Otzarot-Article

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ... שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן" - יֵשׁ לְהָבִין, הַלֹא חֲזַ"ל הִשְׁמִיעוּנוּ בִּדְרָשָׁתָם עַל הַפָּסוּק: "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ" - שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. אִם כֵּן, מַה בַּקָּשָׁה הִיא זוֹ, בְּשֵׁם וּבְמַלְכוּת, שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן? הַאִם גְּרוּעִים אָנוּ חָלִילָה מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל?!

וְהַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁבְּוַדַּאי סִגַּלְנוּ מִצְווֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים. אֲבָל יֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ עָלוּל הָאָדָם לְהַפְסִיד חָלִילָה שְׂכַר כָּל מִצְווֹתָיו, כְּאִלּוּ לֹא עֲשָׂאָן. הֲכֵיצַד? כָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין מ:) עַל הַפָּסוּק: "צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ" (יְחֶזְקֵאל לג-יב), בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: מִתְחָרֵט עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה. הֲרֵי זֶה נוֹרָא וְאָיֹם: הַמְדֻבָּר בְּצַדִּיק גָּמוּר, שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵרָה מִיָּמָיו, וְאֵין מִצְוָה שֶׁלֹּא קִיֵּם. וְאִם לְבַסּוֹף, אֵין הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינָיו וּמִתְחָרֵט הוּא עַל עֲשִׂיָּתָן - יִמָּחֲקוּ כֻּלָּן!

וְהַגָּאוֹן רַבִּי שׁוּשָׁן כֹּהֵן זָצָ"ל סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאַחַת מֵעָרֵי טוּרְקְיָה. הָיָה שָׁם עָשִׁיר, שֶׁהִתְרִימוּהוּ תָּדִיר לִצְדָקָה, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּט. הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת מְגֵרָתוֹ, נוֹתֵן אֶת הַמָּעוֹת, מְקַבֵּל קַבָּלָה וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ בִּמְגֵרָתוֹ. אֲבָל לֹא הָיָה לִבּוֹ שָׁלֵם עִם הַצְּדָקָה שֶׁנָּתַן, וְלֹא שָׂמֵחַ בַּזְּכֻיּוֹת שֶׁצָּבַר. יוֹם אֶחָד בִּקֵּשׁ לִמְצֹא מִסְמָךְ בִּמְגֵרָתוֹ, וְלֹא מָצָא מִפְּנֵי רִבּוּי קַבְּלוֹת הַצְּדָקָה. הֶחְלִיט לַעֲרֹךְ סֵדֶר בַּמְּגֵרָה. הוֹצִיאָהּ וְהִנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהֵחֵל לְמַיֵּן: כְּסָפִים לְחוּד, שְׁטָרוֹת וְהַמְחָאוֹת לְחוּד, מִסְמָכִים לְחוּד וְקַבָּלוֹת צְדָקָה לְחוּד. גָּבְהָה עֲרֵמַת הַקַּבָּלוֹת וְעָלְתָה עַל כֻּלָּם. הִבִּיט בָּהּ וְלִבּוֹ דַּוָּי - כֶּסֶף רַב כָּל כָּךְ הוֹצִיא עַל לֹא דָּבָר. רַק מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה נָאֶה לוֹ לְסָרֵב לַפּוֹנִים. הֶחְזִיר הַכֹּל לַמְּגֵרָה, מִלְּבַד הַקַּבָּלוֹת שֶׁאֵין לוֹ בָּהֶן צֹרֶךְ. הֶחְזִיר אֶת הַמְּגֵרָה לִמְקוֹמָהּ, נָטַל אֶת צְרוֹר הַקַּבָּלוֹת וְיָצָא לָחוּץ לְשָׂרְפָן. גָּחַן לְהַעֲלוֹת בָּהֶן אֵשׁ, וְהִנֵּה עָנִי עוֹבֵר.

שָׁאַל הֶעָנִי: "מַדּוּעַ תִּשְׂרְפֵן, הֲרֵי עֵדוּת הֵן לְצִדְקוֹתֶיךָ הָרַבּוֹת!"

עֲנָהוּ עַזּוֹת: "אֵין לִי צֹרֶךְ, לֹא בָּהֶן וְלֹא בְּצִדְקוֹתֵיהֶן".

תָּמַהּ הֶעָנִי, וְהֶעָשִׁיר הוֹסִיף: "לָקַחְתִּי כֶּסֶף מְזֻמָּן, וַהֲפַכְתִּיו לְקַבָּלוֹת חַסְרוֹת עֵרֶךְ!"

נִדְרַךְ הֶעָנִי וְשָׁאַל בִּלְהִיטוּת: "הֲתַסְכִּים לַהֲפֹךְ אֶת הַקַּבָּלוֹת לְכֶסֶף מְזֻמָּן?"

חִיֵּךְ הֶעָשִׁיר וְשָׁאַל: "הֲיִתָּכֵן לְהָשִׁיב מֵת לְחַיִּים?"

"יִתָּכֵן וְיִתָּכֵן", עָנָה הֶעָנִי, "הִנְנִי מוּכָן לִקְנוֹת אֶת הַקַּבָּלוֹת וְאֶת כָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהֶן בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף אֶחָד".

"הַב וְקַח", אָמַר הֶעָשִׁיר וְנָטַל אֶת הַשֶּׁקֶל לְיָדָיו.

מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ שֶׁל הֶעָנִי. שֶׁכֵּן בְּמַעֲשֵׂהוּ הוֹכִיחַ שֶׁמַּעֲרִיךְ הוּא אֶת מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה וְנָכוֹן הוּא לַעֲשׂוֹתָם. וְנִתְקַיֵּם בּוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ (בְּקִדּוּשִׁין מ.): "חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ". הֶעֱלוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ נָתַן כָּל אֵלּוּ הַצְּדָקוֹת וְהִתְעַשֵּׁר בְּגִינָן לִמְאֹד, וְאוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁתָּמַהּ עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, הָלַךְ וְדַל, עַד שֶׁאִבֵּד כָּל הוֹנוֹ.

כַּעֲבֹר שָׁנִים, חָלָה אוֹתוֹ עָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר וְהִגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת. קִיְּמוּ אֶת צַוָּאָתוֹ וּקְבָרוּהוּ עִם כָּל הַקַּבָּלוֹת שֶׁל כַּסְפֵּי הַצְּדָקָה - הֵן הַקַּבָּלוֹת שֶׁקָּנָה מֵאוֹתוֹ עָשִׁיר וְהֵן קַבָּלוֹת הַכְּסָפִים שֶׁחִלֵּק מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ.

בְּעֵת הַקְּבוּרָה עָבְרָה שָׁם חֲבוּרַת נָכְרִים, וְרָאוּ שֶׁמְּנִיחִים בַּקֶּבֶר שַׂקִּים גְּדוּשִׁים. חָשְׁבוּ, וַדַּאי הוֹרָה לִטְמֹן עִמּוֹ אֶת מָמוֹנוֹ. אָרְבוּ בְּסָמוּךְ עַד שֶׁשָּׁבוּ הַמְלַוִּים לָעִיר, וְיָצְאוּ מִמַּחֲבוֹאָם בֵּין הַמַּצֵּבוֹת. מָצְאוּ הֵלֶךְ עָנִי, שֶׁסָּבַב בַּכְּפָרִים עִם מַרְכָּלְתּוֹ - וְהָיָה זֶה אוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁהֶעֱנִי. תְּפָסוּהוּ וְהִכְרִיחוּהוּ לִפְתֹּחַ אֶת קִבְרוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר וּלְהוֹצִיא אֶת הַשַּׂקִּים. פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר, וְהַנִּפְטָר פָּקַח עֵינָיו, כִּי לֹא מֵת רַק הִתְעַלֵּף. וְאָמְרוּ, כִּי בְּהַגִּיעוֹ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, עָמַד לְדִין בַּמָּרוֹם, וְהִנִּיחוּ עַל כַּף זְכֻיּוֹתָיו אֶת הֲמוֹן הַקַּבָּלוֹת וְהִכְרִיעוּ אֶת הַכַּף - וְקָם לִתְחִיָּה. וְאוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁהֶעֱנִי - מֵת מִבֶּהָלָה...

עַל כֵּן, יֵשׁ לָנוּ לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִבְחַן אֶת מַעֲשֵׂינוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נַפְשֵׁנוּ - לֹא רַק אֶת הָעֲבֵרוֹת נִזְכֹּר, כְּדֵי לְהִתְחָרֵט בָּהֶן וְלָשׁוּב עֲלֵיהֶן, אֶלָּא גַּם אֶת הַמִּצְווֹת, כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וּלְהוֹדוֹת עֲלֵיהֶן. אוֹ אָז יַעַמְדוּ לִזְכוּתֵנוּ וְיַכְרִיעוּ אֶת הַכַּף לְטוֹבָה, לְשָׁנָה שֶׁל חַיִּים וְתוֹסֶפֶת בְּרָכָה! (מַעֲשֵׂה שׁוּשָׁן)

	כי תצא תשע"ז
	מַעֲלַת הַשְּׁמִיעָה
	"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ... שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן" - יֵשׁ לְהָבִין, הַלֹא חֲזַ"ל הִשְׁמִיעוּנוּ בִּדְרָשָׁתָם עַל הַפָּסוּק: "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ" - שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. אִם כֵּן, מַה בַּקָּשָׁה הִיא זוֹ, בְּשֵׁם וּבְמַלְכוּת, שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן? הַאִם גְּרוּעִים אָנוּ חָלִילָה מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל?! וְהַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁבְּוַדַּאי סִגַּלְנוּ מִצְווֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים. אֲבָל יֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ עָלוּל הָאָדָם לְהַפְסִיד חָלִילָה שְׂכַר כָּל מִצְווֹתָיו, כְּאִלּוּ לֹא עֲשָׂאָן. הֲכֵיצַד? כָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין מ:) עַל הַפָּסוּק: "צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ" (יְחֶזְקֵאל לג-יב), בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: מִתְחָרֵט עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה. הֲרֵי זֶה נוֹרָא וְאָיֹם: הַמְדֻבָּר בְּצַדִּיק גָּמוּר, שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵרָה מִיָּמָיו, וְאֵין מִצְוָה שֶׁלֹּא קִיֵּם. וְאִם לְבַסּוֹף, אֵין הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינָיו וּמִתְחָרֵט הוּא עַל עֲשִׂיָּתָן - יִמָּחֲקוּ כֻּלָּן! וְהַגָּאוֹן רַבִּי שׁוּשָׁן כֹּהֵן זָצָ"ל סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאַחַת מֵעָרֵי טוּרְקְיָה. הָיָה שָׁם עָשִׁיר, שֶׁהִתְרִימוּהוּ תָּדִיר לִצְדָקָה, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּט. הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת מְגֵרָתוֹ, נוֹתֵן אֶת הַמָּעוֹת, מְקַבֵּל קַבָּלָה וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ בִּמְגֵרָתוֹ. אֲבָל לֹא הָיָה לִבּוֹ שָׁלֵם עִם הַצְּדָקָה שֶׁנָּתַן, וְלֹא שָׂמֵחַ בַּזְּכֻיּוֹת שֶׁצָּבַר. יוֹם אֶחָד בִּקֵּשׁ לִמְצֹא מִסְמָךְ בִּמְגֵרָתוֹ, וְלֹא מָצָא מִפְּנֵי רִבּוּי קַבְּלוֹת הַצְּדָקָה. הֶחְלִיט לַעֲרֹךְ סֵדֶר בַּמְּגֵרָה. הוֹצִיאָהּ וְהִנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהֵחֵל לְמַיֵּן: כְּסָפִים לְחוּד, שְׁטָרוֹת וְהַמְחָאוֹת לְחוּד, מִסְמָכִים לְחוּד וְקַבָּלוֹת צְדָקָה לְחוּד. גָּבְהָה עֲרֵמַת הַקַּבָּלוֹת וְעָלְתָה עַל כֻּלָּם. הִבִּיט בָּהּ וְלִבּוֹ דַּוָּי - כֶּסֶף רַב כָּל כָּךְ הוֹצִיא עַל לֹא דָּבָר. רַק מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה נָאֶה לוֹ לְסָרֵב לַפּוֹנִים. הֶחְזִיר הַכֹּל לַמְּגֵרָה, מִלְּבַד הַקַּבָּלוֹת שֶׁאֵין לוֹ בָּהֶן צֹרֶךְ. הֶחְזִיר אֶת הַמְּגֵרָה לִמְקוֹמָהּ, נָטַל אֶת צְרוֹר הַקַּבָּלוֹת וְיָצָא לָחוּץ לְשָׂרְפָן. גָּחַן לְהַעֲלוֹת בָּהֶן אֵשׁ, וְהִנֵּה עָנִי עוֹבֵר. שָׁאַל הֶעָנִי: "מַדּוּעַ תִּשְׂרְפֵן, הֲרֵי עֵדוּת הֵן לְצִדְקוֹתֶיךָ הָרַבּוֹת!" עֲנָהוּ עַזּוֹת: "אֵין לִי צֹרֶךְ, לֹא בָּהֶן וְלֹא בְּצִדְקוֹתֵיהֶן". תָּמַהּ הֶעָנִי, וְהֶעָשִׁיר הוֹסִיף: "לָקַחְתִּי כֶּסֶף מְזֻמָּן, וַהֲפַכְתִּיו לְקַבָּלוֹת חַסְרוֹת עֵרֶךְ!" נִדְרַךְ הֶעָנִי וְשָׁאַל בִּלְהִיטוּת: "הֲתַסְכִּים לַהֲפֹךְ אֶת הַקַּבָּלוֹת לְכֶסֶף מְזֻמָּן?" חִיֵּךְ הֶעָשִׁיר וְשָׁאַל: "הֲיִתָּכֵן לְהָשִׁיב מֵת לְחַיִּים?" "יִתָּכֵן וְיִתָּכֵן", עָנָה הֶעָנִי, "הִנְנִי מוּכָן לִקְנוֹת אֶת הַקַּבָּלוֹת וְאֶת כָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהֶן בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף אֶחָד". "הַב וְקַח", אָמַר הֶעָשִׁיר וְנָטַל אֶת הַשֶּׁקֶל לְיָדָיו. מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ שֶׁל הֶעָנִי. שֶׁכֵּן בְּמַעֲשֵׂהוּ הוֹכִיחַ שֶׁמַּעֲרִיךְ הוּא אֶת מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה וְנָכוֹן הוּא לַעֲשׂוֹתָם. וְנִתְקַיֵּם בּוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ (בְּקִדּוּשִׁין מ.): "חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ". הֶעֱלוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ נָתַן כָּל אֵלּוּ הַצְּדָקוֹת וְהִתְעַשֵּׁר בְּגִינָן לִמְאֹד, וְאוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁתָּמַהּ עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, הָלַךְ וְדַל, עַד שֶׁאִבֵּד כָּל הוֹנוֹ. כַּעֲבֹר שָׁנִים, חָלָה אוֹתוֹ עָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר וְהִגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת. קִיְּמוּ אֶת צַוָּאָתוֹ וּקְבָרוּהוּ עִם כָּל הַקַּבָּלוֹת שֶׁל כַּסְפֵּי הַצְּדָקָה - הֵן הַקַּבָּלוֹת שֶׁקָּנָה מֵאוֹתוֹ עָשִׁיר וְהֵן קַבָּלוֹת הַכְּסָפִים שֶׁחִלֵּק מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ. בְּעֵת הַקְּבוּרָה עָבְרָה שָׁם חֲבוּרַת נָכְרִים, וְרָאוּ שֶׁמְּנִיחִים בַּקֶּבֶר שַׂקִּים גְּדוּשִׁים. חָשְׁבוּ, וַדַּאי הוֹרָה לִטְמֹן עִמּוֹ אֶת מָמוֹנוֹ. אָרְבוּ בְּסָמוּךְ עַד שֶׁשָּׁבוּ הַמְלַוִּים לָעִיר, וְיָצְאוּ מִמַּחֲבוֹאָם בֵּין הַמַּצֵּבוֹת. מָצְאוּ הֵלֶךְ עָנִי, שֶׁסָּבַב בַּכְּפָרִים עִם מַרְכָּלְתּוֹ - וְהָיָה זֶה אוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁהֶעֱנִי. תְּפָסוּהוּ וְהִכְרִיחוּהוּ לִפְתֹּחַ אֶת קִבְרוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר וּלְהוֹצִיא אֶת הַשַּׂקִּים. פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר, וְהַנִּפְטָר פָּקַח עֵינָיו, כִּי לֹא מֵת רַק הִתְעַלֵּף. וְאָמְרוּ, כִּי בְּהַגִּיעוֹ לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, עָמַד לְדִין בַּמָּרוֹם, וְהִנִּיחוּ עַל כַּף זְכֻיּוֹתָיו אֶת הֲמוֹן הַקַּבָּלוֹת וְהִכְרִיעוּ אֶת הַכַּף - וְקָם לִתְחִיָּה. וְאוֹתוֹ עָשִׁיר שֶׁהֶעֱנִי - מֵת מִבֶּהָלָה... עַל כֵּן, יֵשׁ לָנוּ לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִבְחַן אֶת מַעֲשֵׂינוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נַפְשֵׁנוּ - לֹא רַק אֶת הָעֲבֵרוֹת נִזְכֹּר, כְּדֵי לְהִתְחָרֵט בָּהֶן וְלָשׁוּב עֲלֵיהֶן, אֶלָּא גַּם אֶת הַמִּצְווֹת, כְּדֵי לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וּלְהוֹדוֹת עֲלֵיהֶן. אוֹ אָז יַעַמְדוּ לִזְכוּתֵנוּ וְיַכְרִיעוּ אֶת הַכַּף לְטוֹבָה, לְשָׁנָה שֶׁל חַיִּים וְתוֹסֶפֶת בְּרָכָה! (מַעֲשֵׂה שׁוּשָׁן)