Otzarot-Article

"וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת, שֶׁרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם נִקְרָאִים "מֵתִים", וּמַדּוּעַ - לְפִי שֶׁרוֹאִים אֶת הַחַמָּה זוֹרַחַת בַּמִּזְרָח, וְשׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב, וְאֵינָם אוֹמְרִים יוֹצֵר אוֹר וּמַעֲרִיב עֲרָבִים. וְצָרִיךְ בֵּאוּר, וְכִי מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָאִים הָרְשָׁעִים "מֵתִים"?

הַהֶסְבֵּר הוּא, שֶׁאָדָם "חַי" הוּא אָדָם "מַרְגִּישׁ", וּ"מֵת" הוּא זֶה שֶׁכְּבָר הִפְסִיק לְהַרְגִּישׁ. אָמְנָם הַחַיּוּת נִמְדֶּדֶת בְּהֶרְגֵּשִׁים גַּשְׁמִיִּים, אֲבָל נִתָּן גַּם לוֹמַר שֶׁ"חַי" הוּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶרְגֵּשִׁים רוּחָנִיִּים, וּ"מֵת" נִקְרָא מִי שֶׁהַהֶרְגֵּשִׁים הָרוּחָנִיִּים אֶצְלוֹ כְּבוּיִים, לַמְרוֹת שֶׁבַּמְּצִיאוּת הוּא חַי וְנוֹשֵׁם.

לְפִיכָךְ אָמְרוּ, שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַקְדִּישׁ תְּשׂוּמַת לֵב לָעֻבְדָּה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בַּמִּזְרָח וְשׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב, הוּא בְּעֶצֶם אָדָם "מֵת", מִשּׁוּם שֶׁאִם הוּא רוֹאֶה מַרְאֶה מֻפְלָא שֶׁכָּזֶה וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, אֵין לְךָ רְאָיָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהַהֶרְגֵּשִׁים וְהַתְּחוּשׁוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ מֵתוּ כְּבָר מִזְּמַן...

הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַּ"ל סִפֵּר שֶׁבִּקֵּר פַּעַם בִּנְיוּ יוֹרְק, וְהָיָה אוֹתוֹ יוֹם קָרִיר וּמֻשְׁלָג. וְהִנֵּה הוּא מַבְחִין בִּדְמוּת שֶׁל יְהוּדִי, עֲטוּר זָקָן וּפֵאוֹת, הָעוֹמֵד מוּלוֹ. בַּנֵּכָר, פְּגִישָׁה כָּזוֹ יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם הַתָּזַת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה.

הָרַב מִתְקָרֵב אֶל הַיְּהוּדִי, וְאוֹמֵר לוֹ: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, ר' יְהוּדִי", אֲבָל הָאִישׁ מַבִּיט בּוֹ וְאֵינוֹ מֵגִיב. חָזַר הָרַב שֵׁנִית עַל בִּרְכַּת הַ"שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם", אֲבָל הַיְּהוּדִי נִשְׁאַר בְּחֹסֶר תְּגוּבָה.

סִפֵּר הָרַב: "נִסִּיתִי לְשַׁנּוֹת אֶת הַנֻּסָּח, וְאָמַרְתִּי לוֹ 'בֹּקֶר טוֹב. ר' אִיד', וְאָמַרְתִּי זֹאת בְּאַנְגְּלִית, בְּצָרְפָתִית, וּבְשָׂפוֹת אֲחֵרוֹת, אֲבָל הַלָּה מַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד בְּלֹא תְּזוּזָה, וְאֵינוֹ מֵגִיב לִדְבָרַי כְּאִלּוּ אֲנִי אֲוִיר. לֹא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר לָשֵׂאת אֶת הַבּוּשָׁה וְהַחֻצְפָּה הַזּוֹ, וְהֵרַמְתִּי אֶת מַקְלִי וְהִכֵּיתִי קַלּוֹת עַל קָדְקֳדוֹ. אַךְ, אֲבוֹי לְנַפְשִׁי. רֹאשׁוֹ נִפְרַד מִגּוּפוֹ, וְנָפַל אַרְצָה. מְזֻעְזָע כֻּלִּי נִגַּשְׁתִּי אֶל הָ'רֹאשׁ', וְרַק אָז הִבְחַנְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּרֹאשׁ שֶׁל בֻּבַּת שֶׁלֶג... עַל הַמִּדְרָכָה מִמּוּל עָמְדוּ יְלָדִים שֶׁצָּחֲקוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל. הֵם הִצְלִיחוּ לְהַרְכִּיב בֻּבָּה כָּזוֹ בְּצוּרָה כֹּה אֲמִתִּית, עַד שֶׁלֹּא הִבְחַנְתִּי שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּבֶן אָדָם חַי וּמַרְגִּישׁ.

עַכְשָׁו הַכֹּל הָיָה מוּבָן.

מִי שֶׁעָשׂוּי מִשֶּׁלֶג, אֵינוֹ מֵגִיב וְאֵינוֹ עוֹנֶה. רַק אָדָם "חַי", נָתוּן לְהֶרְגֵּשִׁים, מֵגִיב וּמִתְפַּעֵל."

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי אֶלְחָנָן קוּנְשְׁטַט, מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת 'קוֹל תּוֹרָה', שֶׁנִּכְנַס פַּעַם לְצַרְכָנִיָּה אַחַת, וְהִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לְבַעַל הַבַּיִת, שֶׁיָּצָא לְכַמָּה דַּקּוֹת מֵהַחֲנוּת. לְפֶתַע נִכְנַס לַמָּקוֹם אַחַד הַסּוֹכְנִים שֶׁבִּקֵּשׁ לְשַׁוֵּק אֶת סְחוֹרָתוֹ. אִישׁ זֶה הָיָה, לְצַעֲרֵנוּ, לֹא דָּתִי, וְהִתְהַלֵּךְ בְּגִלּוּי רֹאשׁ.

"יִסְלַח לִי כְּבוֹדוֹ, אוּלַי יוֹאִיל לוֹמַר לִי אֵיפֹה בַּעַל הַבַּיִת?" – פָּנָה הַסּוֹכֵן לָרַב קוּנְשְׁטַט.

"בַּעַל הַבַּיִת?! אֵין כָּאן בִּכְלָל בַּעַל הַבַּיִת!" – הֵשִׁיב הָרַב.

הַלָּה הִתְפַּלֵּא לְמִשְׁמַע הַתְּשׁוּבָה, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָרַב לֹא הֵבִין אֶת דְּבָרָיו. "שָׁאַלְתִּי הֵיכָן נִמְצָא בַּעַל הַבַּיִת", הִסְבִּיר שֵׁנִית אֶת דְּבָרָיו.

"אָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר", הֵשִׁיב לוֹ הָרַב בְּשַׁלְוָה, "אֵין כָּאן בַּעַל הַבַּיִת!"

"מָה אַתָּה מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת!" נִזְדַּעֵק הַלָּה. "מִי סִדֵּר כָּאן אֶת כָּל הַחֲנוּת, אִם לֹא בַּעַל הַבַּיִת?! וְכִי אֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהַכֹּל מֻנָּח עַל מְקוֹמוֹ בְּתִכְנוּן נִפְלָא, וּמִי שֶׁסִּדֵּר אֶת הַדְּבָרִים הִשְׁקִיעַ בְּכָךְ זְמַן רַב, וּמִיֵּן אֶת הַמּוּצָרִים לְפִי נוֹשְׂאִים, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין כָּאן בַּעַל הַבַּיִת?!"

אֲהָהּ, הִמְשִׁיךְ הַגְּרָ"א קוּנְשְׁטַט לְהָגִיב בַּשַּׁלְוָה הָאָפְיָנִית לוֹ, אַתָּה שׁוֹאֵל מִי סִדֵּר אֶת הַחֲנוּת? – דַּע לְךָ שֶׁהַמּוּצָרִים הִסְתַּדְּרוּ כָּאן לְבַדָּם! וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהַסֻּכָּר וְהָאֹרֶז, הֶחָלָב וְהַגְּבִינָה, הַקִּטְנִיּוֹת וְהַמִּמְרָחִים, יוֹדְעִים לָלֶכֶת?!... וְאִם כֵּן, הֵם צָעֲדוּ בְּכֹחוֹת עַצְמָם אֶל הַמַּדָּפִים, וְסִדְּרוּ אֶת עַצְמָם, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יִגַּע בָּהֶם..."

עַכְשָׁו פָּקְעָה כְּבָר סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹכֵן, וְהוּא הֵחֵל לִצְחֹק בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמַר: "עִם אָדָם הַטּוֹעֵן שֶׁהַחֲנוּת הִסְתַּדְּרָה בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ, בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לִי שִׂיג וְשִׂיחַ".

"יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר", אָמַר הָרַב. "הַחֲנוּת לֹא יְכוֹלָה לְהִסְתַּדֵּר לְבַד, וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ כֵּן הִסְתַּדֵּר לְבַד?! כֵּיצַד הִנְּךָ יָכוֹל לְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁסִּדֵּר אֶת הַכֹּל בְּסֵדֶר מֻפְלָא שֶׁכָּזֶה, בְּעָצְמָה נוֹרָאָה שֶׁכָּזוֹ?!"

הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִכְּאֵב לִבּוֹ שֶׁל הָרַב חָדְרוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הַסּוֹכֵן, וּלְאַחַר זְמַן וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּדְּבָרִים הֶחְלִיט לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	יתרו תשע"ז
	בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד
	"וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת, שֶׁרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם נִקְרָאִים "מֵתִים", וּמַדּוּעַ - לְפִי שֶׁרוֹאִים אֶת הַחַמָּה זוֹרַחַת בַּמִּזְרָח, וְשׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב, וְאֵינָם אוֹמְרִים יוֹצֵר אוֹר וּמַעֲרִיב עֲרָבִים. וְצָרִיךְ בֵּאוּר, וְכִי מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָאִים הָרְשָׁעִים "מֵתִים"? הַהֶסְבֵּר הוּא, שֶׁאָדָם "חַי" הוּא אָדָם "מַרְגִּישׁ", וּ"מֵת" הוּא זֶה שֶׁכְּבָר הִפְסִיק לְהַרְגִּישׁ. אָמְנָם הַחַיּוּת נִמְדֶּדֶת בְּהֶרְגֵּשִׁים גַּשְׁמִיִּים, אֲבָל נִתָּן גַּם לוֹמַר שֶׁ"חַי" הוּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶרְגֵּשִׁים רוּחָנִיִּים, וּ"מֵת" נִקְרָא מִי שֶׁהַהֶרְגֵּשִׁים הָרוּחָנִיִּים אֶצְלוֹ כְּבוּיִים, לַמְרוֹת שֶׁבַּמְּצִיאוּת הוּא חַי וְנוֹשֵׁם. לְפִיכָךְ אָמְרוּ, שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַקְדִּישׁ תְּשׂוּמַת לֵב לָעֻבְדָּה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בַּמִּזְרָח וְשׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב, הוּא בְּעֶצֶם אָדָם "מֵת", מִשּׁוּם שֶׁאִם הוּא רוֹאֶה מַרְאֶה מֻפְלָא שֶׁכָּזֶה וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, אֵין לְךָ רְאָיָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהַהֶרְגֵּשִׁים וְהַתְּחוּשׁוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ מֵתוּ כְּבָר מִזְּמַן... הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַּ"ל סִפֵּר שֶׁבִּקֵּר פַּעַם בִּנְיוּ יוֹרְק, וְהָיָה אוֹתוֹ יוֹם קָרִיר וּמֻשְׁלָג. וְהִנֵּה הוּא מַבְחִין בִּדְמוּת שֶׁל יְהוּדִי, עֲטוּר זָקָן וּפֵאוֹת, הָעוֹמֵד מוּלוֹ. בַּנֵּכָר, פְּגִישָׁה כָּזוֹ יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם הַתָּזַת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. הָרַב מִתְקָרֵב אֶל הַיְּהוּדִי, וְאוֹמֵר לוֹ: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, ר' יְהוּדִי", אֲבָל הָאִישׁ מַבִּיט בּוֹ וְאֵינוֹ מֵגִיב. חָזַר הָרַב שֵׁנִית עַל בִּרְכַּת הַ"שָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם", אֲבָל הַיְּהוּדִי נִשְׁאַר בְּחֹסֶר תְּגוּבָה. סִפֵּר הָרַב: "נִסִּיתִי לְשַׁנּוֹת אֶת הַנֻּסָּח, וְאָמַרְתִּי לוֹ 'בֹּקֶר טוֹב. ר' אִיד', וְאָמַרְתִּי זֹאת בְּאַנְגְּלִית, בְּצָרְפָתִית, וּבְשָׂפוֹת אֲחֵרוֹת, אֲבָל הַלָּה מַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד בְּלֹא תְּזוּזָה, וְאֵינוֹ מֵגִיב לִדְבָרַי כְּאִלּוּ אֲנִי אֲוִיר. לֹא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר לָשֵׂאת אֶת הַבּוּשָׁה וְהַחֻצְפָּה הַזּוֹ, וְהֵרַמְתִּי אֶת מַקְלִי וְהִכֵּיתִי קַלּוֹת עַל קָדְקֳדוֹ. אַךְ, אֲבוֹי לְנַפְשִׁי. רֹאשׁוֹ נִפְרַד מִגּוּפוֹ, וְנָפַל אַרְצָה. מְזֻעְזָע כֻּלִּי נִגַּשְׁתִּי אֶל הָ'רֹאשׁ', וְרַק אָז הִבְחַנְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּרֹאשׁ שֶׁל בֻּבַּת שֶׁלֶג... עַל הַמִּדְרָכָה מִמּוּל עָמְדוּ יְלָדִים שֶׁצָּחֲקוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל. הֵם הִצְלִיחוּ לְהַרְכִּיב בֻּבָּה כָּזוֹ בְּצוּרָה כֹּה אֲמִתִּית, עַד שֶׁלֹּא הִבְחַנְתִּי שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּבֶן אָדָם חַי וּמַרְגִּישׁ. עַכְשָׁו הַכֹּל הָיָה מוּבָן. מִי שֶׁעָשׂוּי מִשֶּׁלֶג, אֵינוֹ מֵגִיב וְאֵינוֹ עוֹנֶה. רַק אָדָם "חַי", נָתוּן לְהֶרְגֵּשִׁים, מֵגִיב וּמִתְפַּעֵל." מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי אֶלְחָנָן קוּנְשְׁטַט, מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת 'קוֹל תּוֹרָה', שֶׁנִּכְנַס פַּעַם לְצַרְכָנִיָּה אַחַת, וְהִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לְבַעַל הַבַּיִת, שֶׁיָּצָא לְכַמָּה דַּקּוֹת מֵהַחֲנוּת. לְפֶתַע נִכְנַס לַמָּקוֹם אַחַד הַסּוֹכְנִים שֶׁבִּקֵּשׁ לְשַׁוֵּק אֶת סְחוֹרָתוֹ. אִישׁ זֶה הָיָה, לְצַעֲרֵנוּ, לֹא דָּתִי, וְהִתְהַלֵּךְ בְּגִלּוּי רֹאשׁ. "יִסְלַח לִי כְּבוֹדוֹ, אוּלַי יוֹאִיל לוֹמַר לִי אֵיפֹה בַּעַל הַבַּיִת?" – פָּנָה הַסּוֹכֵן לָרַב קוּנְשְׁטַט. "בַּעַל הַבַּיִת?! אֵין כָּאן בִּכְלָל בַּעַל הַבַּיִת!" – הֵשִׁיב הָרַב. הַלָּה הִתְפַּלֵּא לְמִשְׁמַע הַתְּשׁוּבָה, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָרַב לֹא הֵבִין אֶת דְּבָרָיו. "שָׁאַלְתִּי הֵיכָן נִמְצָא בַּעַל הַבַּיִת", הִסְבִּיר שֵׁנִית אֶת דְּבָרָיו. "אָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר", הֵשִׁיב לוֹ הָרַב בְּשַׁלְוָה, "אֵין כָּאן בַּעַל הַבַּיִת!" "מָה אַתָּה מְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת!" נִזְדַּעֵק הַלָּה. "מִי סִדֵּר כָּאן אֶת כָּל הַחֲנוּת, אִם לֹא בַּעַל הַבַּיִת?! וְכִי אֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהַכֹּל מֻנָּח עַל מְקוֹמוֹ בְּתִכְנוּן נִפְלָא, וּמִי שֶׁסִּדֵּר אֶת הַדְּבָרִים הִשְׁקִיעַ בְּכָךְ זְמַן רַב, וּמִיֵּן אֶת הַמּוּצָרִים לְפִי נוֹשְׂאִים, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֵין כָּאן בַּעַל הַבַּיִת?!" אֲהָהּ, הִמְשִׁיךְ הַגְּרָ"א קוּנְשְׁטַט לְהָגִיב בַּשַּׁלְוָה הָאָפְיָנִית לוֹ, אַתָּה שׁוֹאֵל מִי סִדֵּר אֶת הַחֲנוּת? – דַּע לְךָ שֶׁהַמּוּצָרִים הִסְתַּדְּרוּ כָּאן לְבַדָּם! וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהַסֻּכָּר וְהָאֹרֶז, הֶחָלָב וְהַגְּבִינָה, הַקִּטְנִיּוֹת וְהַמִּמְרָחִים, יוֹדְעִים לָלֶכֶת?!... וְאִם כֵּן, הֵם צָעֲדוּ בְּכֹחוֹת עַצְמָם אֶל הַמַּדָּפִים, וְסִדְּרוּ אֶת עַצְמָם, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יִגַּע בָּהֶם..." עַכְשָׁו פָּקְעָה כְּבָר סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹכֵן, וְהוּא הֵחֵל לִצְחֹק בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמַר: "עִם אָדָם הַטּוֹעֵן שֶׁהַחֲנוּת הִסְתַּדְּרָה בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ, בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לִי שִׂיג וְשִׂיחַ". "יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר", אָמַר הָרַב. "הַחֲנוּת לֹא יְכוֹלָה לְהִסְתַּדֵּר לְבַד, וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ כֵּן הִסְתַּדֵּר לְבַד?! כֵּיצַד הִנְּךָ יָכוֹל לְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁסִּדֵּר אֶת הַכֹּל בְּסֵדֶר מֻפְלָא שֶׁכָּזֶה, בְּעָצְמָה נוֹרָאָה שֶׁכָּזוֹ?!" הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִכְּאֵב לִבּוֹ שֶׁל הָרַב חָדְרוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הַסּוֹכֵן, וּלְאַחַר זְמַן וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּדְּבָרִים הֶחְלִיט לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)