Otzarot-Article

"יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" (לב-יא) רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל הֵעִיר, שֶׁהַכָּתוּב פּוֹתֵחַ בִּלְשׁוֹן רַבִּים: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף", הֲרֵי לָנוּ גּוֹזָלִים רַבִּים. וּמַמְשִׁיךְ: "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ", בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְכֵן "יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ". וּפֵרֵשׁ, שֶׁהַשְׁגָּחַת הַנֶּשֶׁר חוֹפֶפֶת עַל כָּל הַקֵּן וְהַגּוֹזָלִים. אֲבָל בִּהְיוֹתָם חֲלוּשִׁים וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ לָעוּף הוּא נוֹשֵׂא אֶחָד אֶחָד עַל כְּנָפָיו. כָּךְ עוֹזֵר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בִּפְרָטוּת וְעָלֵינוּ לְהִדַּבֵּק בְּמִדּוֹתָיו.

הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יְשׁוּעָה בָּסִיס זַצַ"ל שָׁמַע בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁמַּכְרִיזִים בַּשָּׁמַיִם עַל פְּלוֹנִי, בַּעַל מַאֲפִיָּה, שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ; אֲשֶׁר יִגְזֹר - יָקוּם, וַאֲשֶׁר יְבָרֵךְ - יְבֹרַךְ. קָם וְהָלַךְ אֵלָיו. שְׁאָלוֹ: "אֵיזוֹ מִצְוָה עָשִׂיתָ שֶׁזָּכִיתָ בִּגְלָלָהּ לְכֹחַ זֶה?"

נָבוֹךְ: "אָדָם פָּשׁוּט אֲנִי וְעָמֵל לְפַרְנָסָתִי. אֵינִי יוֹדֵעַ מְאוּמָה".

אָמַר הָרַב: "חֲשֹׁב וְנַסֵּה לְהִזָּכֵר".

מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו: "דָּבָר פָּעוּט יֵשׁ, אוּלַי לְכָךְ מִתְכַּוֵּן רַבֵּנוּ. בְּיוֹם שִׁישִׁי, לְאַחַר הָאֲפִיָּה, בְּעוֹד הַתַּנּוּר לוֹהֵט, בָּאִים בְּנֵי הַקְּהִלָּה לְהַטְמִין בּוֹ אֶת הַחַמִּין לְשַׁבָּת. בְּצָהֳרֵי הַשַּׁבָּת שָׁבִים הֵם לָקַחַת אֶת קְדֵרוֹתֵיהֶם. שַׁבָּת אַחַת הוֹצֵאתִי קְדֵרַת אִשָּׁה אַחַת וְנָפְלָה מִיָּדִי וְנִשְׁבְּרָה. לְתַדְהֵמָתִי, לֹא הָיְתָה בְּתוֹכָהּ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת שֶׁהֻנְּחָה כְּדֵי שֶׁתִּצְטַמֵּק יָפֶה. כֹּה רַב הָיָה עָנְיָהּ, שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ דָּבָר נוֹסָף לָשִׂים בַּקְּדֵרָה. רָאִיתִי כַּמָּה הִצְטָעֲרָה עַל קְדֵרָתָהּ שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְעַל עָנְיָהּ שֶׁנִּתְגַּלָּה. אָמַרְתִּי לָהּ: "הִנֵּה כָּאן קְדֵרָה אַחֶרֶת, קְחִי אוֹתָהּ". הִצַּעְתִּי לָהּ אֶת קְדֵרָתִי, וּמֵאֲנָה. אָמְרָה: "אֵין זֶה שֶׁלִּי". בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּמְתִּין מְעַט עַד שֶׁכָּל בַּעֲלֵי הַקְּדֵרוֹת נָטְלוּ אֶת שֶׁלָּהֶם, וְאָמַרְתִּי לָהּ: "הָרוֹאָה אַתְּ, לֹא בָּאוּ לְקַחְתָּהּ, כַּנִּרְאֶה הִפְקִירוּהָ. שֶׁלָּךְ הִיא". נֵאוֹתָה, וּלְקַחְתָּהּ. וּמֵאָז, בְּכָל שַׁבָּת מֵכִין אֲנִי שְׁתֵּי קְדֵרוֹת. הָאַחַת לִי, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁאֵין אִישׁ בָּא לְקַחְתָּהּ, וְהָאִשָּׁה זוֹכָה בָּהּ"...

שָׁמַע רַבִּי יְשׁוּעָה וְקָרָא: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר! אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהֵא גּוֹרָלִי". (מַגִּיד חֲדָשׁוֹת).

כְּשֶׁנּוֹדַע שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי קְהִלַּת אֲרָם צוֹבָא נִפְטַר, מִהֲרוּ אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא לַחְצֹב לוֹ קֶבֶר בְּבֵית הָעַלְמִין. בְּתוֹךְ כָּךְ אֵרְעָה מַפֹּלֶת וְנִתְגַּלָּה קִבְרוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנִּקְבַּר בְּסָמוּךְ. נֶחְרְדוּ מֵהַפְּגִיעָה בִּכְבוֹד הַנִּפְטָר. לְהַפְתָּעָתָם, הָיָה גּוּפוֹ שָׁלֵם כִּבְיוֹם קְבוּרָתוֹ וְרֵיחַ בְּשָׂמִים עָלָה מֵהַקֶּבֶר. אָדָם זֶה נִקְבַּר כִּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לִפְנֵי כֵן וְלֹא נוֹדַע כְּקָדוֹשׁ וְצַדִּיק. תָּמְהוּ, וְסִפְּרוּ עַל כָּךְ לְרַב הָעִיר, הַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל שְׁלֹמֹה לַנִיאַדוֹ זַצַ"ל, בַּעַל תְּשׁוּבוֹת "בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה" וּשְׁאָר סְפָרִים. תָּמַהּ, כִּי גַּם הוּא הִכִּיר אֶת הַמָּנוֹחַ. אָדָם פָּשׁוּט, מוֹכֵר כַּפְתּוֹרִים וְתוֹפֵר לוּלָאוֹת, וְלֹא יָדַע בְּמַה זָּכָה.

בַּלַּיְלָה בָּא אֵלָיו הַנִּפְטָר בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ: "לָמָּה תִּתְפַּלֵּא. אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּמַה זָכִיתִי לְכָךְ".

סִפֵּר: מִיּוֹם הַגִּיעִי לְמִצְווֹת נֶאֱלַצְתִּי לְהַרְוִיחַ לְפַרְנָסָתִי. פָּתַחְתִּי דּוּכָן וְהִרְוַחְתִּי פְּרוּטוֹתַי. הוֹצֵאתִי כְּדֵי מִחְיָתִי, וְכָל פְּרוּטָה שֶׁחָסַכְתִּי שָׁמַרְתִּי בִּכְלִי חֶרֶס. לְיָמִים שָׂכַרְתִּי חֲנוּת וּפַרְנָסָתִי שָׁפְעָה, וְכָל הַיֶּתֶר עַל רְוָחַי מָצָא דַּרְכּוֹ לְכַד הַחֶרֶס בְּפַאֲתֵי הַחֲנוּת עַד שֶׁכִּמְעַט וְעָלָה עַל גְּדוֹתָיו. אָמַרְתִּי: יִהְיֶה לְהַשָּׂאַת צֶאֱצָאַי.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ קַאִימְקַאם מִטַּעַם הַשּׂוּלְטָן לִגְבּוֹת מִסִּים. בָּאוּ אֵלָיו הַנָּכְרִים וְקָבְלוּ בְּפָנָיו, שֶׁכָּל מִסְחַר הַכַּפְתּוֹרִים וְהָרְקָמוֹת בִּידֵי הַיְהוּדִים, וְהֶעֱלִילוּ שֶׁהֵם מַעֲלִימִים מִסִּים. קִבֵּל הַמְּמֻנֶּה אֶת הַדִּבָּה, וְהוֹצִיא צַו הָאוֹסֵר עַל הַיְהוּדִים לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה זוֹ. גַּם עָלַי נֶאֱסַר לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתִּי, אַךְ לְעַצְמִי לֹא דָּאַגְתִּי. יָדַעְתִּי כִּי כַּד הַחֶרֶס מָלֵא וְגָדוּשׁ. אֲמַלֵּא חֲנוּתִי בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת וְאַרְוִיחַ לְמִחְיָתִי. אֲבָל מָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת הִתְפַּרְנְסוּ מִמִּשְׁלַח יָד זֶה, בֵּינֵיהֶן מִשְׁפְּחוֹת אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים.

מִיַּד לָבַשְׁתִּי בִּגְדֵי שַׁבָּת, נָטַלְתִּי אֶת הַכַּד הַגָּדוּשׁ מַטְבְּעוֹת, וְהָלַכְתִּי לִשְׁכוּנַת שֵׁיךְ יַבְּרַק. עָלִיתִי לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הַקַּאִימְקַאם וּבִקַּשְׁתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. כְּבוֹאִי לְפָנָיו, הִנַּחְתִּי לְרַגְלָיו אֶת הַכַּד.

נָשָׂא עֵינָיו וְשָׁאַל: "מַה זֶּה?"

אָמַרְתִּי: "כָּל חֶסְכוֹנוֹתַי".

שָׁאַל: "מַה מְּבֻקָּשְׁךָ?"

עָנִיתִי: "מְאוּמָה. בִּקַּשְׁתִּי רַק לְהַזְכִּיר לְמַעֲלָתְךָ אֶת הַפִּתְגָּם "קֶטַע אֶל רֶקָאב, וְלֹא קֶטַע אֶל רְזַאק" - כְּרֹת אֶת הַצַּוָּאר, וְאַל תִּכְרֹת אֶת הַפַּרְנָסָה".

"לְמַה כַּוָּנָתְךָ?" חָקַר הַקַּאִימְקַאם.

אָמַרְתִּי: "אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל, מוֹכֵר כַּפְתּוֹרִים אֲנִי וְתוֹפֵר לוּלָאוֹת, אֲבָל עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, יֵשׁ לִי חֶסְכוֹנוֹת, וְיָכֹלְתִּי לְהָסֵב פַּרְנָסָתִי וּלְהִתְכַּלְכֵּל בְּכָבוֹד. אֲבָל בִּגְזֵרָתְךָ הוֹתַרְתָּ מִשְׁפָּחוֹת רְעֵבוֹת, אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים חַסְרֵי כֹּל. תִּיקַר מַתְּנָתִי וַעֲתִירָתִי לְפָנֶיךָ, וּתְבַטֵּל אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה".

בֵּין אִם הַזָּהָב הַנּוֹצֵץ פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ אוֹ הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, מִכָּל מָקוֹם הַגְּזֵרָה הִתְבַּטְּלָה, וְלִמְאוֹת מִשְׁפָּחוֹת הָיְתָה הָרְוָחָה.

נַעֲנָה הָרַב וְאָמַר: עַתָּה הַכֹּל מוּבָן. הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. מָה רַבָּה זְכוּתוֹ שֶׁל מִי שֶׁקִּיֵּם נְפָשׁוֹת כֹּה רַבּוֹת, בְּהַקְרִיבוֹ כָּל חֶסְכוֹנוֹתָיו. (לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)

	שבועות תש"ע
	כמה ערבה שינה של עצרת
	"יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" (לב-יא) רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל הֵעִיר, שֶׁהַכָּתוּב פּוֹתֵחַ בִּלְשׁוֹן רַבִּים: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף", הֲרֵי לָנוּ גּוֹזָלִים רַבִּים. וּמַמְשִׁיךְ: "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ", בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְכֵן "יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ". וּפֵרֵשׁ, שֶׁהַשְׁגָּחַת הַנֶּשֶׁר חוֹפֶפֶת עַל כָּל הַקֵּן וְהַגּוֹזָלִים. אֲבָל בִּהְיוֹתָם חֲלוּשִׁים וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ לָעוּף הוּא נוֹשֵׂא אֶחָד אֶחָד עַל כְּנָפָיו. כָּךְ עוֹזֵר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בִּפְרָטוּת וְעָלֵינוּ לְהִדַּבֵּק בְּמִדּוֹתָיו. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יְשׁוּעָה בָּסִיס זַצַ"ל שָׁמַע בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁמַּכְרִיזִים בַּשָּׁמַיִם עַל פְּלוֹנִי, בַּעַל מַאֲפִיָּה, שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ; אֲשֶׁר יִגְזֹר - יָקוּם, וַאֲשֶׁר יְבָרֵךְ - יְבֹרַךְ. קָם וְהָלַךְ אֵלָיו. שְׁאָלוֹ: "אֵיזוֹ מִצְוָה עָשִׂיתָ שֶׁזָּכִיתָ בִּגְלָלָהּ לְכֹחַ זֶה?" נָבוֹךְ: "אָדָם פָּשׁוּט אֲנִי וְעָמֵל לְפַרְנָסָתִי. אֵינִי יוֹדֵעַ מְאוּמָה". אָמַר הָרַב: "חֲשֹׁב וְנַסֵּה לְהִזָּכֵר". מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו: "דָּבָר פָּעוּט יֵשׁ, אוּלַי לְכָךְ מִתְכַּוֵּן רַבֵּנוּ. בְּיוֹם שִׁישִׁי, לְאַחַר הָאֲפִיָּה, בְּעוֹד הַתַּנּוּר לוֹהֵט, בָּאִים בְּנֵי הַקְּהִלָּה לְהַטְמִין בּוֹ אֶת הַחַמִּין לְשַׁבָּת. בְּצָהֳרֵי הַשַּׁבָּת שָׁבִים הֵם לָקַחַת אֶת קְדֵרוֹתֵיהֶם. שַׁבָּת אַחַת הוֹצֵאתִי קְדֵרַת אִשָּׁה אַחַת וְנָפְלָה מִיָּדִי וְנִשְׁבְּרָה. לְתַדְהֵמָתִי, לֹא הָיְתָה בְּתוֹכָהּ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת שֶׁהֻנְּחָה כְּדֵי שֶׁתִּצְטַמֵּק יָפֶה. כֹּה רַב הָיָה עָנְיָהּ, שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ דָּבָר נוֹסָף לָשִׂים בַּקְּדֵרָה. רָאִיתִי כַּמָּה הִצְטָעֲרָה עַל קְדֵרָתָהּ שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְעַל עָנְיָהּ שֶׁנִּתְגַּלָּה. אָמַרְתִּי לָהּ: "הִנֵּה כָּאן קְדֵרָה אַחֶרֶת, קְחִי אוֹתָהּ". הִצַּעְתִּי לָהּ אֶת קְדֵרָתִי, וּמֵאֲנָה. אָמְרָה: "אֵין זֶה שֶׁלִּי". בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּמְתִּין מְעַט עַד שֶׁכָּל בַּעֲלֵי הַקְּדֵרוֹת נָטְלוּ אֶת שֶׁלָּהֶם, וְאָמַרְתִּי לָהּ: "הָרוֹאָה אַתְּ, לֹא בָּאוּ לְקַחְתָּהּ, כַּנִּרְאֶה הִפְקִירוּהָ. שֶׁלָּךְ הִיא". נֵאוֹתָה, וּלְקַחְתָּהּ. וּמֵאָז, בְּכָל שַׁבָּת מֵכִין אֲנִי שְׁתֵּי קְדֵרוֹת. הָאַחַת לִי, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁאֵין אִישׁ בָּא לְקַחְתָּהּ, וְהָאִשָּׁה זוֹכָה בָּהּ"... שָׁמַע רַבִּי יְשׁוּעָה וְקָרָא: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר! אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהֵא גּוֹרָלִי". (מַגִּיד חֲדָשׁוֹת). כְּשֶׁנּוֹדַע שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי קְהִלַּת אֲרָם צוֹבָא נִפְטַר, מִהֲרוּ אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא לַחְצֹב לוֹ קֶבֶר בְּבֵית הָעַלְמִין. בְּתוֹךְ כָּךְ אֵרְעָה מַפֹּלֶת וְנִתְגַּלָּה קִבְרוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנִּקְבַּר בְּסָמוּךְ. נֶחְרְדוּ מֵהַפְּגִיעָה בִּכְבוֹד הַנִּפְטָר. לְהַפְתָּעָתָם, הָיָה גּוּפוֹ שָׁלֵם כִּבְיוֹם קְבוּרָתוֹ וְרֵיחַ בְּשָׂמִים עָלָה מֵהַקֶּבֶר. אָדָם זֶה נִקְבַּר כִּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לִפְנֵי כֵן וְלֹא נוֹדַע כְּקָדוֹשׁ וְצַדִּיק. תָּמְהוּ, וְסִפְּרוּ עַל כָּךְ לְרַב הָעִיר, הַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל שְׁלֹמֹה לַנִיאַדוֹ זַצַ"ל, בַּעַל תְּשׁוּבוֹת "בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה" וּשְׁאָר סְפָרִים. תָּמַהּ, כִּי גַּם הוּא הִכִּיר אֶת הַמָּנוֹחַ. אָדָם פָּשׁוּט, מוֹכֵר כַּפְתּוֹרִים וְתוֹפֵר לוּלָאוֹת, וְלֹא יָדַע בְּמַה זָּכָה. בַּלַּיְלָה בָּא אֵלָיו הַנִּפְטָר בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ: "לָמָּה תִּתְפַּלֵּא. אֲסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּמַה זָכִיתִי לְכָךְ". סִפֵּר: מִיּוֹם הַגִּיעִי לְמִצְווֹת נֶאֱלַצְתִּי לְהַרְוִיחַ לְפַרְנָסָתִי. פָּתַחְתִּי דּוּכָן וְהִרְוַחְתִּי פְּרוּטוֹתַי. הוֹצֵאתִי כְּדֵי מִחְיָתִי, וְכָל פְּרוּטָה שֶׁחָסַכְתִּי שָׁמַרְתִּי בִּכְלִי חֶרֶס. לְיָמִים שָׂכַרְתִּי חֲנוּת וּפַרְנָסָתִי שָׁפְעָה, וְכָל הַיֶּתֶר עַל רְוָחַי מָצָא דַּרְכּוֹ לְכַד הַחֶרֶס בְּפַאֲתֵי הַחֲנוּת עַד שֶׁכִּמְעַט וְעָלָה עַל גְּדוֹתָיו. אָמַרְתִּי: יִהְיֶה לְהַשָּׂאַת צֶאֱצָאַי. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ קַאִימְקַאם מִטַּעַם הַשּׂוּלְטָן לִגְבּוֹת מִסִּים. בָּאוּ אֵלָיו הַנָּכְרִים וְקָבְלוּ בְּפָנָיו, שֶׁכָּל מִסְחַר הַכַּפְתּוֹרִים וְהָרְקָמוֹת בִּידֵי הַיְהוּדִים, וְהֶעֱלִילוּ שֶׁהֵם מַעֲלִימִים מִסִּים. קִבֵּל הַמְּמֻנֶּה אֶת הַדִּבָּה, וְהוֹצִיא צַו הָאוֹסֵר עַל הַיְהוּדִים לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה זוֹ. גַּם עָלַי נֶאֱסַר לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתִּי, אַךְ לְעַצְמִי לֹא דָּאַגְתִּי. יָדַעְתִּי כִּי כַּד הַחֶרֶס מָלֵא וְגָדוּשׁ. אֲמַלֵּא חֲנוּתִי בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת וְאַרְוִיחַ לְמִחְיָתִי. אֲבָל מָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת הִתְפַּרְנְסוּ מִמִּשְׁלַח יָד זֶה, בֵּינֵיהֶן מִשְׁפְּחוֹת אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים. מִיַּד לָבַשְׁתִּי בִּגְדֵי שַׁבָּת, נָטַלְתִּי אֶת הַכַּד הַגָּדוּשׁ מַטְבְּעוֹת, וְהָלַכְתִּי לִשְׁכוּנַת שֵׁיךְ יַבְּרַק. עָלִיתִי לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הַקַּאִימְקַאם וּבִקַּשְׁתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. כְּבוֹאִי לְפָנָיו, הִנַּחְתִּי לְרַגְלָיו אֶת הַכַּד. נָשָׂא עֵינָיו וְשָׁאַל: "מַה זֶּה?" אָמַרְתִּי: "כָּל חֶסְכוֹנוֹתַי". שָׁאַל: "מַה מְּבֻקָּשְׁךָ?" עָנִיתִי: "מְאוּמָה. בִּקַּשְׁתִּי רַק לְהַזְכִּיר לְמַעֲלָתְךָ אֶת הַפִּתְגָּם "קֶטַע אֶל רֶקָאב, וְלֹא קֶטַע אֶל רְזַאק" - כְּרֹת אֶת הַצַּוָּאר, וְאַל תִּכְרֹת אֶת הַפַּרְנָסָה". "לְמַה כַּוָּנָתְךָ?" חָקַר הַקַּאִימְקַאם. אָמַרְתִּי: "אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל, מוֹכֵר כַּפְתּוֹרִים אֲנִי וְתוֹפֵר לוּלָאוֹת, אֲבָל עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, יֵשׁ לִי חֶסְכוֹנוֹת, וְיָכֹלְתִּי לְהָסֵב פַּרְנָסָתִי וּלְהִתְכַּלְכֵּל בְּכָבוֹד. אֲבָל בִּגְזֵרָתְךָ הוֹתַרְתָּ מִשְׁפָּחוֹת רְעֵבוֹת, אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים חַסְרֵי כֹּל. תִּיקַר מַתְּנָתִי וַעֲתִירָתִי לְפָנֶיךָ, וּתְבַטֵּל אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה". בֵּין אִם הַזָּהָב הַנּוֹצֵץ פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ אוֹ הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, מִכָּל מָקוֹם הַגְּזֵרָה הִתְבַּטְּלָה, וְלִמְאוֹת מִשְׁפָּחוֹת הָיְתָה הָרְוָחָה. נַעֲנָה הָרַב וְאָמַר: עַתָּה הַכֹּל מוּבָן. הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. מָה רַבָּה זְכוּתוֹ שֶׁל מִי שֶׁקִּיֵּם נְפָשׁוֹת כֹּה רַבּוֹת, בְּהַקְרִיבוֹ כָּל חֶסְכוֹנוֹתָיו. (לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)