Otzarot-Article

טִבְעוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק – לַעֲשׂוֹת טוֹב!

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (כט-א) רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו - מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה, נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת".

רַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ הַתּוֹרָה מַדְגִּישָׁה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁיַּעֲקֹב 'נָשָׂא אֶת רַגְלָיו', וְאֵינָהּ מִסְתַּפֶּקֶת בְּצִיּוּן הָעֻבְדָּה שֶׁהָלַךְ לְאֶרֶץ בְּנֵי קֶדֶם. אֶת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, נִכְנַס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל, יְהוּדִי בְּגִיל הָעֲמִידָה. הוּא הִתְאוֹנֵן עַל כָּךְ שֶׁבְּנֵי קְהִלָּתוֹ סוֹמְכִים עַל שְׁחִיטָתוֹ שֶׁל רַב פְּלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר כִּי אָמְנָם הָרַב עַצְמוֹ הִנּוֹ יְרֵא שָׁמַיִם וּמְדַקְדֵּק בְּקוּצוֹ שֶׁל יוּ"ד – אוּלָם תַּחְתָּיו עוֹבְדִים מַשְׁגִּיחִים שֶׁבֵּינָם וּבֵין יִרְאַת שָׁמַיִם אֵין מְאוּמָה. "מְדֻבָּר בְּמִכְשׁוֹל מֻבְהָק!" טָעַן הָאִישׁ בְּלַהַט, וְהוֹסִיף בַּלָּט:

"שָׁמַעְתִּי, כִּי אוֹתוֹ רַב כְּבָר הִתְעַשֵּׁר בְּמִדָּה נִכֶּרֶת בִּזְכוּת הַכְנָסוֹתָיו מִמַּתַּן הַהֶכְשֵׁר הָאָמוּר... הוּא מְקַבֵּל אֲחוּזִים מַשְׁמָעוּתִיִּים מֵהַכְנָסוֹת הַמִּפְעָל! הַאִם נִתָּן לִסְמֹךְ עַל הַהֶכְשֵׁר שֶׁהוּא מַעֲנִיק, כְּשֶׁהוּא נוֹגֵעַ בַּדָּבָר? הֲלֹא אֲפִלּוּ אִם יִרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, כְּבָר לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים!"

אוּלָם רַבִּי מֹשֶׁה לֹא מִהֵר לְהִתְרַשֵּׁם... "מַדּוּעַ הִגַּעְתָּ אֵלַי כְּדֵי לְסַפֵּר לִי עַל כָּךְ? מַה מְבֻקָּשְׁךָ?" בֵּרֵר הַגָּאוֹן, וְהָאִישׁ הֵשִׁיב בְּלִי הִסּוּס: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַב יַחְתֹּם עַל מִכְתָּב הַמּוֹרֶה שֶׁאֵין לִסְמֹךְ עַל הַהֶכְשֵׁר הַמְדֻבָּר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, וְכָךְ נִתָּן יִהְיֶה לְהָסִיר אֶת הַמִּכְשׁוֹל!"

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, רַבִּי מֹשֶׁה, אֲשֶׁר הָיָה יָדוּעַ בְּסַבְלָנוּתוֹ הָרַבָּה וּבְנֹעַם הֲלִיכוֹתָיו, קָרָא בְּתֹקֶף וּבְחֻמְרָה: "אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב אֶת הָרַב הַזֶּה, וְאַף בֵּרַרְתִּי בְּעַצְמִי מִי הֵם הַמַּשְׁגִּיחִים הָעוֹבְדִים אֶצְלוֹ! אֵין לִי סָפֵק שֶׁכָּל הַמּוּצָרִים שֶׁתַּחַת הַשְׁגָּחָתוֹ כְּשֵׁרִים לִמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, וְאֵין לִי סָפֵק שֶׁמִּי שֶׁנּוֹגֵעַ בַּדָּבָר – הִנּוֹ דַּוְקָא אַתָּה בְּעַצְמְךָ! וַדַּאי גַּם אַתָּה מַשְׁגִּיחַ כַּשְׁרוּת בְּמִפְעָלִים אֲחֵרִים, וְכָעֵת אַתָּה מְמֻרְמָר, מִשּׁוּם שֶׁקָּם לְךָ לְפֶתַע מִתְחָרֶה חָדָשׁ!" הֵטִיחַ רַבִּי מֹשֶׁה אֶת הַהַאֲשָׁמָה בְּפָנָיו שֶׁל בֶּן שִׂיחוֹ הֶהָמוּם.

הָאִישׁ הֶחֱוִיר. רַבִּי מֹשֶׁה קָלַע בִּמְדֻיָּק, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ... כְּשֶׁהוּא מְבֻיָּשׁ – קָם הָאִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, וּבְרֹאשׁ מֻשְׁפָּל עָזַב אֶת הַחֶדֶר.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם, הִגִּיעַ הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב וַיְנְבֶּרְג, רֹאשׁ יְשִׁיבַת בּוֹלְטִימוֹר, לְבַקֵּר אֶת רַבִּי מֹשֶׁה. "צַר לִי, אַךְ הָרַב אֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת!" אָמְרָה הָרַבָּנִית. רַבִּי יַעֲקֹב הִתְפַּלֵּא: "הֲלֹא הָרַב עַצְמוֹ הִזְמִין אוֹתִי לְהַגִּיעַ בְּשָׁעָה זוֹ!"

"אֲנִי יוֹדַעַת... וּבְכָל זֹאת, לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה רְאִיתִיו, וְנִכָּר שֶׁהוּא סוֹבֵל יִסּוּרִים קָשִׁים... לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁנִּתָּן לְבַקְּרוֹ הַיּוֹם!" הֵשִׁיבָה הָרַבָּנִית בְּצַעַר, וְרַבִּי יַעֲקֹב כְּבָר הִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת.

אֶלָּא שֶׁבְּדִיּוּק אָז, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה... "הַאִם הָרַב וַיְנְבֶּרְג הִגִּיעַ?" הוּא שָׁאַל, וּבִקֵּשׁ לְהַכְנִיסוֹ אֶל חַדְרוֹ.

מִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל הַחֶדֶר, הִבְחִין רַבִּי יַעֲקֹב כִּי הָרַבָּנִית לֹא הִגְזִימָה כְּלָל. פָּנָיו שֶׁל הַגָּאוֹן אָכֵן הִבִּיעוּ סֵבֶל רַב, וְרַבִּי יַעֲקֹב נִצַּב לְצִדּוֹ, מַחֲרִישׁ.

"צַר לִי עַל שֶׁנֶּאֱלַצְתֶּם לְהַמְתִּין!" אָמַר רַבִּי מֹשֶׁה לְבַסּוֹף. "מָה אֶעֱשֶׂה? אֲנִי אָכֵן חוֹלֶה הַיּוֹם, וַאֲנִי גַּם יוֹדֵעַ מָה הַסִּבָּה לְכָךְ! אֶתְמוֹל נֶאֱלַצְתִּי לִגְעֹר בִּיהוּדִי שֶׁהוֹצִיא לַעַז עַל רַב בְּיִשְׂרָאֵל, וּמֵאָז אֵינִי מוֹצֵא מָנוֹחַ לְנַפְשִׁי... אָמְנָם לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה, הָיִיתִי חַיָּב לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת... אוּלָם בְּכָל זֹאת, מֵרֹב צַעַר – נָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב!"

הֲרֵי לָנוּ, כִּי גַּם כַּאֲשֶׁר הַצַּדִּיק נֶאֱלָץ לִנְהֹג שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגוֹ בִּנְסִבּוֹת מְסֻיָּמוֹת, נְסִבּוֹת שֶׁבָּהֶן הַדָּבָר מֻתָּר וְאַף מְחֻיָּב עַל פִּי הַהֲלָכָה - עֲדַיִן קָשֶׁה לוֹ לִנְהֹג בְּאֹפֶן שֶׁבִּנְסִבּוֹת אֲחֵרוֹת הָיָה נֶחְשָׁב כְּ'לֹא רָאוּי', עַל פִּי מַדְרֵגָתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ...

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ:

יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה בְּדַרְכּוֹ לָצֵאת לְחוּ"ל, לִמְקוֹם הַטֻּמְאָה, הַכְּשָׁפִים וְהָעֲבוֹדָה הַזָּרָה... בַּנְּסִבּוֹת הַנּוֹכְחִיּוֹת – הוּא אָמְנָם הָיָה מְחֻיָּב לִנְהֹג כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הָיָה מְדֻבָּר בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, וּמִלְּבַד זֹאת – הוּא קִיֵּם בְּכָךְ אֶת מִצְוַת הוֹרָיו, וְהָלַךְ גַּם כְּדֵי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ, אוּלָם לַמְרוֹת כָּל זֹאת, כֵּיוָן שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה בִּלְתִּי רָאוּי – הָיָה עַל יַעֲקֹב לְהִתְאַמֵּץ וְלָשֵׂאת אֶת רַגְלָיו כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁכֵּן בְּאֹפֶן טִבְעִי – הָיָה זֶה קָשֶׁה בַּעֲבוּרוֹ, וְרַגְלָיו בִּקְּשׁוּ לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה... (לְלַמֶּדְךָ)

	שבועות תש"ע
	כמה ערבה שינה של עצרת
	טִבְעוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק – לַעֲשׂוֹת טוֹב! "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (כט-א) רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו - מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה, נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת". רַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ הַתּוֹרָה מַדְגִּישָׁה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁיַּעֲקֹב 'נָשָׂא אֶת רַגְלָיו', וְאֵינָהּ מִסְתַּפֶּקֶת בְּצִיּוּן הָעֻבְדָּה שֶׁהָלַךְ לְאֶרֶץ בְּנֵי קֶדֶם. אֶת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, נִכְנַס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל, יְהוּדִי בְּגִיל הָעֲמִידָה. הוּא הִתְאוֹנֵן עַל כָּךְ שֶׁבְּנֵי קְהִלָּתוֹ סוֹמְכִים עַל שְׁחִיטָתוֹ שֶׁל רַב פְּלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר כִּי אָמְנָם הָרַב עַצְמוֹ הִנּוֹ יְרֵא שָׁמַיִם וּמְדַקְדֵּק בְּקוּצוֹ שֶׁל יוּ"ד – אוּלָם תַּחְתָּיו עוֹבְדִים מַשְׁגִּיחִים שֶׁבֵּינָם וּבֵין יִרְאַת שָׁמַיִם אֵין מְאוּמָה. "מְדֻבָּר בְּמִכְשׁוֹל מֻבְהָק!" טָעַן הָאִישׁ בְּלַהַט, וְהוֹסִיף בַּלָּט: "שָׁמַעְתִּי, כִּי אוֹתוֹ רַב כְּבָר הִתְעַשֵּׁר בְּמִדָּה נִכֶּרֶת בִּזְכוּת הַכְנָסוֹתָיו מִמַּתַּן הַהֶכְשֵׁר הָאָמוּר... הוּא מְקַבֵּל אֲחוּזִים מַשְׁמָעוּתִיִּים מֵהַכְנָסוֹת הַמִּפְעָל! הַאִם נִתָּן לִסְמֹךְ עַל הַהֶכְשֵׁר שֶׁהוּא מַעֲנִיק, כְּשֶׁהוּא נוֹגֵעַ בַּדָּבָר? הֲלֹא אֲפִלּוּ אִם יִרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, כְּבָר לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים!" אוּלָם רַבִּי מֹשֶׁה לֹא מִהֵר לְהִתְרַשֵּׁם... "מַדּוּעַ הִגַּעְתָּ אֵלַי כְּדֵי לְסַפֵּר לִי עַל כָּךְ? מַה מְבֻקָּשְׁךָ?" בֵּרֵר הַגָּאוֹן, וְהָאִישׁ הֵשִׁיב בְּלִי הִסּוּס: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַב יַחְתֹּם עַל מִכְתָּב הַמּוֹרֶה שֶׁאֵין לִסְמֹךְ עַל הַהֶכְשֵׁר הַמְדֻבָּר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, וְכָךְ נִתָּן יִהְיֶה לְהָסִיר אֶת הַמִּכְשׁוֹל!" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, רַבִּי מֹשֶׁה, אֲשֶׁר הָיָה יָדוּעַ בְּסַבְלָנוּתוֹ הָרַבָּה וּבְנֹעַם הֲלִיכוֹתָיו, קָרָא בְּתֹקֶף וּבְחֻמְרָה: "אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב אֶת הָרַב הַזֶּה, וְאַף בֵּרַרְתִּי בְּעַצְמִי מִי הֵם הַמַּשְׁגִּיחִים הָעוֹבְדִים אֶצְלוֹ! אֵין לִי סָפֵק שֶׁכָּל הַמּוּצָרִים שֶׁתַּחַת הַשְׁגָּחָתוֹ כְּשֵׁרִים לִמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, וְאֵין לִי סָפֵק שֶׁמִּי שֶׁנּוֹגֵעַ בַּדָּבָר – הִנּוֹ דַּוְקָא אַתָּה בְּעַצְמְךָ! וַדַּאי גַּם אַתָּה מַשְׁגִּיחַ כַּשְׁרוּת בְּמִפְעָלִים אֲחֵרִים, וְכָעֵת אַתָּה מְמֻרְמָר, מִשּׁוּם שֶׁקָּם לְךָ לְפֶתַע מִתְחָרֶה חָדָשׁ!" הֵטִיחַ רַבִּי מֹשֶׁה אֶת הַהַאֲשָׁמָה בְּפָנָיו שֶׁל בֶּן שִׂיחוֹ הֶהָמוּם. הָאִישׁ הֶחֱוִיר. רַבִּי מֹשֶׁה קָלַע בִּמְדֻיָּק, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ... כְּשֶׁהוּא מְבֻיָּשׁ – קָם הָאִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, וּבְרֹאשׁ מֻשְׁפָּל עָזַב אֶת הַחֶדֶר. לְמָחֳרַת הַיּוֹם, הִגִּיעַ הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב וַיְנְבֶּרְג, רֹאשׁ יְשִׁיבַת בּוֹלְטִימוֹר, לְבַקֵּר אֶת רַבִּי מֹשֶׁה. "צַר לִי, אַךְ הָרַב אֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת!" אָמְרָה הָרַבָּנִית. רַבִּי יַעֲקֹב הִתְפַּלֵּא: "הֲלֹא הָרַב עַצְמוֹ הִזְמִין אוֹתִי לְהַגִּיעַ בְּשָׁעָה זוֹ!" "אֲנִי יוֹדַעַת... וּבְכָל זֹאת, לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה רְאִיתִיו, וְנִכָּר שֶׁהוּא סוֹבֵל יִסּוּרִים קָשִׁים... לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁנִּתָּן לְבַקְּרוֹ הַיּוֹם!" הֵשִׁיבָה הָרַבָּנִית בְּצַעַר, וְרַבִּי יַעֲקֹב כְּבָר הִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת. אֶלָּא שֶׁבְּדִיּוּק אָז, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה... "הַאִם הָרַב וַיְנְבֶּרְג הִגִּיעַ?" הוּא שָׁאַל, וּבִקֵּשׁ לְהַכְנִיסוֹ אֶל חַדְרוֹ. מִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל הַחֶדֶר, הִבְחִין רַבִּי יַעֲקֹב כִּי הָרַבָּנִית לֹא הִגְזִימָה כְּלָל. פָּנָיו שֶׁל הַגָּאוֹן אָכֵן הִבִּיעוּ סֵבֶל רַב, וְרַבִּי יַעֲקֹב נִצַּב לְצִדּוֹ, מַחֲרִישׁ. "צַר לִי עַל שֶׁנֶּאֱלַצְתֶּם לְהַמְתִּין!" אָמַר רַבִּי מֹשֶׁה לְבַסּוֹף. "מָה אֶעֱשֶׂה? אֲנִי אָכֵן חוֹלֶה הַיּוֹם, וַאֲנִי גַּם יוֹדֵעַ מָה הַסִּבָּה לְכָךְ! אֶתְמוֹל נֶאֱלַצְתִּי לִגְעֹר בִּיהוּדִי שֶׁהוֹצִיא לַעַז עַל רַב בְּיִשְׂרָאֵל, וּמֵאָז אֵינִי מוֹצֵא מָנוֹחַ לְנַפְשִׁי... אָמְנָם לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה, הָיִיתִי חַיָּב לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת... אוּלָם בְּכָל זֹאת, מֵרֹב צַעַר – נָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב!" הֲרֵי לָנוּ, כִּי גַּם כַּאֲשֶׁר הַצַּדִּיק נֶאֱלָץ לִנְהֹג שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגוֹ בִּנְסִבּוֹת מְסֻיָּמוֹת, נְסִבּוֹת שֶׁבָּהֶן הַדָּבָר מֻתָּר וְאַף מְחֻיָּב עַל פִּי הַהֲלָכָה - עֲדַיִן קָשֶׁה לוֹ לִנְהֹג בְּאֹפֶן שֶׁבִּנְסִבּוֹת אֲחֵרוֹת הָיָה נֶחְשָׁב כְּ'לֹא רָאוּי', עַל פִּי מַדְרֵגָתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ... וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה בְּדַרְכּוֹ לָצֵאת לְחוּ"ל, לִמְקוֹם הַטֻּמְאָה, הַכְּשָׁפִים וְהָעֲבוֹדָה הַזָּרָה... בַּנְּסִבּוֹת הַנּוֹכְחִיּוֹת – הוּא אָמְנָם הָיָה מְחֻיָּב לִנְהֹג כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הָיָה מְדֻבָּר בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, וּמִלְּבַד זֹאת – הוּא קִיֵּם בְּכָךְ אֶת מִצְוַת הוֹרָיו, וְהָלַךְ גַּם כְּדֵי לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ, אוּלָם לַמְרוֹת כָּל זֹאת, כֵּיוָן שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה בִּלְתִּי רָאוּי – הָיָה עַל יַעֲקֹב לְהִתְאַמֵּץ וְלָשֵׂאת אֶת רַגְלָיו כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁכֵּן בְּאֹפֶן טִבְעִי – הָיָה זֶה קָשֶׁה בַּעֲבוּרוֹ, וְרַגְלָיו בִּקְּשׁוּ לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה... (לְלַמֶּדְךָ)