Otzarot-Article

"הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ" (כח-סד) מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁבָּא לִפְנֵי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, הַמַּגִּיד מִטָּאלְנָא, וּבַקָּשָׁה בְּפִיו: מְבַקֵּשׁ הוּא לְהַרְחִיב אֶת עִסְקוֹ, וּלְשֵׁם כָּךְ זָקוּק הוּא לְהַלְוָאָה גְּדוֹלָה. הִגִּישׁ בַּקָּשָׁה לְמוֹסָד בַּנְקָאִי הַמַּעֲנִיק הַלְוָאוֹת בִּסְכוּמִים נִכְבָּדִים וּבִתְנָאִים נוֹחִים, בִּתְנַאי שֶׁבָּטוּחַ הוּא בְּהַחְזָרַת הַהַלְוָאָה וּבְיַצִּיבוּת הָעֵסֶק. עַתָּה נֶעֱרֶכֶת בְּדִיקָה בְּעִנְיַן עִסְקוֹ, לְוַדֵּא שֶׁמַּצָּבוֹ אֵיתָן. מְבַקֵּשׁ הוּא אֶת בִּרְכַּת הָרַבִּי שֶׁיִּתְרַשְּׁמוּ לְטוֹבָה, וְהַהַלְוָאָה תְּאֻשַּׁר.

סִיֵּם לְהַרְצוֹת דְּבָרָיו, וְהִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה.

מִשֶּׁהִתְמַשְּׁכָה הַשְּׁתִיקָה, נִרְכַּן אֶל הַצַּדִּיק וְחָזַר עַל הַבַּקָּשָׁה: "רַבִּי, יְבָרְכֵנִי שֶׁאֲקַבֵּל אֶת הַהַלְוָאָה!"

רָאָה הַצַּדִּיק שֶׁהָאִישׁ לֹא נִרְמַז, נַעֲנָה וְאָמַר: "מֵעוֹדִי נִזְהַרְתִּי שֶׁלֹּא לְקַלֵּל שׁוּם יְהוּדִי. מוּכָן אֲנִי לְהַעֲנִיק בְּרָכוֹת בִּלְבַד".

"וַדַּאי, רַבִּי", נִרְעַשׁ הַלָּה, "בִּבְרָכָה חָפַצְתִּי".

"לֹא, כִּי בִּקְלָלָה חָפַצְתָּ", הִבְהִיר הָרַבִּי, "וַאֲנִי אֵינִי מְקַלֵּל! קְלָלָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה: "הוּא יַלְוְךָ, וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ"! אִם בִּבְרָכָה חָפַצְתָּ, הֲלֹא אֲמוּרָה הִיא בַּתּוֹרָה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְהַעֲבַטְתָּ (תַּלְוֶה כְּסָפִים) גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט!"...

עָמַד הָאִישׁ נָבוֹךְ, לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ, וְהַצַּדִּיק פָּנָה אֵלָיו בְּקוֹל מְפַיֵּס: "אִם בִּבְרָכָה אַתָּה חָפֵץ, אַדְּרַבָּה: בַּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה בַּעֲסָקֶיךָ, וְשֶׁיִּהְיֶה בִּיכָלְתְּךָ לְהַגְדִּיל אֶת עִסְקְךָ בְּלֹא נְטִילַת הַלְוָאוֹת. הַהַלְוָאוֹת - קְלָלָה הֵן מִן הַתּוֹכֵחָה. שִׁעְבּוּד הֶעָתִיד עֲבוּר הַהֹוֶה, וְעֶבֶד לוֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה!" (מִשְׁלֵי כב-ז)

בְּאִגְּרוֹת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" (חֵלֶק א' אִגֶּרֶת כ') נִדְפְּסָה רְשִׁימַת הַדְרָכוֹת שֶׁכָּתַב לְבֶן יְשִׁיבָה, שֵׁשׁ בְּמִסְפָּר, בָּהֶן כָּלַל עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לְהִתְעַלּוּת וּלְהַצְלָחָה. וְאַחַת מֵהֶן: לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִלְווֹת כֶּסֶף מִשּׁוּם אָדָם!

מִי הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁבִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם תָּשׁוּב הָעַבְדוּת לִשְׂרֹר, וַאֲדוֹנִים מְעַטִּים, נֻקְשִׁים וְחַסְרֵי לֵב, יִרְדּוּ בְּפָרֶךְ בַּהֲמוֹנֵי עֲבָדִים נִרְצָעִים. וְהַמְזַעְזֵעַ הוּא, שֶׁהַהֲמוֹנִים נוֹהֲרִים לְהַכְנִיס צַוָּארָם בְּעֹל הַשִּׁעְבּוּד, מַגִּישִׁים רַגְלֵיהֶם לַנְּחֻשְׁתַּיִם. הוֹפְכִים לַעֲבָדִים לְחַבְרוֹת הָאַשְׁרַאי, מְשֻׁעְבָּדִים לְיִתְרַת הַחוֹבָה. וְנוֹרָא שִׁבְעָתַיִם, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִתְנַתֵּק, בִּקְצָת מַאֲמָץ, בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה: מְשַׁלְּמִים אֶת הַחוֹבוֹת הַקּוֹדְמִים, וּמַתְחִילִים לַחְסֹךְ לַקְּנִיּוֹת הַבָּאוֹת. בִּמְקוֹם לְשַׁלֵּם לַבַּנְק, בְּרִבִּית, לְהִלָּחֵץ וְלִדְאֹג, נֵלֵךְ כִּבְנֵי מְלָכִים, נִקְנֶה בִּמְזֻמָּנִים.

הֲרֵי זֶה נִשְׁמָע כַּחֲזוֹן תַּעְתּוּעִים.

מַדּוּעַ? לָמָּה תָּמִיד לְשַׁלֵּם אֲחוֹרַנִּית אִם אֶפְשָׁר לַחְסֹךְ לֶעָתִיד. הֵן דּוֹמִים אָנוּ לְאוֹתוֹ תָּם שֶׁמַּעֲבִידוֹ קָשַׁר חֶבֶל לְעַמּוּד, הוֹרָהוּ לְהַחְזִיק אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ, וְאָמַר לוֹ: "זֶהוּ, אַתָּה קָשׁוּר לָעַמּוּד, אַל תָּזוּז"...

וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר, נִרְאֶה שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדוּת מֵרָצוֹן זוֹ הָיְתָה לְהַשְׁקָפַת עוֹלָם, לְדֶרֶךְ חַיִּים, שֶׁעִקָּרָהּ: נְטִילַת הַלְוָאוֹת בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, פַּזְרָנוּת בַּהֹוֶה תּוֹךְ שִׁעְבּוּד הֶעָתִיד. וּבְכָל שִׁטְחֵי הַחַיִּים: שׁוֹאֲבִים שְׁאִיבַת יֶתֶר מִבְּאֵרוֹת וְגוֹרְמִים לְהַמְלָחָתוֹ. אֶת מֵי הַתְּהוֹם מְזַהֲמִים בִּשְׁפָכִים רְעִילִים. כָּךְ בַּתְּחוּם הַמְּדִינִי, וְאַף הַבִּטְחוֹנִי. כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְגִיעָה זְמַנִּית אוֹ כָּבוֹד חוֹלֵף, מוּכָנִים לִמְסֹר נְכָסִים חִיּוּנִיִּים. וְכָךְ, פְּעָמִים רַבּוֹת, בַּתְּחוּם הַחִנּוּכִי: לִפְעָמִים מְסֻנְוָרִים הוֹרִים מִמִּבְנֶה רְחַב יָדַיִם אוֹ מִקִּרְבָתוֹ שֶׁל בֵּית סֵפֶר לִמְקוֹם מְגוּרֵיהֶם, וְשׁוֹלְחִים לְשָׁם אֶת אוֹצָרָם הַיָּקָר מִכֹּל, אֶת יַלְדֵיהֶם, מִבְּלִי שֶׁיַּחְשְׁבוּ עַל הַנֶּזֶק אֲרֹךְ הַטְּוָח שֶׁיִּגָּרֵם לָהֶם בְּהֶלֶם הָאַלִּימוּת, בְּהִסְתָּאֲבוּת הַמַּתִּירָנוּת, בִּפְרִיקַת עֹל מִשְׁמַעַת, בְּזִלְזוּל בַּהוֹרִים. בְּכָל תַּחְלוּאֵי הַחִנּוּךְ הַמְנֻתָּק מִמָּסֹרֶת וּמִמּוֹרֶשֶׁת.

וְעַכְשָׁו, אֵלֵינוּ. יוֹם הַדִּין כְּבָר קָרוֹב. וּמַה הוּא, לְמַעֲשֶׂה, אִם לֹא יוֹם הַפֵּרָעוֹן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁנָּטַל הַלְוָאָה מֵהַבַּנְק, הִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִים, וְשִׁעְבֵּד אֶת דִּירָתוֹ. אֶת כַּסְפֵּי הַהַלְוָאָה נִצֵּל, בַּתַּשְׁלוּמִים לֹא עָמַד. מֵהַהַתְרָאוֹת הִתְעַלֵּם. מַה נּוֹתַר? לְנַשְּׁלוֹ מֵהַדִּירָה. אֶל מִי יוּכַל לָבוֹא בִּטְעָנוֹת? אֶל עַצְמוֹ בִּלְבַד.

כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? אָדָם עָבַר עֲבֵרָה, חָלִילָה, כִּי חָשַׁב לֵהָנוֹת. נֶהֱנָה, לְפָחוֹת יַתְמִיד בַּתַּשְׁלוּמִים. יַרְבֶּה בַּמִּצְווֹת לְשִׂימָן עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה, שֶׁיְּאַזְּנוּ אֶת מְשִׁיכַת הַחוֹבָה. הַמּוֹעֵד מִתְקָרֵב, וּכְבָר תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר. שׁוֹלְחִים הַתְרָעוֹת. אִם יִתְעַלֵּם, וְיַחְלִיטוּ לְעַקֵּל חָלִילָה רְכוּשׁ, אוֹ בְּרִיאוּת, שֶׁלֹּא נֵדַע, אֶל מִי יָבוֹא בִּטְעָנוֹת?!

נוֹקֵב הַמָּשָׁל, וְתוֹאֵם הַמְּצִיאוּת, בְּהֶבְדֵּל אֶחָד: כָּאן, יֵשׁ מְנַהֵל בַּנְק נוֹטֶה חֶסֶד וְחָפֵץ לְהֵיטִיב. מוּכָן הוּא לִמְחֹק אֶת הַחוֹב, בִּתְנַאי אֶחָד: שֶׁיַּבְטִיחוּהוּ נֶאֱמָנָה שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ עוֹד לְיִתְרַת חוֹבָה. יִשְׁתַּדְּלוּ, עַל כָּל פָּנִים -

"וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה, הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ, וִיסִירוֹ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ, וְיַחְלִיט שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד, וְיִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר, וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם" (רַמְבַּ"ם תְּשׁוּבָה ב-ב)

וְאָז נִמְחָק הַחוֹב, וְנִשְׁאָרוֹת רַק הַמִּצְווֹת. וּבְאֵיזוֹ הֶאָרַת פָּנִים מִתְקַבֵּל מִי שֶׁעוֹמֵד בְּיִתְרַת זְכוּת... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	האזינו תשע"ח
	הַפְּגִיעָה הַנּוֹרָאָה בַּדַּיָּן
	"הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ" (כח-סד) מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁבָּא לִפְנֵי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, הַמַּגִּיד מִטָּאלְנָא, וּבַקָּשָׁה בְּפִיו: מְבַקֵּשׁ הוּא לְהַרְחִיב אֶת עִסְקוֹ, וּלְשֵׁם כָּךְ זָקוּק הוּא לְהַלְוָאָה גְּדוֹלָה. הִגִּישׁ בַּקָּשָׁה לְמוֹסָד בַּנְקָאִי הַמַּעֲנִיק הַלְוָאוֹת בִּסְכוּמִים נִכְבָּדִים וּבִתְנָאִים נוֹחִים, בִּתְנַאי שֶׁבָּטוּחַ הוּא בְּהַחְזָרַת הַהַלְוָאָה וּבְיַצִּיבוּת הָעֵסֶק. עַתָּה נֶעֱרֶכֶת בְּדִיקָה בְּעִנְיַן עִסְקוֹ, לְוַדֵּא שֶׁמַּצָּבוֹ אֵיתָן. מְבַקֵּשׁ הוּא אֶת בִּרְכַּת הָרַבִּי שֶׁיִּתְרַשְּׁמוּ לְטוֹבָה, וְהַהַלְוָאָה תְּאֻשַּׁר. סִיֵּם לְהַרְצוֹת דְּבָרָיו, וְהִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. מִשֶּׁהִתְמַשְּׁכָה הַשְּׁתִיקָה, נִרְכַּן אֶל הַצַּדִּיק וְחָזַר עַל הַבַּקָּשָׁה: "רַבִּי, יְבָרְכֵנִי שֶׁאֲקַבֵּל אֶת הַהַלְוָאָה!" רָאָה הַצַּדִּיק שֶׁהָאִישׁ לֹא נִרְמַז, נַעֲנָה וְאָמַר: "מֵעוֹדִי נִזְהַרְתִּי שֶׁלֹּא לְקַלֵּל שׁוּם יְהוּדִי. מוּכָן אֲנִי לְהַעֲנִיק בְּרָכוֹת בִּלְבַד". "וַדַּאי, רַבִּי", נִרְעַשׁ הַלָּה, "בִּבְרָכָה חָפַצְתִּי". "לֹא, כִּי בִּקְלָלָה חָפַצְתָּ", הִבְהִיר הָרַבִּי, "וַאֲנִי אֵינִי מְקַלֵּל! קְלָלָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה: "הוּא יַלְוְךָ, וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ"! אִם בִּבְרָכָה חָפַצְתָּ, הֲלֹא אֲמוּרָה הִיא בַּתּוֹרָה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְהַעֲבַטְתָּ (תַּלְוֶה כְּסָפִים) גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט!"... עָמַד הָאִישׁ נָבוֹךְ, לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ, וְהַצַּדִּיק פָּנָה אֵלָיו בְּקוֹל מְפַיֵּס: "אִם בִּבְרָכָה אַתָּה חָפֵץ, אַדְּרַבָּה: בַּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה בַּעֲסָקֶיךָ, וְשֶׁיִּהְיֶה בִּיכָלְתְּךָ לְהַגְדִּיל אֶת עִסְקְךָ בְּלֹא נְטִילַת הַלְוָאוֹת. הַהַלְוָאוֹת - קְלָלָה הֵן מִן הַתּוֹכֵחָה. שִׁעְבּוּד הֶעָתִיד עֲבוּר הַהֹוֶה, וְעֶבֶד לוֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה!" (מִשְׁלֵי כב-ז) בְּאִגְּרוֹת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" (חֵלֶק א' אִגֶּרֶת כ') נִדְפְּסָה רְשִׁימַת הַדְרָכוֹת שֶׁכָּתַב לְבֶן יְשִׁיבָה, שֵׁשׁ בְּמִסְפָּר, בָּהֶן כָּלַל עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לְהִתְעַלּוּת וּלְהַצְלָחָה. וְאַחַת מֵהֶן: לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִלְווֹת כֶּסֶף מִשּׁוּם אָדָם! מִי הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁבִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם תָּשׁוּב הָעַבְדוּת לִשְׂרֹר, וַאֲדוֹנִים מְעַטִּים, נֻקְשִׁים וְחַסְרֵי לֵב, יִרְדּוּ בְּפָרֶךְ בַּהֲמוֹנֵי עֲבָדִים נִרְצָעִים. וְהַמְזַעְזֵעַ הוּא, שֶׁהַהֲמוֹנִים נוֹהֲרִים לְהַכְנִיס צַוָּארָם בְּעֹל הַשִּׁעְבּוּד, מַגִּישִׁים רַגְלֵיהֶם לַנְּחֻשְׁתַּיִם. הוֹפְכִים לַעֲבָדִים לְחַבְרוֹת הָאַשְׁרַאי, מְשֻׁעְבָּדִים לְיִתְרַת הַחוֹבָה. וְנוֹרָא שִׁבְעָתַיִם, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִתְנַתֵּק, בִּקְצָת מַאֲמָץ, בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה: מְשַׁלְּמִים אֶת הַחוֹבוֹת הַקּוֹדְמִים, וּמַתְחִילִים לַחְסֹךְ לַקְּנִיּוֹת הַבָּאוֹת. בִּמְקוֹם לְשַׁלֵּם לַבַּנְק, בְּרִבִּית, לְהִלָּחֵץ וְלִדְאֹג, נֵלֵךְ כִּבְנֵי מְלָכִים, נִקְנֶה בִּמְזֻמָּנִים. הֲרֵי זֶה נִשְׁמָע כַּחֲזוֹן תַּעְתּוּעִים. מַדּוּעַ? לָמָּה תָּמִיד לְשַׁלֵּם אֲחוֹרַנִּית אִם אֶפְשָׁר לַחְסֹךְ לֶעָתִיד. הֵן דּוֹמִים אָנוּ לְאוֹתוֹ תָּם שֶׁמַּעֲבִידוֹ קָשַׁר חֶבֶל לְעַמּוּד, הוֹרָהוּ לְהַחְזִיק אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ, וְאָמַר לוֹ: "זֶהוּ, אַתָּה קָשׁוּר לָעַמּוּד, אַל תָּזוּז"... וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר, נִרְאֶה שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדוּת מֵרָצוֹן זוֹ הָיְתָה לְהַשְׁקָפַת עוֹלָם, לְדֶרֶךְ חַיִּים, שֶׁעִקָּרָהּ: נְטִילַת הַלְוָאוֹת בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, פַּזְרָנוּת בַּהֹוֶה תּוֹךְ שִׁעְבּוּד הֶעָתִיד. וּבְכָל שִׁטְחֵי הַחַיִּים: שׁוֹאֲבִים שְׁאִיבַת יֶתֶר מִבְּאֵרוֹת וְגוֹרְמִים לְהַמְלָחָתוֹ. אֶת מֵי הַתְּהוֹם מְזַהֲמִים בִּשְׁפָכִים רְעִילִים. כָּךְ בַּתְּחוּם הַמְּדִינִי, וְאַף הַבִּטְחוֹנִי. כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְגִיעָה זְמַנִּית אוֹ כָּבוֹד חוֹלֵף, מוּכָנִים לִמְסֹר נְכָסִים חִיּוּנִיִּים. וְכָךְ, פְּעָמִים רַבּוֹת, בַּתְּחוּם הַחִנּוּכִי: לִפְעָמִים מְסֻנְוָרִים הוֹרִים מִמִּבְנֶה רְחַב יָדַיִם אוֹ מִקִּרְבָתוֹ שֶׁל בֵּית סֵפֶר לִמְקוֹם מְגוּרֵיהֶם, וְשׁוֹלְחִים לְשָׁם אֶת אוֹצָרָם הַיָּקָר מִכֹּל, אֶת יַלְדֵיהֶם, מִבְּלִי שֶׁיַּחְשְׁבוּ עַל הַנֶּזֶק אֲרֹךְ הַטְּוָח שֶׁיִּגָּרֵם לָהֶם בְּהֶלֶם הָאַלִּימוּת, בְּהִסְתָּאֲבוּת הַמַּתִּירָנוּת, בִּפְרִיקַת עֹל מִשְׁמַעַת, בְּזִלְזוּל בַּהוֹרִים. בְּכָל תַּחְלוּאֵי הַחִנּוּךְ הַמְנֻתָּק מִמָּסֹרֶת וּמִמּוֹרֶשֶׁת. וְעַכְשָׁו, אֵלֵינוּ. יוֹם הַדִּין כְּבָר קָרוֹב. וּמַה הוּא, לְמַעֲשֶׂה, אִם לֹא יוֹם הַפֵּרָעוֹן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁנָּטַל הַלְוָאָה מֵהַבַּנְק, הִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִים, וְשִׁעְבֵּד אֶת דִּירָתוֹ. אֶת כַּסְפֵּי הַהַלְוָאָה נִצֵּל, בַּתַּשְׁלוּמִים לֹא עָמַד. מֵהַהַתְרָאוֹת הִתְעַלֵּם. מַה נּוֹתַר? לְנַשְּׁלוֹ מֵהַדִּירָה. אֶל מִי יוּכַל לָבוֹא בִּטְעָנוֹת? אֶל עַצְמוֹ בִּלְבַד. כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? אָדָם עָבַר עֲבֵרָה, חָלִילָה, כִּי חָשַׁב לֵהָנוֹת. נֶהֱנָה, לְפָחוֹת יַתְמִיד בַּתַּשְׁלוּמִים. יַרְבֶּה בַּמִּצְווֹת לְשִׂימָן עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה, שֶׁיְּאַזְּנוּ אֶת מְשִׁיכַת הַחוֹבָה. הַמּוֹעֵד מִתְקָרֵב, וּכְבָר תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר. שׁוֹלְחִים הַתְרָעוֹת. אִם יִתְעַלֵּם, וְיַחְלִיטוּ לְעַקֵּל חָלִילָה רְכוּשׁ, אוֹ בְּרִיאוּת, שֶׁלֹּא נֵדַע, אֶל מִי יָבוֹא בִּטְעָנוֹת?! נוֹקֵב הַמָּשָׁל, וְתוֹאֵם הַמְּצִיאוּת, בְּהֶבְדֵּל אֶחָד: כָּאן, יֵשׁ מְנַהֵל בַּנְק נוֹטֶה חֶסֶד וְחָפֵץ לְהֵיטִיב. מוּכָן הוּא לִמְחֹק אֶת הַחוֹב, בִּתְנַאי אֶחָד: שֶׁיַּבְטִיחוּהוּ נֶאֱמָנָה שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ עוֹד לְיִתְרַת חוֹבָה. יִשְׁתַּדְּלוּ, עַל כָּל פָּנִים - "וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה, הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ, וִיסִירוֹ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ, וְיַחְלִיט שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד, וְיִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר, וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם" (רַמְבַּ"ם תְּשׁוּבָה ב-ב) וְאָז נִמְחָק הַחוֹב, וְנִשְׁאָרוֹת רַק הַמִּצְווֹת. וּבְאֵיזוֹ הֶאָרַת פָּנִים מִתְקַבֵּל מִי שֶׁעוֹמֵד בְּיִתְרַת זְכוּת... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)