Otzarot-Article

הָרְמָ"א (אֹרַח חַיִּים תרסז-א) הֵבִיא דִּבְרֵי הַ"כֹּל בּוֹ" (סִימָן ע"א) שֶׁכָּתַב: "הָרַ"מ הָיָה נוֹהֵג בְּלֵיל מוֹצָאֵי סֻכּוֹת לַעֲלוֹת לַסֻּכָּה וְנוֹטֵל רְשׁוּת מִמֶּנָּה, וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן". וְהוּא עַל פִּי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי וַיִּקְרָא כג): "כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיבוֹ בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל לִוְיָתָן לֶעָתִיד לָבוֹא", שֶׁאָמְרוּ (ב"ב עה.) שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן. וְכָל זֶה צָרִיךְ הֶסְבֵּר: מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הַיְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

לַהֲבָנַת הָעִנְיָן, נַזְכִּיר דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ב"מ קיד.): רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ פָּגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. שְׁאָלוֹ: "מַהוּ שֶׁיְּסַדְּרוּ לְבַעַל חוֹב?" פֵּרוּשׁוֹ: אָדָם שֶׁמְּעַקְּלִים רְכוּשׁוֹ לְתַשְׁלוּם חוֹבוֹ, הַאִם מַשְׁאִירִים לוֹ כְּדֵי חַיָּיו.

עָנָה: נִלְמַד בִּגְזֵרָה שָׁוָה – "מִיכָה" "מִיכָה" מֵעֲרָכִין. בַּעֲרָכִין נֶאֱמַר: "וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ" (וַיִּקְרָא כז-ח), וּבְבַעַל חוֹב נֶאֱמַר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ" (וַיִּקְרָא כה-לט). כְּשֵׁם שֶׁבַּעֲרָכִין מַשְׁאִירִים לוֹ כְּדֵי חַיָּיו (עֲרָכִין כד.), כָּךְ מַשְׁאִירִים לְבַעַל חוֹב כְּדֵי חַיָּיו.

הוֹסִיף וְשָׁאַל: "מִנַּיִן לְעָרוּם שֶׁלֹּא יִתְרֹם?" כַּמְבֹאָר בַּמִּשְׁנָה (תְּרוּמוֹת א-ו).

עֲנָהוּ: דִּכְתִיב "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (דְּבָרִים כג-טו), "דָּבָר" מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר. כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה תִּהְיֶה מְכֻסֶּה בִּבְגָדִים. וְהַתּוֹרֵם צָרִיךְ שֶׁיְּבָרֵךְ, לָכֵן לֹא יִתְרֹם כְּשֶׁהוּא עָרֹם.

כֵּיוָן שֶׁנַּעֲנָה עַל שְׁאֵלוֹתָיו, הוֹסִיף וְשָׁאַל: לֹא כֹּהֵן הוּא מַר?" - הֲלֹא פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ, וּמַה לְּכֹהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.

תָּמַהּ אֵלִיָּהוּ: "וְכִי לֹא לָמַד מַר סֵדֶר טְהָרוֹת, דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר קִבְרֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֵינָם מְטַמְּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם אַתֶּם" (יְחֶזְקֵאל לד-לא), אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְאֵין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים קְרוּיִים אָדָם". וּלְעִנְיַן טֻמְאַת אֹהֶל נֶאֱמַר: "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל יִטְמָא" (בַּמִּדְבָּר יט-יד).

הִתְמַרְמֵר רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ: "בְּאַרְבָּעָה לֹא מָצִינָא", בְּאַרְבָּעָה סִדְרֵי מִשְׁנָה אֵינִי שׁוֹלֵט כָּרָאוּי, מוֹעֵד נָשִׁים וּנְזִיקִין הַנּוֹהֲגִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וְסֵדֶר קָדָשִׁים שֶׁהָעוֹסֵק בּוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. "בְּשִׁיתָא מָצִינָא?", אֵיךְ אוּכַל לִהְיוֹת בָּקִי בְּסִדְרֵי זְרָעִים וּטְהָרוֹת שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים בְּחוּץ לָאָרֶץ וּבַזְּמַן הַזֶּה.

הִתְעַנְיֵן אֵלִיָּהוּ: "וְאַמַּאי", מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת אֵינְךָ בָּקִי בָּהֶם.

אָמַר לוֹ "מֵחֲמַת עָנְיִי".

לְקָחוֹ וְהֶעֱלָהוּ לְגַן הָעֵדֶן, אָמַר לוֹ: "פְּשֹׁט טַלִּיתְךָ, לַקֵּט וְקַח מֵאֵלּוּ הֶעָלִים".

לִקֵּט וְלָקַח. בְּצֵאתוֹ שָׁמַע שֶׁאָמַר: "מִי שֶׁאָכַל אֶת עוֹלָמוֹ, כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהַּ!"

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רוֹקֵן גְּלִימָתוֹ וּזְרָקָם. וַאֲפִלּוּ כָּךְ קָלְטָה טַלִּיתוֹ הַנִּיחוֹחַ וּמְכָרָהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי דִּינָרִים, וְחִלְּקָם לַחֲתָנָיו.

בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, לְהִתְפַּעֵל! -

אֶחָד מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁכָּל מַעְיָנָיו בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וַעֲנִיּוּתוֹ אֵינָהּ מְאַפְשֶׁרֶת לוֹ לִלְמֹד כִּרְצוֹנוֹ - וּלְדַעְתּוֹ אֲפִלּוּ בְּאַרְבָּעָה סְדָרִים אֵינוֹ בָּקִי דַּיּוֹ, וּבְשִׁשָּׁה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּפָגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְאֵינוֹ פּוֹנֶה וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיְּחַלְּצוֹ מֵעָנְיוֹ. אֵינוֹ מַזְכִּיר זֹאת כָּל עִקָּר, גִּלָּה זֹאת רַק בְּדֶרֶךְ אַגַּב, בְּמַעֲנֶה לִשְׁאֵלָה. אִם פָּגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כָּל מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁיָּאִיר עֵינָיו בַּתּוֹרָה. מָה הַמָּקוֹר לַהֲלָכָה, וּמַה הַכְרָעַת הַהֲלָכָה, וְתוּ לֹא. זֶה חָשׁוּב לוֹ יוֹתֵר מֵחִלּוּצוֹ מֵעָנְיוֹ.

אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁנַּעֲמִיק בַּסִּפּוּר נִתְפַּעֵל עוֹד יוֹתֵר. וְנִשְׁאַל: בַּמִּדְרָשִׁים מְבֹאָר, שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָכוֹל לְהַנְחִיל אוֹצָרוֹת וּלְהַעֲשִׁיר בִּדְרָכִים מֻפְלָאוֹת. מַדּוּעַ הֶעֱלָה אֶת רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ לְגַן הָעֵדֶן?

וְאִם הוֹרָהוּ לִטֹּל עֲלֵי גַּן הָעֵדֶן, מַדּוּעַ הוֹדִיעוֹ שֶׁאָכַל בְּכָךְ אֶת עוֹלָמוֹ.

וּמַדּוּעַ סִפְּרוּ שֶׁמָּכַר טַלִּיתוֹ בִּסְכוּם עָתֵק, וְחִלְּקוֹ לַחֲתָנָיו? מַה בִּקְּשׁוּ לְהַשְׁמִיעַ בְּכָל זֶה -

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הֶרְאָהוּ אֵיךְ מַחְזִיקִים מַעֲמָד בְּתוֹךְ הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת, עִם הַדְּחַק וְהַמְּצוּקוֹת. בְּכָךְ שֶׁהֶעֱלָהוּ לְגַן הָעֵדֶן, וְהֶרְאָהוּ כַּמָּה גָּדוֹל מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁלֹּא רַק הַפֵּרוֹת עַצְמָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֶעָלִים כַּמָּה רֵיחָם עַז. וְלֹא רַק בִּהְיוֹתָם מְחֻבָּרִים לַעֲצֵיהֶם, אַף גַּם כְּשֶׁנִּתְלְשׁוּ. וְלֹא הֵם עַצְמָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַטַּלִּית שֶׁקָּלְטָה רֵיחָם. וְלֹא שָׁמַר יְדִיעָה זוֹ לְעַצְמוֹ, אֶלָּא הִנְחִילָהּ לַחֲתָנָיו, לַדּוֹר הַבָּא! -

וְזֶה שֶׁרִמְּזוּ לָנוּ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּדִירַת עֲרַאי, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת כְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי רֶמֶז-תרנג): "לָמָּה אָנוּ עוֹשִׂים סֻכָּה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמָּא יָצָא דִּינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְגָלוּת, גּוֹלִים מִבָּתֵּיהֶם לַסֻּכָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ גָּלוּ לְבָבֶל". וּלְהוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה כָּל הָעוֹלָם נֶחְשָׁב בְּעֵינֵינוּ כְּתֹהוּ וּכְצֵל, שֶׁנֵּדַע כִּי גֵּרִים אֲנַחְנוּ עֲלֵי אֶרֶץ בְּלִי קֶבַע וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וְנִלְמַד לְהִתְבּוֹנֵן כָּךְ עַל כָּל יָמֵינוּ, וְלֹא בְּסֻכּוֹת בִּלְבַד (יַעֲרוֹת דְּבַשׁ א-ו) - וְנֵדַע שֶׁמְּצַפָּה לָנוּ סֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן. וְנִתְחַזֵּק בַּ"עֲלֵי גַּן הָעֵדֶן" בְּסֻכָּתֵנוּ. (וְהִגַּדְתָּ)

	שופטים תשע"ז
	שֶׁלֹּא נֵדַע מִצָּרוֹת!
	הָרְמָ"א (אֹרַח חַיִּים תרסז-א) הֵבִיא דִּבְרֵי הַ"כֹּל בּוֹ" (סִימָן ע"א) שֶׁכָּתַב: "הָרַ"מ הָיָה נוֹהֵג בְּלֵיל מוֹצָאֵי סֻכּוֹת לַעֲלוֹת לַסֻּכָּה וְנוֹטֵל רְשׁוּת מִמֶּנָּה, וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן". וְהוּא עַל פִּי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי וַיִּקְרָא כג): "כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיבוֹ בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל לִוְיָתָן לֶעָתִיד לָבוֹא", שֶׁאָמְרוּ (ב"ב עה.) שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן. וְכָל זֶה צָרִיךְ הֶסְבֵּר: מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הַיְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. לַהֲבָנַת הָעִנְיָן, נַזְכִּיר דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ב"מ קיד.): רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ פָּגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. שְׁאָלוֹ: "מַהוּ שֶׁיְּסַדְּרוּ לְבַעַל חוֹב?" פֵּרוּשׁוֹ: אָדָם שֶׁמְּעַקְּלִים רְכוּשׁוֹ לְתַשְׁלוּם חוֹבוֹ, הַאִם מַשְׁאִירִים לוֹ כְּדֵי חַיָּיו. עָנָה: נִלְמַד בִּגְזֵרָה שָׁוָה – "מִיכָה" "מִיכָה" מֵעֲרָכִין. בַּעֲרָכִין נֶאֱמַר: "וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ" (וַיִּקְרָא כז-ח), וּבְבַעַל חוֹב נֶאֱמַר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ" (וַיִּקְרָא כה-לט). כְּשֵׁם שֶׁבַּעֲרָכִין מַשְׁאִירִים לוֹ כְּדֵי חַיָּיו (עֲרָכִין כד.), כָּךְ מַשְׁאִירִים לְבַעַל חוֹב כְּדֵי חַיָּיו. הוֹסִיף וְשָׁאַל: "מִנַּיִן לְעָרוּם שֶׁלֹּא יִתְרֹם?" כַּמְבֹאָר בַּמִּשְׁנָה (תְּרוּמוֹת א-ו). עֲנָהוּ: דִּכְתִיב "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (דְּבָרִים כג-טו), "דָּבָר" מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר. כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה תִּהְיֶה מְכֻסֶּה בִּבְגָדִים. וְהַתּוֹרֵם צָרִיךְ שֶׁיְּבָרֵךְ, לָכֵן לֹא יִתְרֹם כְּשֶׁהוּא עָרֹם. כֵּיוָן שֶׁנַּעֲנָה עַל שְׁאֵלוֹתָיו, הוֹסִיף וְשָׁאַל: לֹא כֹּהֵן הוּא מַר?" - הֲלֹא פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ, וּמַה לְּכֹהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. תָּמַהּ אֵלִיָּהוּ: "וְכִי לֹא לָמַד מַר סֵדֶר טְהָרוֹת, דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר קִבְרֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֵינָם מְטַמְּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם אַתֶּם" (יְחֶזְקֵאל לד-לא), אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְאֵין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים קְרוּיִים אָדָם". וּלְעִנְיַן טֻמְאַת אֹהֶל נֶאֱמַר: "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל יִטְמָא" (בַּמִּדְבָּר יט-יד). הִתְמַרְמֵר רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ: "בְּאַרְבָּעָה לֹא מָצִינָא", בְּאַרְבָּעָה סִדְרֵי מִשְׁנָה אֵינִי שׁוֹלֵט כָּרָאוּי, מוֹעֵד נָשִׁים וּנְזִיקִין הַנּוֹהֲגִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וְסֵדֶר קָדָשִׁים שֶׁהָעוֹסֵק בּוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. "בְּשִׁיתָא מָצִינָא?", אֵיךְ אוּכַל לִהְיוֹת בָּקִי בְּסִדְרֵי זְרָעִים וּטְהָרוֹת שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים בְּחוּץ לָאָרֶץ וּבַזְּמַן הַזֶּה. הִתְעַנְיֵן אֵלִיָּהוּ: "וְאַמַּאי", מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת אֵינְךָ בָּקִי בָּהֶם. אָמַר לוֹ "מֵחֲמַת עָנְיִי". לְקָחוֹ וְהֶעֱלָהוּ לְגַן הָעֵדֶן, אָמַר לוֹ: "פְּשֹׁט טַלִּיתְךָ, לַקֵּט וְקַח מֵאֵלּוּ הֶעָלִים". לִקֵּט וְלָקַח. בְּצֵאתוֹ שָׁמַע שֶׁאָמַר: "מִי שֶׁאָכַל אֶת עוֹלָמוֹ, כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהַּ!" כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רוֹקֵן גְּלִימָתוֹ וּזְרָקָם. וַאֲפִלּוּ כָּךְ קָלְטָה טַלִּיתוֹ הַנִּיחוֹחַ וּמְכָרָהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי דִּינָרִים, וְחִלְּקָם לַחֲתָנָיו. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, לְהִתְפַּעֵל! - אֶחָד מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁכָּל מַעְיָנָיו בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וַעֲנִיּוּתוֹ אֵינָהּ מְאַפְשֶׁרֶת לוֹ לִלְמֹד כִּרְצוֹנוֹ - וּלְדַעְתּוֹ אֲפִלּוּ בְּאַרְבָּעָה סְדָרִים אֵינוֹ בָּקִי דַּיּוֹ, וּבְשִׁשָּׁה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּפָגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְאֵינוֹ פּוֹנֶה וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיְּחַלְּצוֹ מֵעָנְיוֹ. אֵינוֹ מַזְכִּיר זֹאת כָּל עִקָּר, גִּלָּה זֹאת רַק בְּדֶרֶךְ אַגַּב, בְּמַעֲנֶה לִשְׁאֵלָה. אִם פָּגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כָּל מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁיָּאִיר עֵינָיו בַּתּוֹרָה. מָה הַמָּקוֹר לַהֲלָכָה, וּמַה הַכְרָעַת הַהֲלָכָה, וְתוּ לֹא. זֶה חָשׁוּב לוֹ יוֹתֵר מֵחִלּוּצוֹ מֵעָנְיוֹ. אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁנַּעֲמִיק בַּסִּפּוּר נִתְפַּעֵל עוֹד יוֹתֵר. וְנִשְׁאַל: בַּמִּדְרָשִׁים מְבֹאָר, שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָכוֹל לְהַנְחִיל אוֹצָרוֹת וּלְהַעֲשִׁיר בִּדְרָכִים מֻפְלָאוֹת. מַדּוּעַ הֶעֱלָה אֶת רַבָּה בַּר אֲבוּהַּ לְגַן הָעֵדֶן? וְאִם הוֹרָהוּ לִטֹּל עֲלֵי גַּן הָעֵדֶן, מַדּוּעַ הוֹדִיעוֹ שֶׁאָכַל בְּכָךְ אֶת עוֹלָמוֹ. וּמַדּוּעַ סִפְּרוּ שֶׁמָּכַר טַלִּיתוֹ בִּסְכוּם עָתֵק, וְחִלְּקוֹ לַחֲתָנָיו? מַה בִּקְּשׁוּ לְהַשְׁמִיעַ בְּכָל זֶה - אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הֶרְאָהוּ אֵיךְ מַחְזִיקִים מַעֲמָד בְּתוֹךְ הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת, עִם הַדְּחַק וְהַמְּצוּקוֹת. בְּכָךְ שֶׁהֶעֱלָהוּ לְגַן הָעֵדֶן, וְהֶרְאָהוּ כַּמָּה גָּדוֹל מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁלֹּא רַק הַפֵּרוֹת עַצְמָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֶעָלִים כַּמָּה רֵיחָם עַז. וְלֹא רַק בִּהְיוֹתָם מְחֻבָּרִים לַעֲצֵיהֶם, אַף גַּם כְּשֶׁנִּתְלְשׁוּ. וְלֹא הֵם עַצְמָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַטַּלִּית שֶׁקָּלְטָה רֵיחָם. וְלֹא שָׁמַר יְדִיעָה זוֹ לְעַצְמוֹ, אֶלָּא הִנְחִילָהּ לַחֲתָנָיו, לַדּוֹר הַבָּא! - וְזֶה שֶׁרִמְּזוּ לָנוּ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּדִירַת עֲרַאי, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת כְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי רֶמֶז-תרנג): "לָמָּה אָנוּ עוֹשִׂים סֻכָּה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמָּא יָצָא דִּינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְגָלוּת, גּוֹלִים מִבָּתֵּיהֶם לַסֻּכָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ גָּלוּ לְבָבֶל". וּלְהוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה כָּל הָעוֹלָם נֶחְשָׁב בְּעֵינֵינוּ כְּתֹהוּ וּכְצֵל, שֶׁנֵּדַע כִּי גֵּרִים אֲנַחְנוּ עֲלֵי אֶרֶץ בְּלִי קֶבַע וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וְנִלְמַד לְהִתְבּוֹנֵן כָּךְ עַל כָּל יָמֵינוּ, וְלֹא בְּסֻכּוֹת בִּלְבַד (יַעֲרוֹת דְּבַשׁ א-ו) - וְנֵדַע שֶׁמְּצַפָּה לָנוּ סֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן. וְנִתְחַזֵּק בַּ"עֲלֵי גַּן הָעֵדֶן" בְּסֻכָּתֵנוּ. (וְהִגַּדְתָּ)