Otzarot-Article

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ד-ב) כָּתַב הָרַב "אִבֵּי הַנַּחַל" זָצָ"ל: "יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" - סוֹפֵי תֵּבוֹת "יִשְׂרָאֵל". לִרְמֹז, שֶׁאֵין הַתְּשׁוּבָה מוֹעֶלֶת בְּסוֹף מַעֲשֶׂה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁ"יִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא - יִשְׂרָאֵל הוּא" (סַנְהֶדְרִין מד:), לְפִיכָךְ מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּתְשׁוּבָה, בְּוִדּוּי וּבְקָרְבָּן.

אֲבָל בַּגּוֹיִים אֵין הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה (תַּנְחוּמָא הַאֲזִינוּ ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם בַּגּוֹיִים מָצִינוּ שֶׁבְּשַׁנּוֹתָם דַּרְכָּם אֵינָם נֶעֱנָשִׁים, כְּמוֹ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, אֲבָל אֵין עֲווֹנָם נִמְחָק מִכֹּל וָכֹל כְּמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָתָם שָׁבִים לִמְקוֹר מַחְצַבְתָּם וּלְטָהֳרָתָם כְּאִלּוּ לֹא חָטְאוּ כְּלָל!

סָח הַגָּאוֹן רַבִּי נַחוּם פֶּרְצוֹבִיץ' זָצָ"ל, מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת מִיר: בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה גָּלְתָה יְשִׁיבַת מִיר לְוִילְנָה בִּירַת לִיטָא. כְּשֶׁכְּבָשׁוּהָ הָרוּסִים וְאָסְרוּ עַל קִיּוּם הַיְשִׁיבָה, מָצְאוּ רַק מוֹצָא אֶחָד: לְהִמָּלֵט מִזְרָחָה, לְסִין הָרְחוֹקָה.

הִגִּיעוּ לְעִיר הַנָּמֵל שַׁנְחַיי, וּמָצְאוּ בָּהּ בֵּית כְּנֶסֶת עֲנָק וְשׁוֹמֵם, שֶׁכְּאִלּוּ - וְלֹא רַק כְּאִלּוּ, אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֻפְלָאָה - נִבְנָה לִכְבוֹדָם, וּבוֹ גַּם מִטְבָּח מְשֻׁכְלָל, וַחֲדַר אֹכֶל רְחַב יָדַיִם.

אֶחָד מִפַּרְנְסֵי הַקְּהִלָּה הַמְּקוֹמִית יָצָא מִגִּדְרוֹ כְּדֵי לְהָקֵל עֲלֵיהֶם. בְּשִׂיחָה גְּלוּיָה עִם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ' זָצָ"ל, סִפֵּר שֶׁהוּא דּוֹאֵג לָהֶם כִּפְלִיטִים, לַמְרוֹת שֶׁהוּא חִלּוֹנִי וְאֵינוֹ יְהוּדִי מַאֲמִין.

הִזְדַּקֵּף רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְקָטַע אֶת דְּבָרָיו: "אֲנִי מוֹחֶה עַל דְּבָרֶיךָ, וּמַכְחִישָׁם נִמְרָצוֹת! אֲנִי קוֹבֵעַ נֶחֱרָצוֹת, שֶׁאַתָּה יְהוּדִי מַאֲמִין!"

"הָרַב צוֹדֵק", הוֹדָה. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְבִּיר לְעַצְמוֹ אֵיךְ עוֹבֵר הוּא עֲבֵרוֹת וְאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְווֹת, וְנוֹחַ לוֹ לְהַסְבִּיר זֹאת בְּחִלּוֹנִיּוּתוֹ. אֲבָל אֱמֶת הַדָּבָר: מַאֲמִין הוּא!

נוּ?!" תָּבַע רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. עַתָּה, שֶׁהוֹדֵיתָ, אֵיךְ תַּסְבִּיר אֶת הִתְנַהֲלוּתְך?

וְשִׁנָּה אֶת אָרְחוֹתָיו! (לִקְחֵי חַיִּים, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	ויצא תשע"ח
	כִּבּוּד הוֹרִים מִמֶּרְחָק
	"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ד-ב) כָּתַב הָרַב "אִבֵּי הַנַּחַל" זָצָ"ל: "יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" - סוֹפֵי תֵּבוֹת "יִשְׂרָאֵל". לִרְמֹז, שֶׁאֵין הַתְּשׁוּבָה מוֹעֶלֶת בְּסוֹף מַעֲשֶׂה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁ"יִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא - יִשְׂרָאֵל הוּא" (סַנְהֶדְרִין מד:), לְפִיכָךְ מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּתְשׁוּבָה, בְּוִדּוּי וּבְקָרְבָּן. אֲבָל בַּגּוֹיִים אֵין הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה (תַּנְחוּמָא הַאֲזִינוּ ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם בַּגּוֹיִים מָצִינוּ שֶׁבְּשַׁנּוֹתָם דַּרְכָּם אֵינָם נֶעֱנָשִׁים, כְּמוֹ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, אֲבָל אֵין עֲווֹנָם נִמְחָק מִכֹּל וָכֹל כְּמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָתָם שָׁבִים לִמְקוֹר מַחְצַבְתָּם וּלְטָהֳרָתָם כְּאִלּוּ לֹא חָטְאוּ כְּלָל! סָח הַגָּאוֹן רַבִּי נַחוּם פֶּרְצוֹבִיץ' זָצָ"ל, מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת מִיר: בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה גָּלְתָה יְשִׁיבַת מִיר לְוִילְנָה בִּירַת לִיטָא. כְּשֶׁכְּבָשׁוּהָ הָרוּסִים וְאָסְרוּ עַל קִיּוּם הַיְשִׁיבָה, מָצְאוּ רַק מוֹצָא אֶחָד: לְהִמָּלֵט מִזְרָחָה, לְסִין הָרְחוֹקָה. הִגִּיעוּ לְעִיר הַנָּמֵל שַׁנְחַיי, וּמָצְאוּ בָּהּ בֵּית כְּנֶסֶת עֲנָק וְשׁוֹמֵם, שֶׁכְּאִלּוּ - וְלֹא רַק כְּאִלּוּ, אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֻפְלָאָה - נִבְנָה לִכְבוֹדָם, וּבוֹ גַּם מִטְבָּח מְשֻׁכְלָל, וַחֲדַר אֹכֶל רְחַב יָדַיִם. אֶחָד מִפַּרְנְסֵי הַקְּהִלָּה הַמְּקוֹמִית יָצָא מִגִּדְרוֹ כְּדֵי לְהָקֵל עֲלֵיהֶם. בְּשִׂיחָה גְּלוּיָה עִם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ' זָצָ"ל, סִפֵּר שֶׁהוּא דּוֹאֵג לָהֶם כִּפְלִיטִים, לַמְרוֹת שֶׁהוּא חִלּוֹנִי וְאֵינוֹ יְהוּדִי מַאֲמִין. הִזְדַּקֵּף רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְקָטַע אֶת דְּבָרָיו: "אֲנִי מוֹחֶה עַל דְּבָרֶיךָ, וּמַכְחִישָׁם נִמְרָצוֹת! אֲנִי קוֹבֵעַ נֶחֱרָצוֹת, שֶׁאַתָּה יְהוּדִי מַאֲמִין!" "הָרַב צוֹדֵק", הוֹדָה. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַסְבִּיר לְעַצְמוֹ אֵיךְ עוֹבֵר הוּא עֲבֵרוֹת וְאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְווֹת, וְנוֹחַ לוֹ לְהַסְבִּיר זֹאת בְּחִלּוֹנִיּוּתוֹ. אֲבָל אֱמֶת הַדָּבָר: מַאֲמִין הוּא! נוּ?!" תָּבַע רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. עַתָּה, שֶׁהוֹדֵיתָ, אֵיךְ תַּסְבִּיר אֶת הִתְנַהֲלוּתְך? וְשִׁנָּה אֶת אָרְחוֹתָיו! (לִקְחֵי חַיִּים, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)