Otzarot-Article

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (מז-כח) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: נָסַעְתִּי בְּמוֹנִית. פָּנָה אֵלַי הַנֶּהָג: "אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה?"

"שְׁאַל". אִם אֵדַע, אֶעֱנֶה.

אָמַר: "אֵינִי מֵבִין, אֲנִי עוֹבֵד וְאִשְׁתִּי עוֹבֶדֶת וְיֵשׁ לָנוּ מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה, וְאֵינֶנּוּ גּוֹמְרִים אֶת הַחֹדֶשׁ, אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ. וְאֶצְלְכֶם, בְּלִי עַיִן הָרַע, מִשְׁפָּחוֹת גְּדוֹלוֹת וּפִיּוֹת רַבִּים – מַה הוּא יוֹדֵעַ, לְכָל אֶחָד שְׁלֹשָׁה פִּיּוֹת, הָאֶחָד בָּרֹאשׁ וּשְׁנַיִם בַּנַּעֲלַיִם – וְהַבַּעַל בַּכּוֹלֵל, וְחַיִּים!"

אָמַרְתִּי: "אֶת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתְךָ יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי כְּתוּבָה הִיא בְּרַשִּׁ"י!"

תָּמַהּ: "רַשִּׁ"י? מֵהֵיכָן יָדַע רַשִּׁ"י שֶׁאֶהְיֶה נֶהָג, וְאִשְׁתִּי תַּעֲבֹד, וְלֹא נִגְמֹר אֶת הַחֹדֶשׁ?"

אָמַרְתִּי לוֹ: "שַׁטְיָא, רַשִּׁ"י לֹא מְדַבֵּר עָלֶיךָ, רַשִּׁ"י מְדַבֵּר עָלֵינוּ!"

"עֲלֵיכֶם?! הָבָה נִשְׁמַע!"

אָמַרְתִּי: "הַפָּסוּק אוֹמֵר 'וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם'. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶפְשָׁר לִחְיוֹת?

כּוֹתֵב רַשִּׁ"י: 'פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה'. בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיךְ, אֲבָל חַיִּים!"...

וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה:

אַבְרֵךְ לָמַד בַּכּוֹלֵל, חַי מֵ'הַבְטָחַת הַכְנָסָה'. הַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה, הַהוֹרִים הָיוּ עֲסוּקִים בְּהַשָּׂאַת שְׁאָר הַצֶּאֱצָאִים. הַכְּלָל, עָלָה אֶל הָרַב שַׁךְ זָצָ"ל, וְסִפֵּר עַל מְצוּקָתוֹ. וְזֶה לֹא רַק הַכֶּסֶף. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (ב"מ נט.) שֶׁכַּאֲשֶׁר הַקֶּמַח כָּלֶה מִן הַכַּד, הָרִיב נוֹקֵשׁ בַּבַּיִת... בִּקֵּשׁ אִשּׁוּר לִלְמֹד הַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת. כָּךְ יוּכַל לִלְמֹד בַּכּוֹלֵל בַּבֹּקֶר וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם, וּבִמְקוֹם כּוֹלֵל עֶרֶב וְכוֹלֵל חֲצוֹת וְכוֹלֵל אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, יוּכַל לַעֲבֹד כַּמָּה שָׁעוֹת וְתָבוֹא הָרְוָחָה.

"אֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה", עָנָה רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה.

הַמִּשְׁפָּחָה הוֹסִיפָה לִגְדֹּל, וְהַיֹּקֶר הִמְשִׁיךְ לְהַאֲמִיר, וְהַהוֹרִים חִתְּנוּ עוֹד צֶאֱצָאִים, וּכְבָר לֹא הִשִּׂיג עֲרֵבִים עֲבוּר הַגְּמַ"חִים. לֹא מָצָא עֵצָה, וְעָלָה שׁוּב עִם הַהַצָּעָה.

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה אָחַז בְּיָדוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה: "אֲנִי מֵבִין אֶת מַצָּבְךָ, אֲבָל אָמַרְתִּי – אֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה..."

"זֶה... אָסוּר?!" שָׁאַל.

"נֵיין, נֵיין, חָלִילָה! אֵין כָּאן אִסּוּר. אֲבָל אִם שָׁאַלְתָּ לְדַעְתִּי, אֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה..."

טוֹב, אִם זֶה לֹא אָסוּר, וְעֵצָה אַחֶרֶת אַיִן, וְהַדֹחַק נוֹרָא וְאָיֹם -

לָמַד, וְקָלַט הֵיטֵב, וְעָמַד לַבְּחִינוֹת, וְהִשִּׂיג תְּעוּדָה. וְעָמַד בְּהַבְטָחָתוֹ לְעַצְמוֹ, לָמַד בַּיּוֹם וְעָבַד בַּלַּיְלָה, וְהִרְוִיחַ טוֹב...

וְקָרָה דָּבָר מוּזָר. צָצוּ הוֹצָאוֹת מִשּׁוּמָקוֹם, בִּלְתִּי צְפוּיוֹת וּמַפְתִּיעוֹת. אֲבִיזָרִים נִשְׁבְּרוּ, רוֹפְאִים נִצְרְכוּ, וְהַדֹּחַק בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד...

עָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהֵבִין: קְפֵידָא שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, שֶׁעָבַר עַל עֲצָתוֹ וּדְבָרָיו!

עָלָה בַּשְּׁלִישִׁית, נָבוֹךְ בַּעֲלִיל. בְּשִׁבְרוֹן לֵב הִתְוַדָּה, וּבִקֵּשׁ מְחִילָה.

שׁוּב אָחַז הָרַב שַׁךְ בְּיָדוֹ, וְאָמַר בְּקוֹל אוֹהֵב: "חָלִילָה וְחַס, מֵעוֹלָם לֹא הִקְפַּדְתִּי. וּבְפֵרוּשׁ אָמַרְתִּי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר. אֲבָל, אַסְבִּיר לְךְ –

לְבֶן תּוֹרָה יֵשׁ הַנְהָגָה מְיֻחֶדֶת, הַנְהָגָה נִסִּית, מֵעֵין: אוֹכֵל קִמְעָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו. מַרְוִיחַ קְצָת, וְיֵשׁ בּוֹ בְּרָכָה...

כֵּיוָן שֶׁיָּצָאתָ לַעֲבֹד, גַּם אִם אַתָּה קוֹבֵעַ עִתִּים, וְעִתִּים רַבּוֹת לַתּוֹרָה, שׁוּב אֵין זוֹ הַהַנְהָגָה הַמֻּפְלָאָה, וְעוֹלָמֵנוּ הוּא עוֹלָם שֶׁל פְּגָעִים... לָכֵן אָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה..." (וְהִגַּדְתָּ)

	שביעי של פסח תש"ע
	חובת הציות לדעת תורה
	"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (מז-כח) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: נָסַעְתִּי בְּמוֹנִית. פָּנָה אֵלַי הַנֶּהָג: "אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה?" "שְׁאַל". אִם אֵדַע, אֶעֱנֶה. אָמַר: "אֵינִי מֵבִין, אֲנִי עוֹבֵד וְאִשְׁתִּי עוֹבֶדֶת וְיֵשׁ לָנוּ מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה, וְאֵינֶנּוּ גּוֹמְרִים אֶת הַחֹדֶשׁ, אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ. וְאֶצְלְכֶם, בְּלִי עַיִן הָרַע, מִשְׁפָּחוֹת גְּדוֹלוֹת וּפִיּוֹת רַבִּים – מַה הוּא יוֹדֵעַ, לְכָל אֶחָד שְׁלֹשָׁה פִּיּוֹת, הָאֶחָד בָּרֹאשׁ וּשְׁנַיִם בַּנַּעֲלַיִם – וְהַבַּעַל בַּכּוֹלֵל, וְחַיִּים!" אָמַרְתִּי: "אֶת הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתְךָ יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי כְּתוּבָה הִיא בְּרַשִּׁ"י!" תָּמַהּ: "רַשִּׁ"י? מֵהֵיכָן יָדַע רַשִּׁ"י שֶׁאֶהְיֶה נֶהָג, וְאִשְׁתִּי תַּעֲבֹד, וְלֹא נִגְמֹר אֶת הַחֹדֶשׁ?" אָמַרְתִּי לוֹ: "שַׁטְיָא, רַשִּׁ"י לֹא מְדַבֵּר עָלֶיךָ, רַשִּׁ"י מְדַבֵּר עָלֵינוּ!" "עֲלֵיכֶם?! הָבָה נִשְׁמַע!" אָמַרְתִּי: "הַפָּסוּק אוֹמֵר 'וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם'. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶפְשָׁר לִחְיוֹת? כּוֹתֵב רַשִּׁ"י: 'פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה'. בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיךְ, אֲבָל חַיִּים!"... וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה: אַבְרֵךְ לָמַד בַּכּוֹלֵל, חַי מֵ'הַבְטָחַת הַכְנָסָה'. הַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה, הַהוֹרִים הָיוּ עֲסוּקִים בְּהַשָּׂאַת שְׁאָר הַצֶּאֱצָאִים. הַכְּלָל, עָלָה אֶל הָרַב שַׁךְ זָצָ"ל, וְסִפֵּר עַל מְצוּקָתוֹ. וְזֶה לֹא רַק הַכֶּסֶף. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (ב"מ נט.) שֶׁכַּאֲשֶׁר הַקֶּמַח כָּלֶה מִן הַכַּד, הָרִיב נוֹקֵשׁ בַּבַּיִת... בִּקֵּשׁ אִשּׁוּר לִלְמֹד הַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת. כָּךְ יוּכַל לִלְמֹד בַּכּוֹלֵל בַּבֹּקֶר וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם, וּבִמְקוֹם כּוֹלֵל עֶרֶב וְכוֹלֵל חֲצוֹת וְכוֹלֵל אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, יוּכַל לַעֲבֹד כַּמָּה שָׁעוֹת וְתָבוֹא הָרְוָחָה. "אֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה", עָנָה רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. הַמִּשְׁפָּחָה הוֹסִיפָה לִגְדֹּל, וְהַיֹּקֶר הִמְשִׁיךְ לְהַאֲמִיר, וְהַהוֹרִים חִתְּנוּ עוֹד צֶאֱצָאִים, וּכְבָר לֹא הִשִּׂיג עֲרֵבִים עֲבוּר הַגְּמַ"חִים. לֹא מָצָא עֵצָה, וְעָלָה שׁוּב עִם הַהַצָּעָה. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה אָחַז בְּיָדוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה: "אֲנִי מֵבִין אֶת מַצָּבְךָ, אֲבָל אָמַרְתִּי – אֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה..." "זֶה... אָסוּר?!" שָׁאַל. "נֵיין, נֵיין, חָלִילָה! אֵין כָּאן אִסּוּר. אֲבָל אִם שָׁאַלְתָּ לְדַעְתִּי, אֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה..." טוֹב, אִם זֶה לֹא אָסוּר, וְעֵצָה אַחֶרֶת אַיִן, וְהַדֹחַק נוֹרָא וְאָיֹם - לָמַד, וְקָלַט הֵיטֵב, וְעָמַד לַבְּחִינוֹת, וְהִשִּׂיג תְּעוּדָה. וְעָמַד בְּהַבְטָחָתוֹ לְעַצְמוֹ, לָמַד בַּיּוֹם וְעָבַד בַּלַּיְלָה, וְהִרְוִיחַ טוֹב... וְקָרָה דָּבָר מוּזָר. צָצוּ הוֹצָאוֹת מִשּׁוּמָקוֹם, בִּלְתִּי צְפוּיוֹת וּמַפְתִּיעוֹת. אֲבִיזָרִים נִשְׁבְּרוּ, רוֹפְאִים נִצְרְכוּ, וְהַדֹּחַק בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד... עָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהֵבִין: קְפֵידָא שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, שֶׁעָבַר עַל עֲצָתוֹ וּדְבָרָיו! עָלָה בַּשְּׁלִישִׁית, נָבוֹךְ בַּעֲלִיל. בְּשִׁבְרוֹן לֵב הִתְוַדָּה, וּבִקֵּשׁ מְחִילָה. שׁוּב אָחַז הָרַב שַׁךְ בְּיָדוֹ, וְאָמַר בְּקוֹל אוֹהֵב: "חָלִילָה וְחַס, מֵעוֹלָם לֹא הִקְפַּדְתִּי. וּבְפֵרוּשׁ אָמַרְתִּי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר. אֲבָל, אַסְבִּיר לְךְ – לְבֶן תּוֹרָה יֵשׁ הַנְהָגָה מְיֻחֶדֶת, הַנְהָגָה נִסִּית, מֵעֵין: אוֹכֵל קִמְעָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו. מַרְוִיחַ קְצָת, וְיֵשׁ בּוֹ בְּרָכָה... כֵּיוָן שֶׁיָּצָאתָ לַעֲבֹד, גַּם אִם אַתָּה קוֹבֵעַ עִתִּים, וְעִתִּים רַבּוֹת לַתּוֹרָה, שׁוּב אֵין זוֹ הַהַנְהָגָה הַמֻּפְלָאָה, וְעוֹלָמֵנוּ הוּא עוֹלָם שֶׁל פְּגָעִים... לָכֵן אָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי אוֹחֵז מִזֶּה..." (וְהִגַּדְתָּ)