Otzarot-Article

"טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (יד-ז) רַעְיוֹן מְעַנְיֵן רָאִיתִי, רַעְיוֹן שֶׁהִמְחִישׁ לִי אֵיךְ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת לָמְדוּ אֶת פָּרָשִׁיּוֹת הַשָּׁבוּעוֹת הָאֵלּוּ. אֵיךְ הִבִּיטוּ עַל דּוֹר דֵּעָה, דּוֹר "שֶׁהַקְּטַנָּה שֶׁבִּנְשׁוֹתֵיהֶן הָיְתָה גְּדוֹלָה מִיחֶזְקֵאל בִּנְבוּאָתוֹ", וְעַל חֲטָאָיו. יְדוּעִים דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָאָדָם שֶׁנִּתְפַּס כְּשֶׁהוּא מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן, לְהַרְאוֹת וּלְהַמְחִישׁ מָה עָנְשׁוֹ שֶׁל מְחַלֵּל שַׁבָּת, לְמַעַן יִרְאוּ וְיִירָאוּ. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, אָמַר הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִווֹרְקָה זָצָ"ל, הַמְרַגְּלִים לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוְּנוּ: יָדוֹעַ יָדְעוּ שֶׁיֵּעָנְשׁוּ בְּכָל חֻמְרַת הַדִּין, שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' וְשֶׁיִּכָּרְתוּ מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמָסְרוּ נַפְשָׁם לְהֵאָבֵד מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת כְּדֵי לְהַרְאוֹת וּלְהַמְחִישׁ מָה עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְּדַבֵּר סָרָה עַל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּמוֹצִיא דִּבָּתָהּ רָעָה. אֵיזוֹ הַשְׁקָפָה נֶאֱצֶלֶת.

אַךְ בְּכָךְ לֹא דַּי. תַּלְמִידוֹ, הַצַּדִּיק רַבִּי יְחִיאֵל מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זָצָ"ל, הִמְשִׁיךְ רַעְיוֹן זֶה בְּאָמְרוֹ: מַה שֶּׁעָשׂוּ כָּאן הַמְרַגְּלִים, הֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל לֹא הִצִּיגוּ אֶלָּא פַּן אֶחָד, אֶת הַחֵצִי הָאֶחָד: כַּמָּה נוֹרָא לְדַבֵּר בִּגְנוּת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה (וּכְהֶעָרַת אַגַּב, מֵעִנְיָנָא דְּיוֹמָא: לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְאוֹנֵן עַל מֶזֶג הָאֲוִיר בָּהּ: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד") וּמָה עֹנֶשׁ הַמְדַבֵּר בָּהּ סָרָה. אֲבָל, לְאִידָךְ גִּיסָא, צָרִיךְ גַּם מִי שֶׁיְּדַבֵּר בְּשִׁבְחָהּ וִיקַבֵּל עַל כָּךְ שָׂכָר עָצוּם וָרַב, וְיוֹכִיחַ לְכֻלָּם כַּמָּה כְּדַאי לִרְאוֹת בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם וּבְטוּב הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וּבְכֵן, צָרִיךְ הָיָה לִבְחֹר בְּאַחֵר שֶׁתּוּטַל עָלָיו הַמְּשִׂימָה לִרְאוֹת טוֹב וּלְדַבֵּר טוֹב וּלְקַבֵּל שָׂכָר. אַךְ כָּאן הָיְתָה הַהִתְלַבְּטוּת קָשָׁה. וּמַדּוּעַ? כִּי לִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ וּלְהֵעָנֵשׁ קָשׁוֹת וּמָרוֹת, זֶה קַל. אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ גַּאֲוָה וּפְנִיָּה זָרָה, אֶלָּא מַעֲשֶׂה שֶׁכָּל כֻּלּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם גְּרֵידָא. אֲבָל לְדַבֵּר טוֹב וְלִנְחֹל שָׂכָר, וְאֵיזֶה שָׂכָר! לְהַנְחִיל אֶת הָאָרֶץ, וְלִהְיוֹת לְמֶלֶךְ, וּלְמַנְחִיל הַתּוֹרָה - כָּאן עֲלוּלָה לְהִתְגַּנֵּב מַחְשֶׁבֶת גַּאֲוָה, זְחִיחוּת דַּעַת, פְּנִיָּה פְּסוּלָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל: "כַּאֲשֶׁר רָאָה מֹשֶׁה עִנְוְנְתָנוּת יְהוֹשֻׁעַ, הִתְפַּלֵּל עָלָיו". כִּי בִּהְיוֹתוֹ עָנָיו יוּכַל לְקַבֵּל הַשָּׂכָר הֶעָצוּם וְהָרַב בְּלֹא לְהִתְגָּאוֹת, וְאֶפְשָׁר לְהָטִיל "עָלָיו אֶת הַמְּשִׂימָה לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּלְהַרְאוֹת מָה רַב הַשָּׂכָר. אֵיזוֹ נְקֻדַּת מַבָּט שֶׁכֻּלָּהּ רוֹמְמוּת וְהַמְלָצַת זְכוּת. נְקֻדַּת הַשְׁקָפָה שֶׁמְּלַמֶּדֶת עַל עוֹלָמָם שֶׁל אוֹמְרֶיהָ, לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁמְּלַמֶּדֶת עַל עוֹלָמָם שֶׁל בְּנֵי דּוֹר דֵּעָה.

אֲבָל לְאוֹר זֹאת, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הֲרֵי עֲדַיִן אֵין הַתְּמוּנָה מֻשְׁלֶמֶת. לְאוֹר הַדְּבָרִים, הֶחְלִיטוּ הַמְרַגְּלִים פֶּה אֶחָד לִמְסֹר נַפְשָׁם כְּדֵי לְהַרְאוֹת מַה נּוֹרָא עֹנֶשׁ מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בָּחַר בִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לִהְיוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן, כְּדֵי לְהַרְאוֹת מָה רַב שְׂכָרוֹ שֶׁל הַמְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ. אֲבָל הָיָה שָׁם אָדָם נוֹסָף, כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, שֶׁהֶחְלִיט גַּם הוּא לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ וְלֹא הִסְכִּים לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עִם הַמְרַגְּלִים. מֶה הָיִינוּ אוֹמְרִים עָלָיו? מוּג לֵב, חָלִילָה. פּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר, לֹא מוּכָן לְהַקְרָבָה עַצְמִית! וּלְמַעֲשֶׂה? הַבּוֹרֵא מְצַיֵּן אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, "עַבְדִּי כָּלֵב", וּמַעֲנִיק לוֹ שָׂכָר. וּמַדּוּעַ? כִּי עִם כָּל רוֹמְמוּת כַּוָּנָתָם, וְהַקְרָבָתָם, צָדַק כָּלֵב בְּסֵרוּבוֹ לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם. כִּי אֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְחַכֵּם עִם רְצוֹן הַבּוֹרֵא, אֵין זֶה מֵעִנְיָנוֹ לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, חַיָּב הוּא לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר נִצְטַוָּה וְתוּ לֹא.

וְהַדְּבָרִים נוֹקְבִים כָּל כָּךְ, וּמְאַלְּפִים עֲבוּרֵנוּ: לֹא נִדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, וּלְהַקְרִיב אֶת עַצְמֵנוּ. מַה שֶּׁנִּדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ הוּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁנִּצְטַוֵּינוּ. וְאָז נִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי בּוֹרְאֵנוּ, וְיִגְדַּל שְׂכָרֵנוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שביעי של פסח תש"ע
	היצר הרע אינו מתיאש
	"טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (יד-ז) רַעְיוֹן מְעַנְיֵן רָאִיתִי, רַעְיוֹן שֶׁהִמְחִישׁ לִי אֵיךְ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת לָמְדוּ אֶת פָּרָשִׁיּוֹת הַשָּׁבוּעוֹת הָאֵלּוּ. אֵיךְ הִבִּיטוּ עַל דּוֹר דֵּעָה, דּוֹר "שֶׁהַקְּטַנָּה שֶׁבִּנְשׁוֹתֵיהֶן הָיְתָה גְּדוֹלָה מִיחֶזְקֵאל בִּנְבוּאָתוֹ", וְעַל חֲטָאָיו. יְדוּעִים דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָאָדָם שֶׁנִּתְפַּס כְּשֶׁהוּא מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן, לְהַרְאוֹת וּלְהַמְחִישׁ מָה עָנְשׁוֹ שֶׁל מְחַלֵּל שַׁבָּת, לְמַעַן יִרְאוּ וְיִירָאוּ. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, אָמַר הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִווֹרְקָה זָצָ"ל, הַמְרַגְּלִים לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוְּנוּ: יָדוֹעַ יָדְעוּ שֶׁיֵּעָנְשׁוּ בְּכָל חֻמְרַת הַדִּין, שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' וְשֶׁיִּכָּרְתוּ מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמָסְרוּ נַפְשָׁם לְהֵאָבֵד מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת כְּדֵי לְהַרְאוֹת וּלְהַמְחִישׁ מָה עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְּדַבֵּר סָרָה עַל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּמוֹצִיא דִּבָּתָהּ רָעָה. אֵיזוֹ הַשְׁקָפָה נֶאֱצֶלֶת. אַךְ בְּכָךְ לֹא דַּי. תַּלְמִידוֹ, הַצַּדִּיק רַבִּי יְחִיאֵל מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זָצָ"ל, הִמְשִׁיךְ רַעְיוֹן זֶה בְּאָמְרוֹ: מַה שֶּׁעָשׂוּ כָּאן הַמְרַגְּלִים, הֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל לֹא הִצִּיגוּ אֶלָּא פַּן אֶחָד, אֶת הַחֵצִי הָאֶחָד: כַּמָּה נוֹרָא לְדַבֵּר בִּגְנוּת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה (וּכְהֶעָרַת אַגַּב, מֵעִנְיָנָא דְּיוֹמָא: לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְאוֹנֵן עַל מֶזֶג הָאֲוִיר בָּהּ: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד") וּמָה עֹנֶשׁ הַמְדַבֵּר בָּהּ סָרָה. אֲבָל, לְאִידָךְ גִּיסָא, צָרִיךְ גַּם מִי שֶׁיְּדַבֵּר בְּשִׁבְחָהּ וִיקַבֵּל עַל כָּךְ שָׂכָר עָצוּם וָרַב, וְיוֹכִיחַ לְכֻלָּם כַּמָּה כְּדַאי לִרְאוֹת בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם וּבְטוּב הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וּבְכֵן, צָרִיךְ הָיָה לִבְחֹר בְּאַחֵר שֶׁתּוּטַל עָלָיו הַמְּשִׂימָה לִרְאוֹת טוֹב וּלְדַבֵּר טוֹב וּלְקַבֵּל שָׂכָר. אַךְ כָּאן הָיְתָה הַהִתְלַבְּטוּת קָשָׁה. וּמַדּוּעַ? כִּי לִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ וּלְהֵעָנֵשׁ קָשׁוֹת וּמָרוֹת, זֶה קַל. אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ גַּאֲוָה וּפְנִיָּה זָרָה, אֶלָּא מַעֲשֶׂה שֶׁכָּל כֻּלּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם גְּרֵידָא. אֲבָל לְדַבֵּר טוֹב וְלִנְחֹל שָׂכָר, וְאֵיזֶה שָׂכָר! לְהַנְחִיל אֶת הָאָרֶץ, וְלִהְיוֹת לְמֶלֶךְ, וּלְמַנְחִיל הַתּוֹרָה - כָּאן עֲלוּלָה לְהִתְגַּנֵּב מַחְשֶׁבֶת גַּאֲוָה, זְחִיחוּת דַּעַת, פְּנִיָּה פְּסוּלָה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל: "כַּאֲשֶׁר רָאָה מֹשֶׁה עִנְוְנְתָנוּת יְהוֹשֻׁעַ, הִתְפַּלֵּל עָלָיו". כִּי בִּהְיוֹתוֹ עָנָיו יוּכַל לְקַבֵּל הַשָּׂכָר הֶעָצוּם וְהָרַב בְּלֹא לְהִתְגָּאוֹת, וְאֶפְשָׁר לְהָטִיל "עָלָיו אֶת הַמְּשִׂימָה לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּלְהַרְאוֹת מָה רַב הַשָּׂכָר. אֵיזוֹ נְקֻדַּת מַבָּט שֶׁכֻּלָּהּ רוֹמְמוּת וְהַמְלָצַת זְכוּת. נְקֻדַּת הַשְׁקָפָה שֶׁמְּלַמֶּדֶת עַל עוֹלָמָם שֶׁל אוֹמְרֶיהָ, לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁמְּלַמֶּדֶת עַל עוֹלָמָם שֶׁל בְּנֵי דּוֹר דֵּעָה. אֲבָל לְאוֹר זֹאת, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הֲרֵי עֲדַיִן אֵין הַתְּמוּנָה מֻשְׁלֶמֶת. לְאוֹר הַדְּבָרִים, הֶחְלִיטוּ הַמְרַגְּלִים פֶּה אֶחָד לִמְסֹר נַפְשָׁם כְּדֵי לְהַרְאוֹת מַה נּוֹרָא עֹנֶשׁ מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בָּחַר בִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לִהְיוֹת יוֹצֵא דֹּפֶן, כְּדֵי לְהַרְאוֹת מָה רַב שְׂכָרוֹ שֶׁל הַמְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ. אֲבָל הָיָה שָׁם אָדָם נוֹסָף, כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, שֶׁהֶחְלִיט גַּם הוּא לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ וְלֹא הִסְכִּים לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עִם הַמְרַגְּלִים. מֶה הָיִינוּ אוֹמְרִים עָלָיו? מוּג לֵב, חָלִילָה. פּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר, לֹא מוּכָן לְהַקְרָבָה עַצְמִית! וּלְמַעֲשֶׂה? הַבּוֹרֵא מְצַיֵּן אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, "עַבְדִּי כָּלֵב", וּמַעֲנִיק לוֹ שָׂכָר. וּמַדּוּעַ? כִּי עִם כָּל רוֹמְמוּת כַּוָּנָתָם, וְהַקְרָבָתָם, צָדַק כָּלֵב בְּסֵרוּבוֹ לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם. כִּי אֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְחַכֵּם עִם רְצוֹן הַבּוֹרֵא, אֵין זֶה מֵעִנְיָנוֹ לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, חַיָּב הוּא לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר נִצְטַוָּה וְתוּ לֹא. וְהַדְּבָרִים נוֹקְבִים כָּל כָּךְ, וּמְאַלְּפִים עֲבוּרֵנוּ: לֹא נִדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, וּלְהַקְרִיב אֶת עַצְמֵנוּ. מַה שֶּׁנִּדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ הוּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁנִּצְטַוֵּינוּ. וְאָז נִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי בּוֹרְאֵנוּ, וְיִגְדַּל שְׂכָרֵנוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)