּרְנָסָתוֹ. הִגִּיעַ לָעִיר שֶׁבָם הַקְּרוֹבָה לְצַנְעָא, וּבִקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל כְּשׁוּלְיָה שֶׁל אוֹרֵג. שְׁאָלוֹ בְּעַל הַבַּיִת: "לְכַמָּה שָׁנִים תַּשְׂכִּיר עַצְמְךָ? שָׁנָה, שְׁנָתַיִם, שָׁלוֹשׁ?" כִּי לֹא רָצָה שֶׁהַפּוֹעֵל יַעֲזֹב לְפֶתַע פִּתְאוֹם.

אָמַר: "אֶעֱבֹד עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָה".

צָחַק הַמַּעֲבִיד וְאָמַר: "מִיַּד מִי לֹא נוֹפֵל הַמַּכְשִׁיר פְּעָמִים רַבּוֹת בְּיוֹם?"

עֲנָהוּ וְאָמַר: "מִיָּדִי אֵין הוּא נוֹפֵל בְּלֹא סִבָּה!"

חִיֵּךְ הַמַּעֲבִיד בְּסַפְקָנוּת, וְהִסְכִּים לַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן. הִתְחִיל רַבִּי שָׁלוֹם בַּעֲבוֹדָתוֹ, הַמַּכְשִׁיר לֹא נָפַל מִיָּדוֹ, וְהָעֲבוֹדָה הִתְנַהֲלָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק עַד שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיַד בְּעַל הַבַּיִת לְהַמְצִיא לוֹ חוּטִים דֵּי הַצֹּרֶךְ. עָמַד וְהִצִּיעַ לוֹ לַעֲבֹד אֵצֶל אָדָם אָמִיד יוֹתֵר, שֶׁיְּסַפֵּק לוֹ חוּטִים כְּכָל שֶׁיִּדָּרְשׁוּ.

שְׁאָלוֹ גַּם הַלָּה: "כַּמָּה זְמַן בְּדַעְתְּךָ לַעֲבֹד כָּאן?"

עֲנָהוּ: "עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי!"

הִתְעָרֵב הַמַּעֲבִיד הָרִאשׁוֹן, וְהִסְבִּיר שֶׁאָמְנָם כֵּן, פּוֹעֵל זֶה אֵין הַמַּכְשִׁיר נוֹפֵל מִיָּדָיו כְּלָל!

סָבַר הַמַּעֲבִיד וְקִבֵּל, וְהָרַב הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ. הָיָה מַרְוִיחַ אֶת שְׂכָרוֹ וְשׁוֹלְחוֹ לְאִמּוֹ. שְׁנָתַיִם יָמִים עָבַד, וְהַמַּכְשִׁיר, הַקָּרוּי "מֶזֶג", לֹא נָפַל מִיָּדוֹ וְלוּ פַּעַם אַחַת. בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה עָבַד, נִצֵּל כָּל רֶגַע, וְהֶעֱשִׁיר אֶת בְּעָלָיו.

יוֹם אֶחָד נָפַל הַמַּכְשִׁיר מִיָּדוֹ. מִיָּד הִפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ וְהוֹדִיעַ: "אֲנִי הוֹלֵךְ!"

לְאָן?" תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד.

לְעִירִי, נָגֶד אֶל-וָלִיד", הֵשִׁיב הָרַב.

הִפְצִיר בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיָּכִינוּ לוֹ צֵידָה לַדֶּרֶךְ, כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַפְּרֵדָה.

אָמַר הָרַב: "תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ, וַהֲרֵינִי לְבַקֶּשְׁךָ שֶׁלֹּא תְּאַחֵר אוֹתִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה, וַאֲנִי נֶחְפָּז לְטַפֵּל בִּקְבוּרָתָהּ".

תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד בְּכִפְלַיִם, הֲלֹא הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים! לְפָחוֹת, יַעֲמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֲמוֹר. אֲבָל רַבִּי שָׁלוֹם סֵרֵב, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ הִגִּיעַ לְעִירוֹ וְהִסְפִּיק לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַלְוָיַת אִמּוֹ, וְכִכְלוֹת יְמֵי הָאֲבֵלוּת שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ.

מֶה הָיָה בִּטְחוֹנוֹ, שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה אֵינוֹ נוֹפֵל מִיָּדוֹ? וְכֵיצַד יָדַע שֶׁהַנְּפִילָה מוֹרָה עַל אָסוֹן שֶׁאֵרַע? אֶלָּא הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, שֶׁדְּבָרִים אֵינָם קוֹרִים בְּמִקְרֶה. וְכָל דָּבָר, כָּל מִקְרֶה וּמְאֹרָע, נִשְׁלָחִים מִמָּרוֹם כְּסִימָן וְהַכְוָנָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תשא תשע"ח
	הַשַּׁבָּת לֹא תְּהֵא מֻחְלֶפֶת
	"וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (כו-כא) פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָצָ"ל בְּ"אִגֶּרֶת תֵּימָן": "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", אִם תַּחְשְׁבוּ שֶׁהַפֻּרְעָנֻיּוֹת אֵינָם בָּאִים עֲלֵיכֶם אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקְרֶה, וְשֶׁאֵין סִבַּת הַפֻּרְעָנוּת רֹב נְאָצוֹתֵיכֶם, גַּם אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מִן "הַמִּקְרֶה" הַהוּא, וְאֶכְפֹּל אוֹתָם עֲלֵיכֶם, רַחְמָנָא לִיצְלַן. לָמַדְנוּ מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּכָל מְאֹרָע, מִכְשׁוֹל וְצָרָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל הָאָדָם, הוּא חַיָּב לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִתְלוֹתוֹ בַּעֲווֹנוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֲחֵי יוֹסֵף בְּמָצְאָם אֶת כַּסְפָּם בְּפִי אַמְתַּחְתָּם: "וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ". בּוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁסִּפְּרוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב י.): רַב פַּפָּא עָלָה בַּסֻּלָּם, נִשְׁבְּרָה שְׁלִיבָה תַּחְתָּיו וְעָמַד לִפֹּל (עָמַד לִפֹּל, וְלֹא נָפַל!). תָּמַהּ וְעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: הֲרֵי אֶת הַמּוּמָתִים בִּסְקִילָה, מַפִּילִים בַּתְּחִלָּה מִגֹּבַהּ רַב. וְהֵם מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וַאֲנִי כִּמְעַט וְנָפַלְתִּי מִגֹּבַהּ רַב, כְּלוּם מְאוֹתְתִים לִי מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי בַּעֲבֵרָה חֲמוּרָה מֵעֵין זוֹ? אָמַר לוֹ חִיָּיא בַּר רַב: שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ, וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ, וּבַשָּׁמַיִם מִתְיַחֲסִים לְכָךְ בְּחֻמְרָה רַבָּה עַד מְאֹד! נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ בְּכָל מְאֹרָע אֶת יַד ה', וְהִתְיַחֲסוּ לְכָל צָרָה כְּאֶל עֹנֶשׁ וְאִיתוּת לְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ. כְּלוֹמַר, אֵין דָּבָר בָּא בְּמִקְרֶה. כָּל מְאֹרָע מְאוֹתֵת לָאָדָם עַל חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּתוֹ, עַל הַצֹּרֶךְ בְּחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וַהֲטָבַת דֶּרֶךְ. וְכָל תַּקָּלָה - אִיתוּת הִיא. רַק כָּךְ נוּכַל לְהָבִין אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא, אוֹדוֹת יְמֵי נַעֲרוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הָאֱלֹקִי רַבִּי שָׁלוֹם שַׁבָּזִי זָצָ"ל. הָרַב נוֹלַד בָּעִיר נָגֶד אֶל-וָלִיד וְהִתְעַלָּה בַּתּוֹרָה וּבְיִרְאָה. אַךְ עִם פְּטִירַת אָבִיו, וְהוּא בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֻטַּל עֹל הַפַּרְנָסָה עַל שִׁכְמוֹ. נָטַל רְשׁוּת מֵאִמּוֹ, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת פַּרְנָסָתוֹ. הִגִּיעַ לָעִיר שֶׁבָם הַקְּרוֹבָה לְצַנְעָא, וּבִקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל כְּשׁוּלְיָה שֶׁל אוֹרֵג. שְׁאָלוֹ בְּעַל הַבַּיִת: "לְכַמָּה שָׁנִים תַּשְׂכִּיר עַצְמְךָ? שָׁנָה, שְׁנָתַיִם, שָׁלוֹשׁ?" כִּי לֹא רָצָה שֶׁהַפּוֹעֵל יַעֲזֹב לְפֶתַע פִּתְאוֹם. אָמַר: "אֶעֱבֹד עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָה". צָחַק הַמַּעֲבִיד וְאָמַר: "מִיַּד מִי לֹא נוֹפֵל הַמַּכְשִׁיר פְּעָמִים רַבּוֹת בְּיוֹם?" עֲנָהוּ וְאָמַר: "מִיָּדִי אֵין הוּא נוֹפֵל בְּלֹא סִבָּה!" חִיֵּךְ הַמַּעֲבִיד בְּסַפְקָנוּת, וְהִסְכִּים לַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן. הִתְחִיל רַבִּי שָׁלוֹם בַּעֲבוֹדָתוֹ, הַמַּכְשִׁיר לֹא נָפַל מִיָּדוֹ, וְהָעֲבוֹדָה הִתְנַהֲלָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק עַד שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיַד בְּעַל הַבַּיִת לְהַמְצִיא לוֹ חוּטִים דֵּי הַצֹּרֶךְ. עָמַד וְהִצִּיעַ לוֹ לַעֲבֹד אֵצֶל אָדָם אָמִיד יוֹתֵר, שֶׁיְּסַפֵּק לוֹ חוּטִים כְּכָל שֶׁיִּדָּרְשׁוּ. שְׁאָלוֹ גַּם הַלָּה: "כַּמָּה זְמַן בְּדַעְתְּךָ לַעֲבֹד כָּאן?" עֲנָהוּ: "עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי!" הִתְעָרֵב הַמַּעֲבִיד הָרִאשׁוֹן, וְהִסְבִּיר שֶׁאָמְנָם כֵּן, פּוֹעֵל זֶה אֵין הַמַּכְשִׁיר נוֹפֵל מִיָּדָיו כְּלָל! סָבַר הַמַּעֲבִיד וְקִבֵּל, וְהָרַב הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ. הָיָה מַרְוִיחַ אֶת שְׂכָרוֹ וְשׁוֹלְחוֹ לְאִמּוֹ. שְׁנָתַיִם יָמִים עָבַד, וְהַמַּכְשִׁיר, הַקָּרוּי "מֶזֶג", לֹא נָפַל מִיָּדוֹ וְלוּ פַּעַם אַחַת. בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה עָבַד, נִצֵּל כָּל רֶגַע, וְהֶעֱשִׁיר אֶת בְּעָלָיו. יוֹם אֶחָד נָפַל הַמַּכְשִׁיר מִיָּדוֹ. מִיָּד הִפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ וְהוֹדִיעַ: "אֲנִי הוֹלֵךְ!" לְאָן?" תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד. לְעִירִי, נָגֶד אֶל-וָלִיד", הֵשִׁיב הָרַב. הִפְצִיר בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיָּכִינוּ לוֹ צֵידָה לַדֶּרֶךְ, כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַפְּרֵדָה. אָמַר הָרַב: "תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ, וַהֲרֵינִי לְבַקֶּשְׁךָ שֶׁלֹּא תְּאַחֵר אוֹתִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה, וַאֲנִי נֶחְפָּז לְטַפֵּל בִּקְבוּרָתָהּ". תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד בְּכִפְלַיִם, הֲלֹא הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים! לְפָחוֹת, יַעֲמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֲמוֹר. אֲבָל רַבִּי שָׁלוֹם סֵרֵב, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ הִגִּיעַ לְעִירוֹ וְהִסְפִּיק לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַלְוָיַת אִמּוֹ, וְכִכְלוֹת יְמֵי הָאֲבֵלוּת שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ. מֶה הָיָה בִּטְחוֹנוֹ, שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה אֵינוֹ נוֹפֵל מִיָּדוֹ? וְכֵיצַד יָדַע שֶׁהַנְּפִילָה מוֹרָה עַל אָסוֹן שֶׁאֵרַע? אֶלָּא הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, שֶׁדְּבָרִים אֵינָם קוֹרִים בְּמִקְרֶה. וְכָל דָּבָר, כָּל מִקְרֶה וּמְאֹרָע, נִשְׁלָחִים מִמָּרוֹם כְּסִימָן וְהַכְוָנָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)