Otzarot-Article

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" (לח-כא) בַּעַל הַטּוּרִים זיע"א כָּתַב, שֶׁהַתּוֹרָה כָּתְבָה "פְקוּדֵי" בִּכְתִיב מָלֵא עִם הָאוֹת ו' כְּדֵי לִרְמֹז שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ פָּקַד אֶת כָּל הַ-ו' מֵאוֹת אֶלֶף כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֵהוּ שֶׁלָּקַח מֵהַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ.

מִצַּד אֶחָד, אֲנָשִׁים צְרִיכִים לָדוּן אֶת זוּלָתָם לְכַף זְכוּת וְלֹא לַחְשֹׁד בִּכְשֵׁרִים, וּמִצַּד שֵׁנִי, גַּם הָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהָבִיא אֶת הַצִּבּוּר לִידֵי מִכְשׁוֹל וְלֹא לִגְרֹם לָהֶם שֶׁיַּחְשְׁדוּ בּוֹ. כָּךְ יְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל".

בְּחִיר הָאֱנוֹשׁוּת, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הִתְרַחֵק מִתַּאֲווֹת הַמָּמוֹן וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָסְפוּ מִבִּזַּת הַיָּם, הוּא עָסַק בְּמִצְווֹת (סוטה יג) – וּבְכָל זֹאת הֵטִילוּ בּוֹ דֹּפִי. לָכֵן כַּאֲשֶׁר הִסְתַּיְּמָה מְלֶאכֶת בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן, מִיָּד עָמַד וְעָשָׂה עִמָּהֶם חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל גְּרַם כֶּסֶף.

בְּתַלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים" הָיָה תַּלְמִיד, שֶׁרָאוּהוּ מְחַלֵּק כֶּסֶף לַחֲבֵרָיו. מְנַהֵל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה, הָרַב נִיסָן אַהֲרֹן טִיקוּצִ'ינְסְקִי זַצַ"ל סִפֵּר, שֶׁהוּא נִגַּשׁ אֶל הַתַּלְמִיד וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אֱמֹר לִי, מֵאַיִן לְךָ כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה?"

בְּכָל פַּעַם הָיָה הַתַּלְמִיד מֵשִׁיב בְּתֵרוּצִים שׁוֹנִים: פַּעַם מָצָאתִי וּפַעַם חָסַכְתִּי.... כַּאֲשֶׁר הִתְיָעֵץ הַמְנַהֵל עִם הַמַּשְׁגִּיחַ הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, הוּא בִּקֵּשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִם הַתַּלְמִיד.

רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין קִבְּלוֹ בְּחֹם וְאַהֲבָה, נָטַל אֶת יָדוֹ, לִטֵּף אוֹתָהּ וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לְהוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיךָ. אֱמֹר נָא לִי מֵאַיִן לְךָ כָּל הַכְּסָפִים הַלָּלוּ?"

הַיֶּלֶד נָמַס מֵחֹם הָאַהֲבָה וְגִלָּה שֶׁמִּדֵּי פַּעַם הוּא גּוֹנֵב כֶּסֶף מֵאַרְנָקוֹ שֶׁל אָבִיו.

רַבִּי אַרְיֵה זִמֵּן אֶת הָאָב לְשִׂיחָה וְגִלָּה לוֹ אֶת הַדָּבָר. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הָאָב, הוּא הִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָרִצְפָּה וְהֵחֵל לִצְרֹחַ: "אוֹי לִי שֶׁהָרַגְתִּי אֶת חֲמוֹתִי!!!"

נִסָּה הָרַב לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, אַךְ הָאָב חָזַר עַל הַמִּשְׁפָּט כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים: "אוֹי לִי שֶׁהָרַגְתִּי אֶת חֲמוֹתִי!!!..."

"לְמַה כְּבוֹדוֹ מִתְכַּוֵּן?" שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב.

"אֲנִי חָשַׁדְתִּי בִּכְשֵׁרִים! חֲמוֹתִי הַמְבֻגֶּרֶת גָּרָה בְּבֵיתֵנוּ מִזֶּה כַּמָּה שָׁנִים. כַּאֲשֶׁר לָאַחֲרוֹנָה נֶעֶלְמוּ לִי כְּסָפִים מֵאַרְנָקִי מִסְפַּר פְּעָמִים, חָשַׁדְתִּי שֶׁיָּדָהּ שֶׁל חֲמוֹתִי בַּמַּעַל. יוֹם אֶחָד פָּקְעָה סַבְלָנוּתִי וְאָמַרְתִּי לְרַעְיָתִי: 'תַּחְלִיטִי אֶת מִי אַתְּ רוֹצָה בַּבַּיִת, אוֹתִי אוֹ אֶת אִמָּא שֶׁלָּךְ!'

"הַמְּתִיחוּת בַּבַּיִת עָלְתָה עַד הַתִּקְרָה. חֲמוֹתִי נֶעֶלְבָה וְטָעֲנָה שֶׁלֹּא נָגְעָה בִּמְאוּמָה, אֲבָל אֲנִי עָמַדְתִּי עַל שֶׁלִּי. לְבַסּוֹף אִשְׁתִּי לָקְחָה אוֹתָהּ לְבֵית אָבוֹת וּכְבָר לַמָּחֳרָת הִיא נִפְטְרָה"...

עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַחְשֹׁד בִּכְשֵׁרִים, וְכָךְ נִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רַק טוֹב! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שביעי של פסח תש"ע
	היצר הרע אינו מתיאש
	"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" (לח-כא) בַּעַל הַטּוּרִים זיע"א כָּתַב, שֶׁהַתּוֹרָה כָּתְבָה "פְקוּדֵי" בִּכְתִיב מָלֵא עִם הָאוֹת ו' כְּדֵי לִרְמֹז שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ פָּקַד אֶת כָּל הַ-ו' מֵאוֹת אֶלֶף כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֵהוּ שֶׁלָּקַח מֵהַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ. מִצַּד אֶחָד, אֲנָשִׁים צְרִיכִים לָדוּן אֶת זוּלָתָם לְכַף זְכוּת וְלֹא לַחְשֹׁד בִּכְשֵׁרִים, וּמִצַּד שֵׁנִי, גַּם הָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהָבִיא אֶת הַצִּבּוּר לִידֵי מִכְשׁוֹל וְלֹא לִגְרֹם לָהֶם שֶׁיַּחְשְׁדוּ בּוֹ. כָּךְ יְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל". בְּחִיר הָאֱנוֹשׁוּת, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הִתְרַחֵק מִתַּאֲווֹת הַמָּמוֹן וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָסְפוּ מִבִּזַּת הַיָּם, הוּא עָסַק בְּמִצְווֹת (סוטה יג) – וּבְכָל זֹאת הֵטִילוּ בּוֹ דֹּפִי. לָכֵן כַּאֲשֶׁר הִסְתַּיְּמָה מְלֶאכֶת בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן, מִיָּד עָמַד וְעָשָׂה עִמָּהֶם חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל גְּרַם כֶּסֶף. בְּתַלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים" הָיָה תַּלְמִיד, שֶׁרָאוּהוּ מְחַלֵּק כֶּסֶף לַחֲבֵרָיו. מְנַהֵל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה, הָרַב נִיסָן אַהֲרֹן טִיקוּצִ'ינְסְקִי זַצַ"ל סִפֵּר, שֶׁהוּא נִגַּשׁ אֶל הַתַּלְמִיד וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אֱמֹר לִי, מֵאַיִן לְךָ כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה?" בְּכָל פַּעַם הָיָה הַתַּלְמִיד מֵשִׁיב בְּתֵרוּצִים שׁוֹנִים: פַּעַם מָצָאתִי וּפַעַם חָסַכְתִּי.... כַּאֲשֶׁר הִתְיָעֵץ הַמְנַהֵל עִם הַמַּשְׁגִּיחַ הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, הוּא בִּקֵּשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִם הַתַּלְמִיד. רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין קִבְּלוֹ בְּחֹם וְאַהֲבָה, נָטַל אֶת יָדוֹ, לִטֵּף אוֹתָהּ וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לְהוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיךָ. אֱמֹר נָא לִי מֵאַיִן לְךָ כָּל הַכְּסָפִים הַלָּלוּ?" הַיֶּלֶד נָמַס מֵחֹם הָאַהֲבָה וְגִלָּה שֶׁמִּדֵּי פַּעַם הוּא גּוֹנֵב כֶּסֶף מֵאַרְנָקוֹ שֶׁל אָבִיו. רַבִּי אַרְיֵה זִמֵּן אֶת הָאָב לְשִׂיחָה וְגִלָּה לוֹ אֶת הַדָּבָר. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הָאָב, הוּא הִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָרִצְפָּה וְהֵחֵל לִצְרֹחַ: "אוֹי לִי שֶׁהָרַגְתִּי אֶת חֲמוֹתִי!!!" נִסָּה הָרַב לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, אַךְ הָאָב חָזַר עַל הַמִּשְׁפָּט כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים: "אוֹי לִי שֶׁהָרַגְתִּי אֶת חֲמוֹתִי!!!..." "לְמַה כְּבוֹדוֹ מִתְכַּוֵּן?" שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב. "אֲנִי חָשַׁדְתִּי בִּכְשֵׁרִים! חֲמוֹתִי הַמְבֻגֶּרֶת גָּרָה בְּבֵיתֵנוּ מִזֶּה כַּמָּה שָׁנִים. כַּאֲשֶׁר לָאַחֲרוֹנָה נֶעֶלְמוּ לִי כְּסָפִים מֵאַרְנָקִי מִסְפַּר פְּעָמִים, חָשַׁדְתִּי שֶׁיָּדָהּ שֶׁל חֲמוֹתִי בַּמַּעַל. יוֹם אֶחָד פָּקְעָה סַבְלָנוּתִי וְאָמַרְתִּי לְרַעְיָתִי: 'תַּחְלִיטִי אֶת מִי אַתְּ רוֹצָה בַּבַּיִת, אוֹתִי אוֹ אֶת אִמָּא שֶׁלָּךְ!' "הַמְּתִיחוּת בַּבַּיִת עָלְתָה עַד הַתִּקְרָה. חֲמוֹתִי נֶעֶלְבָה וְטָעֲנָה שֶׁלֹּא נָגְעָה בִּמְאוּמָה, אֲבָל אֲנִי עָמַדְתִּי עַל שֶׁלִּי. לְבַסּוֹף אִשְׁתִּי לָקְחָה אוֹתָהּ לְבֵית אָבוֹת וּכְבָר לַמָּחֳרָת הִיא נִפְטְרָה"... עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַחְשֹׁד בִּכְשֵׁרִים, וְכָךְ נִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רַק טוֹב! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)