Otzarot-Article

"תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" (ז-ט) הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶ'נְסְק זָצָ"ל עָמַד עַל פָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", אֲזַי יַשְׁלִיךְ אַהֲרֹן מַטֵּהוּ וְיִהְיֶה לְתַנִּין.

מַהוּ לְשׁוֹן "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", הָיָה רָאוּי לִכְתֹּב "תְּנוּ לִי מוֹפֵת", וְאָכֵן, לָשׁוֹן כָּזוֹ מָצִינוּ, אֲבָל לְגַבֵּי נְבִיא שֶׁקֶר: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" (דְּבָרִים יג-ב). כְּלוֹמַר, נְבִיא שֶׁקֶר נוֹתֵן אוֹת לַאֲחֵרִים, וּנְבִיא אֱמֶת נוֹתֵן אוֹת לְעַצְמוֹ. מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר?

וְהִסְבִּיר, וְהַהֶסְבֵּר כֹּה נִפְלָא: לִנְבִיא שֶׁקֶר אֵין כֹּחַ לְחוֹלֵל מוֹפְתִים, שֶׁהֲרֵי מִתְנַבֵּא הוּא בְּשֵׁם כֹּחוֹת שֶׁקֶר שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אִם כֵּן, מַה מְּקוֹר מוֹפְתָיו? אֵין הֵם אֶלָּא אֲחִיזַת עֵינַיִם וְתַעֲלוּלֵי כָּזָב. אוֹ רַמָּאוּת שְׁפָלָה, כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא עַל סְמַךְ חִשּׁוּבָיו שֶׁיִּהְיֶה לִקּוּי חַמָּה אוֹ לְבָנָה וּמַצִּיגָם כִּפְעֻלָּתוֹ, וּכְבָר הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ, הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מֻפְתָּע הוּא נְבִיא הַשֶּׁקֶר בְּעַצְמוֹ: "וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת", בְּעֵינֶיךָ הֵם פְּלָאוֹת וּמוֹפְתִים, אֲבָל בְּעֵינָיו אֵינָם כֵּן, כִּי צְפוּיִים הֵם מֵרֹאשׁ.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַנָּבִיא הַמְחוֹלֵל מוֹפֵת בְּשֵׁם ה' - מוֹפֵת אֲמִתִּי הוּא. מַטֶּה הַהוֹפֵךְ לְנֶגֶד עֵינָיו לְתַנִּין - גַּם הַנָּבִיא מִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ וְנִרְעָשׁ מֵהַמּוֹפֵת: "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", גַּם בְּעֵינֵיכֶם יִהְיֶה זֶה פֶלֶא!

יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהַתּוֹרָה נִצְחִית, וּמְסָרֶיהָ נִצְחִיִּים. וְאַף בְּכָךְ מֶסֶר נוֹקֵב: רַבִּים נוֹהִים אַחַר עוֹשֵׂי פְלָאוֹת לְמִינֵיהֶם, הַמַּבְטִיחִים יְשׁוּעוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. וְנִתָּן לוֹמַר בְּוַדָּאוּת, שֶׁאֵין סִימָן בָּרוּר יוֹתֵר לְתַרְמִיתָם, מֵאֲשֶׁר הַבְטָחוֹת אֵלּוּ. מִשּׁוּם שֶׁאִם הַנְּבִיאִים מִשְׁתָּאִים לְנֹכַח הַנִּסִּים, כִּי לֹא הֵם מְחַלְּלִים אוֹתָם אֶלָּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְחוֹלְלָם, אִם כֵּן, כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם לְהִתְחַיֵּב בְּשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ? לְבָרֵךְ, כֵּן. לְהִתְפַּלֵּל, וַדַּאי. אֲבָל לְהַבְטִיחַ?! הַאִם יוֹדְעִים הֵם חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם, שָׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת וְיִעוּדָן, דַּרְכֵי הַשְׁגָּחָה שֶׁנִּסְתְּרוּ אֲפִלּוּ מֵהַשָּׂגַת אֲבִי הַנְּבִיאִים?

אָנוּ, אֵין לָנוּ אֶלָּא הַבְטָחַת "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח" (מִשְׁלֵי י-ט), וְיָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה עַל עַצְמוֹ מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו (רַשִּׁ"י, בְּרֵאשִׁית כא, יז).

וּבִכְלָל, גִּישָׁה זוֹ שֶׁל דְּרִישַׁת הַבְטָחָה, "סְחִיטַת" יְשׁוּעָה, גּוֹבֶלֶת בְּקַטְנוּת אֱמוּנָה. לְדַעַת רַבֵּנוּ הַסמ"ג (סֵפֶר מִצְווֹת גָּדוֹל, מִצְוַת עֲשֵׂה יז) וּלְדַעַת רַבֵּנוּ הסמ"ק (סֵפֶר מִצְווֹת קָטָן מִצְוָה ה') יֵשׁ מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁל "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", לְקַבֵּל יִסּוּרִים מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁנִּתָּנִים הֵם בְּאַהֲבָה. אֶפְשָׁר וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, גַּם תְּפִלָּה בְּעֵת צָרָה הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה (לְפִי הָרַמְבַּ"ן). אֲבָל, כִּבְיָכוֹל, לִקְשֹׁר יָדָיו שֶׁל הָאָב הַמְיַסֵּר בְּאַהֲבָה, הֵן לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת!

וּמְסֻפָּר עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, שֶׁפַּעַם בָּא לְבַקֵּר חוֹלֶה, וּמָצָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. גָּעַר בּוֹ, וּבָרַח הַמַּלְאָךְ. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שָׁמַע כָּרוֹז מִמָּרוֹם, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁגֵּרֵשׁ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ לְכָךְ הֶמְשֵׁךְ: הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִבִּיעַ שִׂמְחָתוֹ, שֶׁמֵּעַכְשָׁו יוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד, בְּלֹא לְיַחֵל לְשָׂכָר, וְעַל נְכוֹנוּת זוֹ הִתְבַּשֵּׂר שֶׁהֻחְזַר לוֹ שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְהִתְנַצֵּל, שֶׁהוֹאִיל וְיָדַע שֶׁהַחוֹלֶה חַי, וְלֹא שִׁעֵר לִרְאוֹתוֹ עוֹמֵד לָמוּת, נִבְהַל בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ וְעַל כֵּן עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה. אֲבָל לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעָרֵב בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְחָלִילָה לוֹ מִלִּכְפּוֹת דַּעְתּוֹ. כְּשֶׁחוֹנִי הַמְעַגֵּל כָּפָה דַּעְתּוֹ, הִתְוָה עִגּוּל וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים, הוֹדִיעוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל שֶׁרָאוּי הָיָה לְנַדּוֹתוֹ עַל כָּךְ (תַּעֲנִית יט.).

וּמַה שֶּׁהֻתַּר לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל כְּדֵי לְהַעֲבִיר רֹעַ הַגְּזֵרָה, לַמְרוֹת שֶׁהִיא וַדַּאי לְטוֹבָתֵנוּ, הִסְבִּיר הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי בַּעַל "הַסֻּלָּם" זָצָ"ל, שֶׁהֲרֵי מַטְּרַת הַיִּסּוּרִים לְזַכְּכֵנוּ וּלְקָרְבֵנוּ לְבוֹרְאֵנוּ. וְזוֹ עַצְמָהּ פְּעֻלַּת הַתְּפִלָּה. לְפִיכָךְ, אִם נִזְדַּכֵּךְ וְנִתְקָרֵב בִּתְפִלָּתֵנוּ, לֹא נִצְטָרֵךְ עוֹד לַיִּסּוּרִים וְנִוָּשַׁע מֵהֶם! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויחי תשע"ז
	שִׁעוּר בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים
	"תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" (ז-ט) הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶ'נְסְק זָצָ"ל עָמַד עַל פָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", אֲזַי יַשְׁלִיךְ אַהֲרֹן מַטֵּהוּ וְיִהְיֶה לְתַנִּין. מַהוּ לְשׁוֹן "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", הָיָה רָאוּי לִכְתֹּב "תְּנוּ לִי מוֹפֵת", וְאָכֵן, לָשׁוֹן כָּזוֹ מָצִינוּ, אֲבָל לְגַבֵּי נְבִיא שֶׁקֶר: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" (דְּבָרִים יג-ב). כְּלוֹמַר, נְבִיא שֶׁקֶר נוֹתֵן אוֹת לַאֲחֵרִים, וּנְבִיא אֱמֶת נוֹתֵן אוֹת לְעַצְמוֹ. מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? וְהִסְבִּיר, וְהַהֶסְבֵּר כֹּה נִפְלָא: לִנְבִיא שֶׁקֶר אֵין כֹּחַ לְחוֹלֵל מוֹפְתִים, שֶׁהֲרֵי מִתְנַבֵּא הוּא בְּשֵׁם כֹּחוֹת שֶׁקֶר שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אִם כֵּן, מַה מְּקוֹר מוֹפְתָיו? אֵין הֵם אֶלָּא אֲחִיזַת עֵינַיִם וְתַעֲלוּלֵי כָּזָב. אוֹ רַמָּאוּת שְׁפָלָה, כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא עַל סְמַךְ חִשּׁוּבָיו שֶׁיִּהְיֶה לִקּוּי חַמָּה אוֹ לְבָנָה וּמַצִּיגָם כִּפְעֻלָּתוֹ, וּכְבָר הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ, הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מֻפְתָּע הוּא נְבִיא הַשֶּׁקֶר בְּעַצְמוֹ: "וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת", בְּעֵינֶיךָ הֵם פְּלָאוֹת וּמוֹפְתִים, אֲבָל בְּעֵינָיו אֵינָם כֵּן, כִּי צְפוּיִים הֵם מֵרֹאשׁ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַנָּבִיא הַמְחוֹלֵל מוֹפֵת בְּשֵׁם ה' - מוֹפֵת אֲמִתִּי הוּא. מַטֶּה הַהוֹפֵךְ לְנֶגֶד עֵינָיו לְתַנִּין - גַּם הַנָּבִיא מִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ וְנִרְעָשׁ מֵהַמּוֹפֵת: "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת", גַּם בְּעֵינֵיכֶם יִהְיֶה זֶה פֶלֶא! יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהַתּוֹרָה נִצְחִית, וּמְסָרֶיהָ נִצְחִיִּים. וְאַף בְּכָךְ מֶסֶר נוֹקֵב: רַבִּים נוֹהִים אַחַר עוֹשֵׂי פְלָאוֹת לְמִינֵיהֶם, הַמַּבְטִיחִים יְשׁוּעוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. וְנִתָּן לוֹמַר בְּוַדָּאוּת, שֶׁאֵין סִימָן בָּרוּר יוֹתֵר לְתַרְמִיתָם, מֵאֲשֶׁר הַבְטָחוֹת אֵלּוּ. מִשּׁוּם שֶׁאִם הַנְּבִיאִים מִשְׁתָּאִים לְנֹכַח הַנִּסִּים, כִּי לֹא הֵם מְחַלְּלִים אוֹתָם אֶלָּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְחוֹלְלָם, אִם כֵּן, כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם לְהִתְחַיֵּב בְּשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ? לְבָרֵךְ, כֵּן. לְהִתְפַּלֵּל, וַדַּאי. אֲבָל לְהַבְטִיחַ?! הַאִם יוֹדְעִים הֵם חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם, שָׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת וְיִעוּדָן, דַּרְכֵי הַשְׁגָּחָה שֶׁנִּסְתְּרוּ אֲפִלּוּ מֵהַשָּׂגַת אֲבִי הַנְּבִיאִים? אָנוּ, אֵין לָנוּ אֶלָּא הַבְטָחַת "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח" (מִשְׁלֵי י-ט), וְיָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה עַל עַצְמוֹ מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו (רַשִּׁ"י, בְּרֵאשִׁית כא, יז). וּבִכְלָל, גִּישָׁה זוֹ שֶׁל דְּרִישַׁת הַבְטָחָה, "סְחִיטַת" יְשׁוּעָה, גּוֹבֶלֶת בְּקַטְנוּת אֱמוּנָה. לְדַעַת רַבֵּנוּ הַסמ"ג (סֵפֶר מִצְווֹת גָּדוֹל, מִצְוַת עֲשֵׂה יז) וּלְדַעַת רַבֵּנוּ הסמ"ק (סֵפֶר מִצְווֹת קָטָן מִצְוָה ה') יֵשׁ מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁל "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", לְקַבֵּל יִסּוּרִים מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁנִּתָּנִים הֵם בְּאַהֲבָה. אֶפְשָׁר וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, גַּם תְּפִלָּה בְּעֵת צָרָה הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה (לְפִי הָרַמְבַּ"ן). אֲבָל, כִּבְיָכוֹל, לִקְשֹׁר יָדָיו שֶׁל הָאָב הַמְיַסֵּר בְּאַהֲבָה, הֵן לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת! וּמְסֻפָּר עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, שֶׁפַּעַם בָּא לְבַקֵּר חוֹלֶה, וּמָצָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. גָּעַר בּוֹ, וּבָרַח הַמַּלְאָךְ. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שָׁמַע כָּרוֹז מִמָּרוֹם, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁגֵּרֵשׁ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ לְכָךְ הֶמְשֵׁךְ: הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִבִּיעַ שִׂמְחָתוֹ, שֶׁמֵּעַכְשָׁו יוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד, בְּלֹא לְיַחֵל לְשָׂכָר, וְעַל נְכוֹנוּת זוֹ הִתְבַּשֵּׂר שֶׁהֻחְזַר לוֹ שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְהִתְנַצֵּל, שֶׁהוֹאִיל וְיָדַע שֶׁהַחוֹלֶה חַי, וְלֹא שִׁעֵר לִרְאוֹתוֹ עוֹמֵד לָמוּת, נִבְהַל בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ וְעַל כֵּן עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה. אֲבָל לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעָרֵב בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְחָלִילָה לוֹ מִלִּכְפּוֹת דַּעְתּוֹ. כְּשֶׁחוֹנִי הַמְעַגֵּל כָּפָה דַּעְתּוֹ, הִתְוָה עִגּוּל וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים, הוֹדִיעוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל שֶׁרָאוּי הָיָה לְנַדּוֹתוֹ עַל כָּךְ (תַּעֲנִית יט.). וּמַה שֶּׁהֻתַּר לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל כְּדֵי לְהַעֲבִיר רֹעַ הַגְּזֵרָה, לַמְרוֹת שֶׁהִיא וַדַּאי לְטוֹבָתֵנוּ, הִסְבִּיר הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי בַּעַל "הַסֻּלָּם" זָצָ"ל, שֶׁהֲרֵי מַטְּרַת הַיִּסּוּרִים לְזַכְּכֵנוּ וּלְקָרְבֵנוּ לְבוֹרְאֵנוּ. וְזוֹ עַצְמָהּ פְּעֻלַּת הַתְּפִלָּה. לְפִיכָךְ, אִם נִזְדַּכֵּךְ וְנִתְקָרֵב בִּתְפִלָּתֵנוּ, לֹא נִצְטָרֵךְ עוֹד לַיִּסּוּרִים וְנִוָּשַׁע מֵהֶם! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)