Otzarot-Article

"וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ" (כח-ד) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּחָתָן שֶׁנִּגַּשׁ לְאַחַד הָרַבָּנִים מִגְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה וְהִתְלוֹנֵן עַל כָּךְ שֶׁכַּלָּתוֹ הִבִּיעָה בְּפָנָיו אֶת רְצוֹנָהּ שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ חֲלִיפָה אֲרֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעַד הַיּוֹם נָהַג לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה שֶׁכָּזוֹ.

הֶחָתָן הָיָה מְמֻרְמָר עַד מְאֹד, וְטָעַן שֶׁבַּקָּשָׁתָהּ זוֹ שֶׁל כַּלָּתוֹ מְצִיקָה לוֹ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא מִתְכּוֹנֵן לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל בִּטּוּל הַשִּׁדּוּךְ. "לֹא יִתָּכֵן שֶׁהִיא תִּתְעָרֵב בַּדָּבָר הַזֶּה", אָמַר הֶחָתָן לָרַב.

וּמַה הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ רַב?

לְאַחַר שֶׁהִרְגִּיעַ מְעַט אֶת הֶחָתָן, יָצָא אִתּוֹ לְאַחַת הַגְּבָעוֹת בָּאֵזוֹר, וְהִצְבִּיעַ לוֹ עַל כְּבִישׁ מְפֻתָּל שֶׁנִּסְלַל לְרֹאשׁ גִּבְעָה גְּבוֹהָה. וְאָז שָׁאַל: "מַדּוּעַ הֻצְרְכוּ לִסְלֹל אֶת הַכְּבִישׁ בְּצוּרָה מְפֻתֶּלֶת כָּל כָּךְ? הֲלֹא לִכְאוֹרָה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹחַ אִלּוּ הָיוּ סוֹלְלִים אֶת הַכְּבִישׁ בְּצוּרָה יְשָׁרָה?!" וּמִיָּד הֵשִׁיב: "עַל כָּרְחֵנוּ נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, יֵשׁ לְהַעֲדִיף אֶת הַדֶּרֶךְ הַמְפֻתֶּלֶת מֵהַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַסְּלוּלָה, כִּי רַק כָּךְ נִתָּן יִהְיֶה לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁוֹ בְּצוּרָה בְּטוּחָה".

כָּךְ זֶה בִּסְלִילַת כְּבִישׁ, וְכָךְ זֶה בְּכָל שִׁטְחֵי הַחַיִּים. כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרוֹת שֶׁהִצַּבְנוּ לְעַצְמֵנוּ, יֵשׁ לָלֶכֶת לְאַט לְאַט, גַּם אִם הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּדֶרֶךְ מְפֻתֶּלֶת. דֶּרֶךְ זוֹ הִיא בְּטוּחָה יוֹתֵר, וּמִי שֶׁמְּאַמֵּץ אוֹתָהּ, יַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים הַנֶּעֱרָמִים בְּדַרְכּוֹ.

אוֹתוֹ רַב גָּדוֹל יָעַץ לֶחָתָן שֶׁלֹּא יֵצֵא בְּמַאֲבָק נֶגֶד בַּקָּשָׁתָהּ שֶׁל הַכַּלָּה. "בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִיא תִּרְאֶה אֶת מַעֲלוֹתֶיךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁחֲשׁוּבָה לְךָ הַחֲלִיפָה הָאֲרֻכָּה, וְתַסְכִּים לְכָךְ. הִתְאַזֵּר נָא בְּסַבְלָנוּת וְתִתְחַשֵּׁב בְּדַעְתָּהּ, וּמֻבְטָח לְךָ שֶׁלְּאַחַר תְּקוּפָה לֹא אֲרֻכָּה הִיא תְּשַׁנֶּה אֶת דַּעְתָּהּ, וְתַעֲשֶׂה אֶת רְצוֹנְךָ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה".

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנִּקְלַע לִמְעַרְבֹּלֶת יָם, וְכָל כֻּלּוֹ מִסְתַּחְרֵר סְבִיב גַּלֵּי הַיָּם. כָּל בַּר בֵּי רַב מֵבִין שֶׁאָסוּר לְהִתְנַגֵּד לַמְּעַרְבֹּלֶת הַזּוֹ, אֶלָּא יֵשׁ לְהִסְתּוֹבֵב יַחַד אִתָּהּ, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְתַחְתִּית הַיָּם, וּמִשָּׁם לְזַנֵּק כְּלַפֵּי מַעְלָה. אִם יְנַסֶּה הָאָדָם לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וְיִתְנַגֵּד לַמְּעַרְבֹּלֶת, אַחַת דָּתוֹ לִטְבֹּעַ.

מְכוֹנִית חוֹנָה, אִם נֶהָגָהּ רוֹצֶה לְסוֹבֵב אוֹתָהּ לַכִּוּוּן הַנֶּגְדִּי, הֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּמָּקוֹם, יִקְשֶׁה עָלָיו לְסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה לַצְּדָדִים, וְכָל שֶׁכֵּן לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה בַּעֲבוּרוֹ הִיא לִנְסֹעַ מְעַט קָדִימָה, וּבְעוֹד הַמְּכוֹנִית בִּתְנוּעָה, יוּכַל לְסוֹבֵב בְּקַלּוּת אֶת הַהֶגֶה לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה.

וְכֵן לְעִנְיָנֵנוּ. בַּעַל הַמְעֻנְיָן שֶׁאִשְׁתּוֹ תַּעֲרִיכֶנּוּ וְתִתְיַחֵס אֵלָיו בַּכָּבוֹד הָרָאוּי, יְכַבְּדֶנָּה הוּא בְּכָל מִינֵי הַכִּבּוּד הָאֶפְשָׁרִיִּים, יִתְעַנְיֵן בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת, וְכַמּוּבָן לֹא יִשְׁכַּח לְשַׁבֵּחַ אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. וְאָז - גַּם הִיא תִּשְׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וְתִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּהֶתְאֵם, וּתְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו. אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מִזּוֹ לְהַצְלָחָה בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת הַיְּהוּדִי. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	בא תשע"ז
	תְּקוּפַת הַגָּלוּת - תְּקוּפַת חִשּׁוּל
	"וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ" (כח-ד) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּחָתָן שֶׁנִּגַּשׁ לְאַחַד הָרַבָּנִים מִגְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה וְהִתְלוֹנֵן עַל כָּךְ שֶׁכַּלָּתוֹ הִבִּיעָה בְּפָנָיו אֶת רְצוֹנָהּ שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ חֲלִיפָה אֲרֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעַד הַיּוֹם נָהַג לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה שֶׁכָּזוֹ. הֶחָתָן הָיָה מְמֻרְמָר עַד מְאֹד, וְטָעַן שֶׁבַּקָּשָׁתָהּ זוֹ שֶׁל כַּלָּתוֹ מְצִיקָה לוֹ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא מִתְכּוֹנֵן לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל בִּטּוּל הַשִּׁדּוּךְ. "לֹא יִתָּכֵן שֶׁהִיא תִּתְעָרֵב בַּדָּבָר הַזֶּה", אָמַר הֶחָתָן לָרַב. וּמַה הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ רַב? לְאַחַר שֶׁהִרְגִּיעַ מְעַט אֶת הֶחָתָן, יָצָא אִתּוֹ לְאַחַת הַגְּבָעוֹת בָּאֵזוֹר, וְהִצְבִּיעַ לוֹ עַל כְּבִישׁ מְפֻתָּל שֶׁנִּסְלַל לְרֹאשׁ גִּבְעָה גְּבוֹהָה. וְאָז שָׁאַל: "מַדּוּעַ הֻצְרְכוּ לִסְלֹל אֶת הַכְּבִישׁ בְּצוּרָה מְפֻתֶּלֶת כָּל כָּךְ? הֲלֹא לִכְאוֹרָה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹחַ אִלּוּ הָיוּ סוֹלְלִים אֶת הַכְּבִישׁ בְּצוּרָה יְשָׁרָה?!" וּמִיָּד הֵשִׁיב: "עַל כָּרְחֵנוּ נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, יֵשׁ לְהַעֲדִיף אֶת הַדֶּרֶךְ הַמְפֻתֶּלֶת מֵהַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַסְּלוּלָה, כִּי רַק כָּךְ נִתָּן יִהְיֶה לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁוֹ בְּצוּרָה בְּטוּחָה". כָּךְ זֶה בִּסְלִילַת כְּבִישׁ, וְכָךְ זֶה בְּכָל שִׁטְחֵי הַחַיִּים. כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרוֹת שֶׁהִצַּבְנוּ לְעַצְמֵנוּ, יֵשׁ לָלֶכֶת לְאַט לְאַט, גַּם אִם הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּדֶרֶךְ מְפֻתֶּלֶת. דֶּרֶךְ זוֹ הִיא בְּטוּחָה יוֹתֵר, וּמִי שֶׁמְּאַמֵּץ אוֹתָהּ, יַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים הַנֶּעֱרָמִים בְּדַרְכּוֹ. אוֹתוֹ רַב גָּדוֹל יָעַץ לֶחָתָן שֶׁלֹּא יֵצֵא בְּמַאֲבָק נֶגֶד בַּקָּשָׁתָהּ שֶׁל הַכַּלָּה. "בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִיא תִּרְאֶה אֶת מַעֲלוֹתֶיךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁחֲשׁוּבָה לְךָ הַחֲלִיפָה הָאֲרֻכָּה, וְתַסְכִּים לְכָךְ. הִתְאַזֵּר נָא בְּסַבְלָנוּת וְתִתְחַשֵּׁב בְּדַעְתָּהּ, וּמֻבְטָח לְךָ שֶׁלְּאַחַר תְּקוּפָה לֹא אֲרֻכָּה הִיא תְּשַׁנֶּה אֶת דַּעְתָּהּ, וְתַעֲשֶׂה אֶת רְצוֹנְךָ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה". מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנִּקְלַע לִמְעַרְבֹּלֶת יָם, וְכָל כֻּלּוֹ מִסְתַּחְרֵר סְבִיב גַּלֵּי הַיָּם. כָּל בַּר בֵּי רַב מֵבִין שֶׁאָסוּר לְהִתְנַגֵּד לַמְּעַרְבֹּלֶת הַזּוֹ, אֶלָּא יֵשׁ לְהִסְתּוֹבֵב יַחַד אִתָּהּ, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְתַחְתִּית הַיָּם, וּמִשָּׁם לְזַנֵּק כְּלַפֵּי מַעְלָה. אִם יְנַסֶּה הָאָדָם לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וְיִתְנַגֵּד לַמְּעַרְבֹּלֶת, אַחַת דָּתוֹ לִטְבֹּעַ. מְכוֹנִית חוֹנָה, אִם נֶהָגָהּ רוֹצֶה לְסוֹבֵב אוֹתָהּ לַכִּוּוּן הַנֶּגְדִּי, הֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּמָּקוֹם, יִקְשֶׁה עָלָיו לְסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה לַצְּדָדִים, וְכָל שֶׁכֵּן לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה בַּעֲבוּרוֹ הִיא לִנְסֹעַ מְעַט קָדִימָה, וּבְעוֹד הַמְּכוֹנִית בִּתְנוּעָה, יוּכַל לְסוֹבֵב בְּקַלּוּת אֶת הַהֶגֶה לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן לְעִנְיָנֵנוּ. בַּעַל הַמְעֻנְיָן שֶׁאִשְׁתּוֹ תַּעֲרִיכֶנּוּ וְתִתְיַחֵס אֵלָיו בַּכָּבוֹד הָרָאוּי, יְכַבְּדֶנָּה הוּא בְּכָל מִינֵי הַכִּבּוּד הָאֶפְשָׁרִיִּים, יִתְעַנְיֵן בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת, וְכַמּוּבָן לֹא יִשְׁכַּח לְשַׁבֵּחַ אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. וְאָז - גַּם הִיא תִּשְׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וְתִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּהֶתְאֵם, וּתְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו. אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מִזּוֹ לְהַצְלָחָה בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת הַיְּהוּדִי. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)