Otzarot-Article

"וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (כז-ד) יִצְחָק אָבִינוּ דּוֹרֵשׁ מִבְּנוֹ עֵשָׂו דְּרִישָׁה הַנִּרְאֵית בִּלְתִּי מוּבֶנֶת בַּעֲלִיל: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי". הַבַּקָּשָׁה תְּמוּהָה לִכְאוֹרָה, וְכִי מַה לְּיִצְחָק אָבִינוּ וּלְמַטְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכֵיצַד יֵשׁ לְכָךְ קֶשֶׁר לַבְּרָכָה אֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לְהַאֲצִיל לִבְנוֹ?

לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי אֵין כָּאן שְׁאֵלָה. הוּא מַסְבִּיר כִּי "אֵין כַּוָּנַת יִצְחָק בִּשְׁאֵלַת הַמַּטְעַמִּים בְּתַעֲנוּג הַגּוּף וְחוּשׁ הַטַּעַם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה וּמִתְעַנֶּגֶת, כִּי בְּהִתְחַזֵּק כֹּחוֹת הַגּוּף, יִתְעוֹרְרוּ כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, וּמִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ תָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ".

נִמְצָא כִּי קַיָּם קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּין הַגּוּף לַנֶּפֶשׁ, וּכְדֵי לִלְמֹד טוֹב וּלְהִתְפַּלֵּל טוֹב, יֵשׁ גַּם לֶאֱכֹל טוֹב. וְלָכֵן אֵין לִרְאוֹת אֶת הַצֹּרֶךְ בַּאֲכִילָה וְשֵׁנָה טוֹבוֹת וּבְרִיאוֹת כְּדָבָר שְׁלִילִי שֶׁיֵּשׁ לְהִתְנַזֵּר מִמֶּנּוּ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. הִתְנַזְּרוּת קִיצוֹנִית מִצָּרְכֵי הַגּוּף הַנּוֹרְמָלִיִּים, פּוֹגַעַת בְּאֹפֶן יָשִׁיר בְּכָל עֲבוֹדַת ה' הַדּוֹרֶשֶׁת כֹּחוֹת נֶפֶשׁ רַבִּים. וּכְבָר יָדוּעַ הַיּוֹם שֶׁקֶּשֶׁב וְרִכּוּז מֻשְׁפָּעִים בְּאֹפֶן יָשִׁיר מִתְּזוּנָה טוֹבָה.

אָז נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן לְמַעֵט בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁמַּטְּרַת הַהֲנָאוֹת הִיא לְשֵׁם תַּעֲנוּג גְּרֵידָא, וְלֹא כְּשֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְעוֹרֵר אֶת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ לַעֲבוֹדַת ה'. וְנָכוֹן גַּם שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן גָּדוֹל לָצוּם, אַךְ זֶה דַּוְקָא בְּעִתּוֹת מְסֻיָּמוֹת וְלֹא בְּאֹפֶן תְּמִידִי.

כָּל הַהִסְתַּגְּפֻיּוֹת לְמִינֵיהֶן הַנְּהוּגוֹת עַל יְדֵי אֲנָשִׁים חַסְרֵי הַדְרָכָה נְכוֹנָה, לְפִי רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי גּוֹרְמוֹת לְחִסָּרוֹן בַּעֲבוֹדַת ה'. וְלֹא נְדַבֵּר עַל הַזִּלְזוּל בַּצִּוּוּי "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם".

וְרָאוּי לְצַטֵּט כָּאן אֶת לְשׁוֹנוֹ הַזָּהָב שֶׁל רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם (דֵּעוֹת ג-א) שֶׁהֵם אֶבֶן יְסוֹד בְּעִנְיָן זֶה: "שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר הַקָּשֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, גַּם זֶה דֶּרֶךְ רָעָה הִיא וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ. הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא. אָמְרוּ חֲכָמִים וּמָה אִם נָזִיר שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן צָרִיךְ כַּפָּרָה, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר וְדָבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנָעַתוּ הַתּוֹרָה בִּלְבַד. וְלֹא יְהֵא אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לֹא דַּיֶּךָּ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים. וּבַכְּלָל הַזֶּה אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין תָּמִיד אֵינָן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר 'אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם'".

יָדוּעַ עַל הַרְבֵּה צַדִּיקִים שֶׁעִנּוּ נַפְשָׁם בְּצוֹמוֹת וְסִגּוּפִים, וּלְבַסּוֹף הִתְנַקֵּם הַדָּבָר בִּבְרִיאוּת גּוּפָם וְנַפְשָׁם, עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לְבַטֵּל הַרְבֵּה מִלִּמּוּדָם.

הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זָצָ"ל אָמַר לְנֶכְדּוֹ: "רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי? תִּישַׁן תֵּשַׁע שָׁעוֹת בִּימָמָה!"

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ לְפֵשֶׁר דְּבָרָיו, הֵשִׁיב שֶׁהוּא מֻכְרָח לְפִי בְּרִיאוּת גּוּפוֹ לִישֹׁן תֵּשַׁע שָׁעוֹת, כִּי סָבַל הַרְבֵּה בִּהְיוֹתוֹ בַּגָּלוּת בְּסִיבִּיר וּמַצַּב בְּרִיאוּתוֹ רוֹפֵף מְאֹד. וּבְכָל זֹאת זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹמֵר עַל ט"ו שְׁעוֹתָיו הַנִּשְׁאָרוֹת כְּבָבַת עַיִן, לְבַל יְאַבֵּד מֵהֶן אַף דַּקָּה אַחַת.

עוֹד יֵשׁ לְסַפֵּר כִּי בִּתְחִלַּת כָּל הַשִּׁעוּרִים שֶׁמָּסַר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זָצָ"ל הָיְתָה מֻגֶּשֶׁת לְפָנָיו כּוֹס תֵּה, אַךְ הוּא הָיָה טוֹעֵם מִמֶּנָּה מְעַט בִּשְׁבִיל הַבְּרָכָה, וּבְמֶשֶׁךְ הַשִּׁעוּר לוֹגֵם הָיָה רַק כְּשֶׁחָשׁ כִּי גְּרוֹנוֹ נִחָר. פְּעָמִים מֵרֹב שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בִּמְסִירַת הַשִּׁעוּר, הָיָה נִזְכָּר לִטְעֹם מֵהַכּוֹס אַחַר שֶׁכְּבָר הִסְפִּיק הַמַּשְׁקֶה לְהִתְקָרֵר. פַּעַם אָמַר שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁחַיָּב לִשְׁתּוֹת, הוּא אֵינוֹ שׁוֹתֶה.

וְהִנֵּה בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לְחַיָּיו, אַחַר שֶׁנָּפַל לְמִשְׁכָּב וְנִתְרַפֵּא, שָׂמוּ לֵב שׁוֹמְעֵי הַשִּׁעוּר כִּי חָל מִפְנֶה בְּמִנְהָגוֹ זֶה, וְהוּא הֵחֵל לְהַקְפִּיד לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַתֵּה כִּמְעַט עַד תֻּמָּהּ. כְּשֶׁהֻגְּשָׁה לְפָנָיו בְּאַחַד הַשִּׁעוּרִים כּוֹס הַתֵּה, מָצָא לְנָכוֹן לְשַׁתֵּף אֶת הַצִּבּוּר בַּשִּׁנּוּי שֶׁהִתְחוֹלֵל אֶצְלוֹ, וְכָךְ אָמַר: "רְאוּ! עַד עַתָּה הָיִיתִי נוֹהֵג לֹא לִשְׁתּוֹת מֵהַכּוֹס הַמֻּגֶּשֶׁת לְפָנַי חוּץ מִטְּעִימָה לִבְרָכָה, וְרַק כְּשֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלַי הַדִּבּוּר, הָיִיתִי לוֹגֵם מְעַט כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשִׁי. כָּל עוֹד נִתָּן הָיָה לְהַמְשִׁיךְ לִמְסֹר הַשִּׁעוּר בְּלִי לִשְׁתּוֹת, הָיִיתִי נִמְנָע מִכָּךְ, כִּי רָאִיתִי בְּכָךְ תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְסָבַרְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת כַּמָּה שֶׁפָּחוֹת רַק לְצֹרֶךְ הַגּוּף, אֲבָל כָּעֵת לְאַחַר שֶׁנֶּחְלֵיתִי, אֲנִי חוֹזֵר בִּי! הַתֵּה מְחַזֵּק, וְגוֹרֵם לִלְמֹד טוֹב יוֹתֵר. אִם נִשְׁתֶּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, הַגּוּף יִהְיֶה בָּרִיא יוֹתֵר, וְנוּכַל לִמְסֹר אֶת הַשִּׁעוּר בְּיֶתֶר עֵרָנוּת". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	וישב תשע"ח
	חִיּוּךְ מִבַּעַד לָאֲפֵלָה
	"וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (כז-ד) יִצְחָק אָבִינוּ דּוֹרֵשׁ מִבְּנוֹ עֵשָׂו דְּרִישָׁה הַנִּרְאֵית בִּלְתִּי מוּבֶנֶת בַּעֲלִיל: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי". הַבַּקָּשָׁה תְּמוּהָה לִכְאוֹרָה, וְכִי מַה לְּיִצְחָק אָבִינוּ וּלְמַטְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכֵיצַד יֵשׁ לְכָךְ קֶשֶׁר לַבְּרָכָה אֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לְהַאֲצִיל לִבְנוֹ? לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי אֵין כָּאן שְׁאֵלָה. הוּא מַסְבִּיר כִּי "אֵין כַּוָּנַת יִצְחָק בִּשְׁאֵלַת הַמַּטְעַמִּים בְּתַעֲנוּג הַגּוּף וְחוּשׁ הַטַּעַם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה וּמִתְעַנֶּגֶת, כִּי בְּהִתְחַזֵּק כֹּחוֹת הַגּוּף, יִתְעוֹרְרוּ כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, וּמִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ תָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". נִמְצָא כִּי קַיָּם קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּין הַגּוּף לַנֶּפֶשׁ, וּכְדֵי לִלְמֹד טוֹב וּלְהִתְפַּלֵּל טוֹב, יֵשׁ גַּם לֶאֱכֹל טוֹב. וְלָכֵן אֵין לִרְאוֹת אֶת הַצֹּרֶךְ בַּאֲכִילָה וְשֵׁנָה טוֹבוֹת וּבְרִיאוֹת כְּדָבָר שְׁלִילִי שֶׁיֵּשׁ לְהִתְנַזֵּר מִמֶּנּוּ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. הִתְנַזְּרוּת קִיצוֹנִית מִצָּרְכֵי הַגּוּף הַנּוֹרְמָלִיִּים, פּוֹגַעַת בְּאֹפֶן יָשִׁיר בְּכָל עֲבוֹדַת ה' הַדּוֹרֶשֶׁת כֹּחוֹת נֶפֶשׁ רַבִּים. וּכְבָר יָדוּעַ הַיּוֹם שֶׁקֶּשֶׁב וְרִכּוּז מֻשְׁפָּעִים בְּאֹפֶן יָשִׁיר מִתְּזוּנָה טוֹבָה. אָז נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן לְמַעֵט בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁמַּטְּרַת הַהֲנָאוֹת הִיא לְשֵׁם תַּעֲנוּג גְּרֵידָא, וְלֹא כְּשֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְעוֹרֵר אֶת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ לַעֲבוֹדַת ה'. וְנָכוֹן גַּם שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן גָּדוֹל לָצוּם, אַךְ זֶה דַּוְקָא בְּעִתּוֹת מְסֻיָּמוֹת וְלֹא בְּאֹפֶן תְּמִידִי. כָּל הַהִסְתַּגְּפֻיּוֹת לְמִינֵיהֶן הַנְּהוּגוֹת עַל יְדֵי אֲנָשִׁים חַסְרֵי הַדְרָכָה נְכוֹנָה, לְפִי רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי גּוֹרְמוֹת לְחִסָּרוֹן בַּעֲבוֹדַת ה'. וְלֹא נְדַבֵּר עַל הַזִּלְזוּל בַּצִּוּוּי "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם". וְרָאוּי לְצַטֵּט כָּאן אֶת לְשׁוֹנוֹ הַזָּהָב שֶׁל רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם (דֵּעוֹת ג-א) שֶׁהֵם אֶבֶן יְסוֹד בְּעִנְיָן זֶה: "שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דֶּרֶךְ רָעָה הֵן וּמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, אֶפְרֹשׁ מֵהֶן בְּיוֹתֵר וְאֶתְרַחֵק לַצַּד הָאַחֲרוֹן עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר הַקָּשֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, גַּם זֶה דֶּרֶךְ רָעָה הִיא וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ. הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ נִקְרָא חוֹטֵא. אָמְרוּ חֲכָמִים וּמָה אִם נָזִיר שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן צָרִיךְ כַּפָּרָה, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר וְדָבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנָעַתוּ הַתּוֹרָה בִּלְבַד. וְלֹא יְהֵא אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת עַל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לֹא דַּיֶּךָּ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים. וּבַכְּלָל הַזֶּה אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין תָּמִיד אֵינָן בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית. וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר 'אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם'". יָדוּעַ עַל הַרְבֵּה צַדִּיקִים שֶׁעִנּוּ נַפְשָׁם בְּצוֹמוֹת וְסִגּוּפִים, וּלְבַסּוֹף הִתְנַקֵּם הַדָּבָר בִּבְרִיאוּת גּוּפָם וְנַפְשָׁם, עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לְבַטֵּל הַרְבֵּה מִלִּמּוּדָם. הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זָצָ"ל אָמַר לְנֶכְדּוֹ: "רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי? תִּישַׁן תֵּשַׁע שָׁעוֹת בִּימָמָה!" כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ לְפֵשֶׁר דְּבָרָיו, הֵשִׁיב שֶׁהוּא מֻכְרָח לְפִי בְּרִיאוּת גּוּפוֹ לִישֹׁן תֵּשַׁע שָׁעוֹת, כִּי סָבַל הַרְבֵּה בִּהְיוֹתוֹ בַּגָּלוּת בְּסִיבִּיר וּמַצַּב בְּרִיאוּתוֹ רוֹפֵף מְאֹד. וּבְכָל זֹאת זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹמֵר עַל ט"ו שְׁעוֹתָיו הַנִּשְׁאָרוֹת כְּבָבַת עַיִן, לְבַל יְאַבֵּד מֵהֶן אַף דַּקָּה אַחַת. עוֹד יֵשׁ לְסַפֵּר כִּי בִּתְחִלַּת כָּל הַשִּׁעוּרִים שֶׁמָּסַר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זָצָ"ל הָיְתָה מֻגֶּשֶׁת לְפָנָיו כּוֹס תֵּה, אַךְ הוּא הָיָה טוֹעֵם מִמֶּנָּה מְעַט בִּשְׁבִיל הַבְּרָכָה, וּבְמֶשֶׁךְ הַשִּׁעוּר לוֹגֵם הָיָה רַק כְּשֶׁחָשׁ כִּי גְּרוֹנוֹ נִחָר. פְּעָמִים מֵרֹב שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בִּמְסִירַת הַשִּׁעוּר, הָיָה נִזְכָּר לִטְעֹם מֵהַכּוֹס אַחַר שֶׁכְּבָר הִסְפִּיק הַמַּשְׁקֶה לְהִתְקָרֵר. פַּעַם אָמַר שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁחַיָּב לִשְׁתּוֹת, הוּא אֵינוֹ שׁוֹתֶה. וְהִנֵּה בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לְחַיָּיו, אַחַר שֶׁנָּפַל לְמִשְׁכָּב וְנִתְרַפֵּא, שָׂמוּ לֵב שׁוֹמְעֵי הַשִּׁעוּר כִּי חָל מִפְנֶה בְּמִנְהָגוֹ זֶה, וְהוּא הֵחֵל לְהַקְפִּיד לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַתֵּה כִּמְעַט עַד תֻּמָּהּ. כְּשֶׁהֻגְּשָׁה לְפָנָיו בְּאַחַד הַשִּׁעוּרִים כּוֹס הַתֵּה, מָצָא לְנָכוֹן לְשַׁתֵּף אֶת הַצִּבּוּר בַּשִּׁנּוּי שֶׁהִתְחוֹלֵל אֶצְלוֹ, וְכָךְ אָמַר: "רְאוּ! עַד עַתָּה הָיִיתִי נוֹהֵג לֹא לִשְׁתּוֹת מֵהַכּוֹס הַמֻּגֶּשֶׁת לְפָנַי חוּץ מִטְּעִימָה לִבְרָכָה, וְרַק כְּשֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלַי הַדִּבּוּר, הָיִיתִי לוֹגֵם מְעַט כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשִׁי. כָּל עוֹד נִתָּן הָיָה לְהַמְשִׁיךְ לִמְסֹר הַשִּׁעוּר בְּלִי לִשְׁתּוֹת, הָיִיתִי נִמְנָע מִכָּךְ, כִּי רָאִיתִי בְּכָךְ תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְסָבַרְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת כַּמָּה שֶׁפָּחוֹת רַק לְצֹרֶךְ הַגּוּף, אֲבָל כָּעֵת לְאַחַר שֶׁנֶּחְלֵיתִי, אֲנִי חוֹזֵר בִּי! הַתֵּה מְחַזֵּק, וְגוֹרֵם לִלְמֹד טוֹב יוֹתֵר. אִם נִשְׁתֶּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, הַגּוּף יִהְיֶה בָּרִיא יוֹתֵר, וְנוּכַל לִמְסֹר אֶת הַשִּׁעוּר בְּיֶתֶר עֵרָנוּת". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)