Otzarot-Article

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (יג-יט) בְּבִזַּת מִצְרַיִם, בּוֹלֵט וּמֵאִיר הַמַּעֲשֶׂה הַמְיֻחָד שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. בְּשָׁעָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִים בַּבִּזָּה, וְכָל אֶחָד רָץ לִצְבֹּר לְעַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מֵהָרְכוּשׁ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַיָּחִיד שֶׁמִּתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין מֵהַסּוֹבֵב אוֹתוֹ, וּמְחַפֵּשׂ בִּדְבֵקוּת אַחַר אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת אֶת עַצְמוֹתָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַגְּמָרָא (סוֹטָה יג.) מְשַׁבַּחַת אֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל כָּךְ וְאוֹמֶרֶת: "בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְווֹת עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה, וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת" (מִשְׁלֵי י-ח).

וְאִם חָשַׁבְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִפְסִיד מָמוֹן מִזֶּה, כְּלָל וּכְלָל לֹא! לֹא רַק שֶׁלֹּא הִפְסִיד מִכָּךְ, אֶלָּא הִרְוִיחַ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה, וְהִתְעַשֵּׁר בְּלִי טֹרַח וּמַאֲמָץ מִפְּסֹלֶת לוּחוֹת הַבְּרִית. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִּׁ"י עַל הַפָּסוּק "פְּסָל לְךָ" (לד-א): "הֶרְאָהוּ מַחְצָב סְנַפִּירִינוֹן מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ, וְאָמַר לוֹ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, וּמִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה הַרְבֵּה".

בִּימֵי רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל, בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי", הָיוּ בְּבַגְדָד שְׁנֵי יְהוּדִים שֶׁהִתְפַּרְנְסוּ מִקְּנִיַּת גְּרוּטָאוֹת וַחֲפָצִים מְשֻׁמָּשִׁים וּמְכִירָתָם. יוֹם אֶחָד, נוֹדַע לָהֶם עַל עַרְבִי שֶׁמִּתְגּוֹרֵר בְּקִרְבַת מָקוֹם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִבְחַר חֲפָצִים יְשָׁנִים לִמְכֹּר, וְהֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת לְשָׁם יַחְדָּו.

בְּדַרְכָּם, עָבְרוּ בְּסָמוּךְ לְבֵית כְּנֶסֶת, וְאַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים יָצָא לִקְרָאתָם. "אָנָּא, יְהוּדִים טוֹבִים", פָּנָה וְאָמַר, "יֵשׁ לָנוּ תִּשְׁעָה מִתְפַּלְּלִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הִכָּנְסוּ נָא וְהַשְׁלִימוּ מִנְיָן, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לוֹמַר חֲצִי קַדִּישׁ וּלְהִתְפַּלֵּל".

הָאֶחָד מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, הִתְנַצֵּל שֶׁהוּא מְמַהֵר לִקְנוֹת סְחוֹרָה, וְתֵכֶף הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הַשֵּׁנִי, הִתְלַבֵּט אִם לָלֶכֶת עִם חֲבֵרוֹ אוֹ לְהֵעָתֵר לַיְּהוּדִי הַמְּחַזֵּר אַחֲרֵי מִנְיָן. אִם אֶתְעַכֵּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, חָשַׁב לְעַצְמוֹ, אַפְסִיד אֶת הָעִסְקָה הַקּוֹרֶצֶת. אִם חֲבֵרִי הָיָה נִשְׁאָר עִמִּי לֹא הָיְתָה בְּעָיָה, אֲבָל אִם יֵלֵךְ לְבַדּוֹ, בְּוַדַּאי יִקְנֶה אֶת חֶפְצֵי הָעֵרֶךְ וְיַשְׁאִיר לִי אֶת הַפְּסֹלֶת. לְבַסּוֹף, נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם וְהִצְטָרֵף לַמִּנְיָן, כְּשֶׁהוּא שָׂם בִּטְחוֹנוֹ בַּה' וּמְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה".

לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיְּמָה הַתְּפִלָּה, מִהֵר אֶל מְקוֹם הַמְּכִירָה. כְּפִי שֶׁתֵּאֵר לְעַצְמוֹ, כָּל הַחֲפָצִים בַּעֲלֵי הָעֵרֶךְ נִקְנוּ כְּבָר עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ. כְּדֵי לֹא לָשׁוּב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, נִסָּה לִבְדֹּק אוּלַי נִשְׁאַר בְּכָל זֹאת דְּבַר מָה, וְהִנֵּה מָצָא בַּפִּנָּה עֲרֵמַת פְּרִיטִים בְּלוּיִים וְחַסְרֵי עֵרֶךְ כִּמְעַט. קָנָה אוֹתָהּ וּפָנָה לְבֵיתוֹ.

בְּבֵיתוֹ, מִיֵּן אֶת הַחֲבִילָה, וּמָצָא בֵּין הַדְּבָרִים כַּר בָּלוּי. "נוּ, אֵיזוֹ מְצִיאָה", גִּחֵךְ לְעַצְמוֹ בְּצַעַר, "מִי שֶׁיִּקְנֶה מִמֶּנִּי אֶת הַכָּרִית הַזּוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת חֲסַר דַּעַת..." הוּא חָשַׁב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַכַּר לָאַשְׁפָּה, אֶלָּא שֶׁאָז עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנוֹצוֹתָיו. נָטַל סַכִּין וְהֵחֵל לַחְתֹּךְ אֶת הַבַּד. נוֹצוֹת לְבָנוֹת פָּרְצוּ מֵהַכַּר וְנָפְלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹצוֹת, חָפַן אוֹתָן בְּכַף יָדוֹ כְּדֵי לְהַנִּיחָן בְּשַׂקִּית מְיֻחֶדֶת.

לְפֶתַע הִבְחִין בְּאֶבֶן בּוֹהֶקֶת. הוּא קֵרְבָהּ לְעֵינוֹ וְהִתְרַשֵּׁם שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַרְגָּלִית יְקָרָה. טָמַן אֶת הַמַּרְגָּלִית בְּחֵיקוֹ, וְנִגַּשׁ נִרְגָּשׁ אֶל סוֹחֵר תַּכְשִׁיטִים כְּדֵי שֶׁהַלָּה יֶאֱמֹד אֶת שָׁוְיָהּ. בָּחַן הַסּוֹחֵר אֶת הַמַּרְגָּלִית בְּהִתְפַּעֲלוּת, הֲפָכָהּ מִצַּד לְצַד, וּלְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים הִכְרִיז: "אֲנִי מוּכָן לִקְנוֹתָהּ בַּחֲמִשִּׁים זְהוּבִים".

הָאִישׁ לֹא הִתְמַצֵּא בִּמְחִירֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲבָל יָדַע שֶׁבְּכָל אֹפֶן חֲמִשִּׁים זְהוּבִים זֶהוּ סְכוּם עָתֵק. הוּא נֶעֱתַר לָעִסְקָה, נָטַל אֶת חֲמִשִּׁים הַזְּהוּבִים וּפָנָה בְּלֵב שָׂמֵחַ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ.

כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לְבֵיתוֹ, קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וּלְיֶתֶר בְּנֵי בֵּיתוֹ וְסִפֵּר לָהֶם עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזִּמְּנָה לוֹ מַרְגָּלִית בִּזְכוּת שֶׁהִשְׁלִים מִנְיָן בִּמְקוֹם לְמַהֵר לָעִסְקָה, וְהוֹסִיף כִּי קִבֵּל חֲמִשִּׁים זְהוּבִים תְּמוּרָתָהּ.

"מָה?!" קָרְאָה אִשְׁתּוֹ, "מָכַרְתָּ אֶת הַמַּרְגָּלִית תְּמוּרַת חֲמִשִּׁים זְהוּבִים בִּלְבַד?! וְאוּלַי הִיא שָׁוָה הַרְבֵּה יוֹתֵר?! הֲרֵי אֵינְךָ מִתְמַצֵּא בַּתְּחוּם הַזֶּה כְּלָל!"

"אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה?" אָמַר, "הָעִסְקָה כְּבָר בֻּצְּעָה!"

"לֵךְ אֶל הַסּוֹחֵר", פָּקְדָה אִשְׁתּוֹ, "וֶאֱמֹר לוֹ כִּי אַתָּה מִתְחָרֵט עַל הָעִסְקָה. אֱמֹר לוֹ שֶׁהָיִיתָ נֶחְפָּז וְלֹא הָלַכְתָּ לִמְבִינֵי דָּבָר כְּפִי שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת".

הָאִישׁ הָיָה נָבוֹךְ. מִצַּד אֶחָד יָדַע כִּי אָמְנָם הַצֶּדֶק עִם אִשְׁתּוֹ, וְכִי הָיָה נֶחְפָּז מִדַּי בָּעִסְקָה, וּמֵאִידָךְ תֵּאֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַסּוֹחֵר לֹא יִהְיֶה מוּכָן לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו. הַלָּה יִטְעַן וּבְצֶדֶק שֶׁמְּאֻחָר כָּעֵת לְהִתְחָרֵט.

הִתְלַבְּטוּתוֹ גָּבְרָה, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיט לָסוּר לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, כְּדֵי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ, בְּיָדְעוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁיַּגִּיד לוֹ יִהְיֶה מְקֻבָּל גַּם עַל אִשְׁתּוֹ.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַגָּאוֹן אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה, חִיֵּךְ וְאָמַר: "חֲמִשִּׁים הַזְּהוּבִים שֶׁקִּבַּלְתָּ הֵם מַמָּשׁ מַתָּנָה מִשָּׁמַיִם! וְהַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: אַתָּה עָנִיתָ חֲמִשָּׁה אֲמֵנִים שֶׁל חֲצִי קַדִּישׁ, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁשְּׂכַר אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא עֲשָׂרָה זְהוּבִים (תוס' ב"ק צֵא). כְּפֹל חֲמִשָּׁה אֲמֵנִים בַּעֲשָׂרָה זְהוּבִים, וַהֲרֵי לְךָ בְּדִיּוּק חֲמִשִּׁים זְהוּבִים, הַמְּחִיר שֶׁקִּבַּלְתָּ בַּעֲבוּר הַמַּרְגָּלִית. בּוֹרֵא הָעוֹלָם שָׁלַח לְךָ בְּדֶרֶךְ נִפְלָאָה אֶת הַשָּׂכָר הַמֻּבְטָח לְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁהַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא גָּדוֹל לְאֵין עֲרֹךְ".

הָאִישׁ הוֹדָה לְרַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, וּכְשֶׁסִּפֵּר אֶת הַדְּבָרִים לְאִשְׁתּוֹ, הִתְפַּיְּסָה מִיָּד וְלֹא חָשָׁה שׁוּם צַעַר עַל הַחִפָּזוֹן שֶׁל בַּעֲלָהּ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	פנחס תש"ע
	לא להרחיק את הרשעים
	"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (יג-יט) בְּבִזַּת מִצְרַיִם, בּוֹלֵט וּמֵאִיר הַמַּעֲשֶׂה הַמְיֻחָד שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. בְּשָׁעָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִים בַּבִּזָּה, וְכָל אֶחָד רָץ לִצְבֹּר לְעַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מֵהָרְכוּשׁ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַיָּחִיד שֶׁמִּתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין מֵהַסּוֹבֵב אוֹתוֹ, וּמְחַפֵּשׂ בִּדְבֵקוּת אַחַר אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת אֶת עַצְמוֹתָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַגְּמָרָא (סוֹטָה יג.) מְשַׁבַּחַת אֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל כָּךְ וְאוֹמֶרֶת: "בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְווֹת עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה, וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת" (מִשְׁלֵי י-ח). וְאִם חָשַׁבְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִפְסִיד מָמוֹן מִזֶּה, כְּלָל וּכְלָל לֹא! לֹא רַק שֶׁלֹּא הִפְסִיד מִכָּךְ, אֶלָּא הִרְוִיחַ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה, וְהִתְעַשֵּׁר בְּלִי טֹרַח וּמַאֲמָץ מִפְּסֹלֶת לוּחוֹת הַבְּרִית. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִּׁ"י עַל הַפָּסוּק "פְּסָל לְךָ" (לד-א): "הֶרְאָהוּ מַחְצָב סְנַפִּירִינוֹן מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ, וְאָמַר לוֹ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, וּמִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה הַרְבֵּה". בִּימֵי רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל, בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי", הָיוּ בְּבַגְדָד שְׁנֵי יְהוּדִים שֶׁהִתְפַּרְנְסוּ מִקְּנִיַּת גְּרוּטָאוֹת וַחֲפָצִים מְשֻׁמָּשִׁים וּמְכִירָתָם. יוֹם אֶחָד, נוֹדַע לָהֶם עַל עַרְבִי שֶׁמִּתְגּוֹרֵר בְּקִרְבַת מָקוֹם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִבְחַר חֲפָצִים יְשָׁנִים לִמְכֹּר, וְהֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת לְשָׁם יַחְדָּו. בְּדַרְכָּם, עָבְרוּ בְּסָמוּךְ לְבֵית כְּנֶסֶת, וְאַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים יָצָא לִקְרָאתָם. "אָנָּא, יְהוּדִים טוֹבִים", פָּנָה וְאָמַר, "יֵשׁ לָנוּ תִּשְׁעָה מִתְפַּלְּלִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הִכָּנְסוּ נָא וְהַשְׁלִימוּ מִנְיָן, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לוֹמַר חֲצִי קַדִּישׁ וּלְהִתְפַּלֵּל". הָאֶחָד מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, הִתְנַצֵּל שֶׁהוּא מְמַהֵר לִקְנוֹת סְחוֹרָה, וְתֵכֶף הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הַשֵּׁנִי, הִתְלַבֵּט אִם לָלֶכֶת עִם חֲבֵרוֹ אוֹ לְהֵעָתֵר לַיְּהוּדִי הַמְּחַזֵּר אַחֲרֵי מִנְיָן. אִם אֶתְעַכֵּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, חָשַׁב לְעַצְמוֹ, אַפְסִיד אֶת הָעִסְקָה הַקּוֹרֶצֶת. אִם חֲבֵרִי הָיָה נִשְׁאָר עִמִּי לֹא הָיְתָה בְּעָיָה, אֲבָל אִם יֵלֵךְ לְבַדּוֹ, בְּוַדַּאי יִקְנֶה אֶת חֶפְצֵי הָעֵרֶךְ וְיַשְׁאִיר לִי אֶת הַפְּסֹלֶת. לְבַסּוֹף, נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם וְהִצְטָרֵף לַמִּנְיָן, כְּשֶׁהוּא שָׂם בִּטְחוֹנוֹ בַּה' וּמְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה". לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיְּמָה הַתְּפִלָּה, מִהֵר אֶל מְקוֹם הַמְּכִירָה. כְּפִי שֶׁתֵּאֵר לְעַצְמוֹ, כָּל הַחֲפָצִים בַּעֲלֵי הָעֵרֶךְ נִקְנוּ כְּבָר עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ. כְּדֵי לֹא לָשׁוּב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, נִסָּה לִבְדֹּק אוּלַי נִשְׁאַר בְּכָל זֹאת דְּבַר מָה, וְהִנֵּה מָצָא בַּפִּנָּה עֲרֵמַת פְּרִיטִים בְּלוּיִים וְחַסְרֵי עֵרֶךְ כִּמְעַט. קָנָה אוֹתָהּ וּפָנָה לְבֵיתוֹ. בְּבֵיתוֹ, מִיֵּן אֶת הַחֲבִילָה, וּמָצָא בֵּין הַדְּבָרִים כַּר בָּלוּי. "נוּ, אֵיזוֹ מְצִיאָה", גִּחֵךְ לְעַצְמוֹ בְּצַעַר, "מִי שֶׁיִּקְנֶה מִמֶּנִּי אֶת הַכָּרִית הַזּוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת חֲסַר דַּעַת..." הוּא חָשַׁב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַכַּר לָאַשְׁפָּה, אֶלָּא שֶׁאָז עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנוֹצוֹתָיו. נָטַל סַכִּין וְהֵחֵל לַחְתֹּךְ אֶת הַבַּד. נוֹצוֹת לְבָנוֹת פָּרְצוּ מֵהַכַּר וְנָפְלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹצוֹת, חָפַן אוֹתָן בְּכַף יָדוֹ כְּדֵי לְהַנִּיחָן בְּשַׂקִּית מְיֻחֶדֶת. לְפֶתַע הִבְחִין בְּאֶבֶן בּוֹהֶקֶת. הוּא קֵרְבָהּ לְעֵינוֹ וְהִתְרַשֵּׁם שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַרְגָּלִית יְקָרָה. טָמַן אֶת הַמַּרְגָּלִית בְּחֵיקוֹ, וְנִגַּשׁ נִרְגָּשׁ אֶל סוֹחֵר תַּכְשִׁיטִים כְּדֵי שֶׁהַלָּה יֶאֱמֹד אֶת שָׁוְיָהּ. בָּחַן הַסּוֹחֵר אֶת הַמַּרְגָּלִית בְּהִתְפַּעֲלוּת, הֲפָכָהּ מִצַּד לְצַד, וּלְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים הִכְרִיז: "אֲנִי מוּכָן לִקְנוֹתָהּ בַּחֲמִשִּׁים זְהוּבִים". הָאִישׁ לֹא הִתְמַצֵּא בִּמְחִירֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲבָל יָדַע שֶׁבְּכָל אֹפֶן חֲמִשִּׁים זְהוּבִים זֶהוּ סְכוּם עָתֵק. הוּא נֶעֱתַר לָעִסְקָה, נָטַל אֶת חֲמִשִּׁים הַזְּהוּבִים וּפָנָה בְּלֵב שָׂמֵחַ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לְבֵיתוֹ, קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וּלְיֶתֶר בְּנֵי בֵּיתוֹ וְסִפֵּר לָהֶם עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁזִּמְּנָה לוֹ מַרְגָּלִית בִּזְכוּת שֶׁהִשְׁלִים מִנְיָן בִּמְקוֹם לְמַהֵר לָעִסְקָה, וְהוֹסִיף כִּי קִבֵּל חֲמִשִּׁים זְהוּבִים תְּמוּרָתָהּ. "מָה?!" קָרְאָה אִשְׁתּוֹ, "מָכַרְתָּ אֶת הַמַּרְגָּלִית תְּמוּרַת חֲמִשִּׁים זְהוּבִים בִּלְבַד?! וְאוּלַי הִיא שָׁוָה הַרְבֵּה יוֹתֵר?! הֲרֵי אֵינְךָ מִתְמַצֵּא בַּתְּחוּם הַזֶּה כְּלָל!" "אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה?" אָמַר, "הָעִסְקָה כְּבָר בֻּצְּעָה!" "לֵךְ אֶל הַסּוֹחֵר", פָּקְדָה אִשְׁתּוֹ, "וֶאֱמֹר לוֹ כִּי אַתָּה מִתְחָרֵט עַל הָעִסְקָה. אֱמֹר לוֹ שֶׁהָיִיתָ נֶחְפָּז וְלֹא הָלַכְתָּ לִמְבִינֵי דָּבָר כְּפִי שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת". הָאִישׁ הָיָה נָבוֹךְ. מִצַּד אֶחָד יָדַע כִּי אָמְנָם הַצֶּדֶק עִם אִשְׁתּוֹ, וְכִי הָיָה נֶחְפָּז מִדַּי בָּעִסְקָה, וּמֵאִידָךְ תֵּאֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַסּוֹחֵר לֹא יִהְיֶה מוּכָן לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו. הַלָּה יִטְעַן וּבְצֶדֶק שֶׁמְּאֻחָר כָּעֵת לְהִתְחָרֵט. הִתְלַבְּטוּתוֹ גָּבְרָה, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיט לָסוּר לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, כְּדֵי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ, בְּיָדְעוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁיַּגִּיד לוֹ יִהְיֶה מְקֻבָּל גַּם עַל אִשְׁתּוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע הַגָּאוֹן אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה, חִיֵּךְ וְאָמַר: "חֲמִשִּׁים הַזְּהוּבִים שֶׁקִּבַּלְתָּ הֵם מַמָּשׁ מַתָּנָה מִשָּׁמַיִם! וְהַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: אַתָּה עָנִיתָ חֲמִשָּׁה אֲמֵנִים שֶׁל חֲצִי קַדִּישׁ, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁשְּׂכַר אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא עֲשָׂרָה זְהוּבִים (תוס' ב"ק צֵא). כְּפֹל חֲמִשָּׁה אֲמֵנִים בַּעֲשָׂרָה זְהוּבִים, וַהֲרֵי לְךָ בְּדִיּוּק חֲמִשִּׁים זְהוּבִים, הַמְּחִיר שֶׁקִּבַּלְתָּ בַּעֲבוּר הַמַּרְגָּלִית. בּוֹרֵא הָעוֹלָם שָׁלַח לְךָ בְּדֶרֶךְ נִפְלָאָה אֶת הַשָּׂכָר הַמֻּבְטָח לְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁהַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא גָּדוֹל לְאֵין עֲרֹךְ". הָאִישׁ הוֹדָה לְרַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, וּכְשֶׁסִּפֵּר אֶת הַדְּבָרִים לְאִשְׁתּוֹ, הִתְפַּיְּסָה מִיָּד וְלֹא חָשָׁה שׁוּם צַעַר עַל הַחִפָּזוֹן שֶׁל בַּעֲלָהּ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)