Otzarot-Article

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה" (ו-ב) דָּרְשׁוּ בִּגְמָרָא (מְנָחוֹת ק.) "זֹאת תּוֹרָה הָעוֹלָה" שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת הָעוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיבָהּ. וּפֵרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים: "זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, הִיא הָעוֹלָה". שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא הַשְׁוָאָה רְחוֹקָה וּכְמוֹ כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (בָּבָא בַּתְרָא י.), אֶלָּא "הִיא הָעוֹלָה" מַמָּשׁ.

מַעֲשֶׂה בֶּעָשִׁיר שֶׁהִתְגּוֹרֵר בַּחֲוִילָה רַחֲבַת יָדַיִם, וּצְבַא מְשָׁרְתִים עוֹמֵד עָלָיו לְשָׁרְתוֹ. חַדְרָנִים הִבְרִישׁוּ אֶת בְּגָדָיו הָעֶלְיוֹנִים וְצִחְצְחוּ אֶת נְעָלָיו; חַדְרָנִיּוֹת נִקּוּ אֶת חֲדָרָיו וְכִבְּסוּ אֶת בְּגָדָיו; טַבָּחוֹת וְרַקָּחוֹת עָמְלוּ בַּמִּטְבָּח וּמֶלְצָרִים הִגִּישׁוּ בְּרֹב טֶקֶס לַשֻּׁלְחָן. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן זָכָה לְאֹמֶנֶת צְמוּדָה, וּפֵדָגוֹג אֻמָּן פִּקַּח עַל לִמּוּדָיו.

פַּעַם אַחַת נִדְרַשׁ הֶעָשִׁיר לִנְסֹעַ אֶל מִחוּץ לָעִיר לְרֶגֶל עֲסָקָיו. נִפְרַד מֵרַעֲיָתוֹ וּמִבְּנוֹ וְעָמַד לַעֲלוֹת עַל הַמֶּרְכָּבָה. לְפֶתַע נִתַּק בְּנוֹ מִן הָאוֹמֶנֶת וְקָרָא בִּפְלִיאָה: "אַבָּא, אַבָּא, כְּלוּם עוֹמֵד אַתָּה לִנְסֹעַ לְבַדְּךָ?"

"בְּוַדַּאי, בְּנִי", הֵשִׁיב הָאָב. "אֶלָּא מָה?"

"וְהַחַדְרָנִים, וְהַחַדְרָנִיּוֹת, הָרַקָּחִים וְהַטַּבָּחוֹת, הַמֶּלְצָרִים וְהַמְשָׁרְתִים - אֵיךְ תִּסְתַּדֵּר בִּלְעֲדֵיהֶם?!"

חִיֵּךְ הֶעָשִׁיר לְחֶרְדַּת הַבֵּן הַקָּט, הוֹשִׁיט יָדוֹ לְחֵיקוֹ וְהוֹצִיא אֶת הָאַרְנָק. "אַל נָא תִּדְאַג", הִרְגִּיעוֹ, "בַּכֶּסֶף שֶׁנָּטַלְתִּי עִמִּי אֶמְצָא בְּכָל מָקוֹם אַכְסַנְיָה מְפֹאֶרֶת וּבָהּ חַדְרָנִים וְחַדְרָנִיּוֹת, רַקָּחוֹת וְטַבָּחוֹת וְשֵׁרוּת מְעֻלֶּה. אָמְנָם אֵין זֶה כְּמוֹ בַּבַּיִת, אֲבָל לֹא יֶחְסַר לִי דָּבָר"...

וְהַנִּמְשָׁל: בִּהְיוֹתֵנוּ נְטוּעִים עַל אַדְמָתֵנוּ וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַל מְכוֹנוֹ, הָיִינוּ עוֹלִים לָרֶגֶל וּמַקְרִיבִים קָרְבְּנוֹתֵינוּ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְזָכִינוּ לְהוֹרָדַת שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה לָעוֹלָם. אַךְ כְּשֶׁחָרַב הַמִּקְדָּשׁ וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ, לֹא רֵיקָם שְׁלָחָנוּ ה'. "צְרוֹר הַכֶּסֶף" עִמָּנוּ - "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הוֹשֵׁעַ יד-ג). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בִּמְגִלָּה לא.): אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לְפָנֶיךָ וְאַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפַּלָּגָה? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "בַּמָּה אֵדַע?" אָמַר לוֹ: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת" וגו' (בְּרֵאשִׁית טו-ט) כְּלוֹמַר, הַקָּרְבָּנוֹת יְכַפְּרוּ עֲלֵיהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מַה יְהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קָרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קָרְבָּן וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם.

וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְנַצֵּל זֹאת וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, לְמִי הוּא דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהַמֶּלֶךְ נָטָה לוֹ חֶסֶד וְהֶעֱנִיק לוֹ שְׁטַר, שֶׁאִם רַק יַצִּיגוֹ בְּאוֹצַר הַמְּלוּכָה יְקַבֵּל עֲבוּרוֹ כַּמָּה עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי דִּינְרֵי זָהָב. טוֹמֵן הָאִישׁ אֶת הַשְּׁטָר בְּכִיסוֹ וְאֵינוֹ פּוֹדֵהוּ, הֲלֹא לְשׁוֹטֶה יֵחָשֵׁב! כָּךְ הִבְטִיחָנוּ הַבּוֹרֵא, שֶׁהָעוֹסֵק בְּהִלְכוֹת קָרְבָּנוֹת יֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיבָן, וְאִם אָנוּ מַנִּיחִים הַבְטָחָה זוֹ בְּקֶרֶן זָוִית וְאֵינֶנּוּ מְנַצְּלִים אוֹתָהּ, מַה גְּדוֹלָה סִכְלוּתֵנוּ. (ח"ח הֶחָדָשׁ, תּוֹרָה אוֹר)

	נח תשע"א
	השכר - עבור עצם היגיעה וההתמודדות
	"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" (ד-כב) כָּתַב הַכְּלִי יָקָר: כָּל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, בְּעֹשֶׁר אוֹ בְּכָבוֹד, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (סֻכָּה נב "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה" (ו-ב) דָּרְשׁוּ בִּגְמָרָא (מְנָחוֹת ק.) "זֹאת תּוֹרָה הָעוֹלָה" שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת הָעוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיבָהּ. וּפֵרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים: "זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, הִיא הָעוֹלָה". שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא הַשְׁוָאָה רְחוֹקָה וּכְמוֹ כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (בָּבָא בַּתְרָא י.), אֶלָּא "הִיא הָעוֹלָה" מַמָּשׁ. מַעֲשֶׂה בֶּעָשִׁיר שֶׁהִתְגּוֹרֵר בַּחֲוִילָה רַחֲבַת יָדַיִם, וּצְבַא מְשָׁרְתִים עוֹמֵד עָלָיו לְשָׁרְתוֹ. חַדְרָנִים הִבְרִישׁוּ אֶת בְּגָדָיו הָעֶלְיוֹנִים וְצִחְצְחוּ אֶת נְעָלָיו; חַדְרָנִיּוֹת נִקּוּ אֶת חֲדָרָיו וְכִבְּסוּ אֶת בְּגָדָיו; טַבָּחוֹת וְרַקָּחוֹת עָמְלוּ בַּמִּטְבָּח וּמֶלְצָרִים הִגִּישׁוּ בְּרֹב טֶקֶס לַשֻּׁלְחָן. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן זָכָה לְאֹמֶנֶת צְמוּדָה, וּפֵדָגוֹג אֻמָּן פִּקַּח עַל לִמּוּדָיו. פַּעַם אַחַת נִדְרַשׁ הֶעָשִׁיר לִנְסֹעַ אֶל מִחוּץ לָעִיר לְרֶגֶל עֲסָקָיו. נִפְרַד מֵרַעֲיָתוֹ וּמִבְּנוֹ וְעָמַד לַעֲלוֹת עַל הַמֶּרְכָּבָה. לְפֶתַע נִתַּק בְּנוֹ מִן הָאוֹמֶנֶת וְקָרָא בִּפְלִיאָה: "אַבָּא, אַבָּא, כְּלוּם עוֹמֵד אַתָּה לִנְסֹעַ לְבַדְּךָ?" "בְּוַדַּאי, בְּנִי", הֵשִׁיב הָאָב. "אֶלָּא מָה?" "וְהַחַדְרָנִים, וְהַחַדְרָנִיּוֹת, הָרַקָּחִים וְהַטַּבָּחוֹת, הַמֶּלְצָרִים וְהַמְשָׁרְתִים - אֵיךְ תִּסְתַּדֵּר בִּלְעֲדֵיהֶם?!" חִיֵּךְ הֶעָשִׁיר לְחֶרְדַּת הַבֵּן הַקָּט, הוֹשִׁיט יָדוֹ לְחֵיקוֹ וְהוֹצִיא אֶת הָאַרְנָק. "אַל נָא תִּדְאַג", הִרְגִּיעוֹ, "בַּכֶּסֶף שֶׁנָּטַלְתִּי עִמִּי אֶמְצָא בְּכָל מָקוֹם אַכְסַנְיָה מְפֹאֶרֶת וּבָהּ חַדְרָנִים וְחַדְרָנִיּוֹת, רַקָּחוֹת וְטַבָּחוֹת וְשֵׁרוּת מְעֻלֶּה. אָמְנָם אֵין זֶה כְּמוֹ בַּבַּיִת, אֲבָל לֹא יֶחְסַר לִי דָּבָר"... וְהַנִּמְשָׁל: בִּהְיוֹתֵנוּ נְטוּעִים עַל אַדְמָתֵנוּ וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַל מְכוֹנוֹ, הָיִינוּ עוֹלִים לָרֶגֶל וּמַקְרִיבִים קָרְבְּנוֹתֵינוּ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְזָכִינוּ לְהוֹרָדַת שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה לָעוֹלָם. אַךְ כְּשֶׁחָרַב הַמִּקְדָּשׁ וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ, לֹא רֵיקָם שְׁלָחָנוּ ה'. "צְרוֹר הַכֶּסֶף" עִמָּנוּ - "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הוֹשֵׁעַ יד-ג). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בִּמְגִלָּה לא.): אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לְפָנֶיךָ וְאַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפַּלָּגָה? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "בַּמָּה אֵדַע?" אָמַר לוֹ: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת" וגו' (בְּרֵאשִׁית טו-ט) כְּלוֹמַר, הַקָּרְבָּנוֹת יְכַפְּרוּ עֲלֵיהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מַה יְהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קָרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קָרְבָּן וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתֵיהֶם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְנַצֵּל זֹאת וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, לְמִי הוּא דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהַמֶּלֶךְ נָטָה לוֹ חֶסֶד וְהֶעֱנִיק לוֹ שְׁטַר, שֶׁאִם רַק יַצִּיגוֹ בְּאוֹצַר הַמְּלוּכָה יְקַבֵּל עֲבוּרוֹ כַּמָּה עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי דִּינְרֵי זָהָב. טוֹמֵן הָאִישׁ אֶת הַשְּׁטָר בְּכִיסוֹ וְאֵינוֹ פּוֹדֵהוּ, הֲלֹא לְשׁוֹטֶה יֵחָשֵׁב! כָּךְ הִבְטִיחָנוּ הַבּוֹרֵא, שֶׁהָעוֹסֵק בְּהִלְכוֹת קָרְבָּנוֹת יֵחָשֵׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיבָן, וְאִם אָנוּ מַנִּיחִים הַבְטָחָה זוֹ בְּקֶרֶן זָוִית וְאֵינֶנּוּ מְנַצְּלִים אוֹתָהּ, מַה גְּדוֹלָה סִכְלוּתֵנוּ. (ח"ח הֶחָדָשׁ, תּוֹרָה אוֹר)