Otzarot-Article

סָח הַגָּאוֹן רַבִּי נָתַן בֶּן סֶנְיוֹר: הָלַכְנוּ עִם רַבֵּנוּ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל, וְשׂוֹחַחְנוּ עַל חֻמְרוֹת הַפֶּסַח. אֶחָד הִזְכִּיר הִמָּנְעוּת עֲדוֹת הַחֲסִידִים מֵאֲכִילַת מַצָּה שְׁרוּיָה, חֻמְרָה שֶׁאֵין לָה מָקוֹר. שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנֶּאֶפְתָה הַמַּצָּה, שׁוּב אֵינָהּ מַחְמִיצָה.

הֵעִיר רַבֵּנוּ: "לְחֻמְרָא זוֹ, מָקוֹר בַּהֲלָכָה!"

הִשְׁתָּאוּ, וְאָמַר: "לִפְעָמִים אָפוּ מַצּוֹת בְּמָקוֹם צַר, וְלֹא הָיְתָה הַפְרָדָה נְאוֹתָה בֵּין הַקֶּמַח לַמַּצּוֹת. וְאִם הָיָה אֲבַק קֶמַח בָּאֲוִיר וְשָׁקַע וְנָח עַל הַמַּצָּה הָאֲפוּיָה, אִם יָבוֹא בְּמַיִם יַחְמִיץ. וְחָמֵץ בְּפֶסַח בְּמַשֶּׁהוּ!"

וְהוֹסִיף: "בִּקַּרְתִּי בִּשְׁתֵּי מַאֲפִיּוֹת מַצָּה בִּירוּשָׁלַיִם. בִּקְּשׁוּ שֶׁאֶבְחַן אֶת הַהִדּוּרִים שֶׁהִנְהִיגוּ. אֲבָל אֲנִי נִגַּשְׁתִּי אֶל הַקִּיר, וְהֶעֱבַרְתִּי עָלָיו כַּף יָדִי. בַּמַּאֲפִיָּה הָאַחַת נוֹתְרָה הַיָּד נְקִיָּה, יֵשׁ הַפְרָדָה נְאוֹתָה בֵּין הַקֶּמַח לְאוּלַם הָאֲפִיָּה. וּבַמַּאֲפִיָּה הַשְּׁנִיָּה הִתְקַמְּחָה הַיָּד. וְאִם הַקֶּמַח כִּסָּה אֶת הַקִּיר, וַדַּאי רָבַץ גַּם עַל הַמַּצּוֹת שֶׁנֶּאֱפוּ".

שָׁאֲלוּ: "אֵיזוֹ מַאֲפִיָּה זוֹ הָיְתָה?"

עָנָה: "זֶה כְּבָר לֹא אֲבַק קֶמַח, אֶלָּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע"...

כַּעֲבֹר זְמַן עָבְרָה הַמַּאֲפִיָּה לַמָּקוֹם מְרֻוָּח יוֹתֵר, וְחָזַר וּבָדַק וְאָמַר שֶׁאֵין עוֹד חֲשָׁשׁ וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְּהִדּוּר (נֵר צִיּוֹן, יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	פנחס תש"ע
	לכולם שמות יקרא
	סָח הַגָּאוֹן רַבִּי נָתַן בֶּן סֶנְיוֹר: הָלַכְנוּ עִם רַבֵּנוּ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל, וְשׂוֹחַחְנוּ עַל חֻמְרוֹת הַפֶּסַח. אֶחָד הִזְכִּיר הִמָּנְעוּת עֲדוֹת הַחֲסִידִים מֵאֲכִילַת מַצָּה שְׁרוּיָה, חֻמְרָה שֶׁאֵין לָה מָקוֹר. שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנֶּאֶפְתָה הַמַּצָּה, שׁוּב אֵינָהּ מַחְמִיצָה. הֵעִיר רַבֵּנוּ: "לְחֻמְרָא זוֹ, מָקוֹר בַּהֲלָכָה!" הִשְׁתָּאוּ, וְאָמַר: "לִפְעָמִים אָפוּ מַצּוֹת בְּמָקוֹם צַר, וְלֹא הָיְתָה הַפְרָדָה נְאוֹתָה בֵּין הַקֶּמַח לַמַּצּוֹת. וְאִם הָיָה אֲבַק קֶמַח בָּאֲוִיר וְשָׁקַע וְנָח עַל הַמַּצָּה הָאֲפוּיָה, אִם יָבוֹא בְּמַיִם יַחְמִיץ. וְחָמֵץ בְּפֶסַח בְּמַשֶּׁהוּ!" וְהוֹסִיף: "בִּקַּרְתִּי בִּשְׁתֵּי מַאֲפִיּוֹת מַצָּה בִּירוּשָׁלַיִם. בִּקְּשׁוּ שֶׁאֶבְחַן אֶת הַהִדּוּרִים שֶׁהִנְהִיגוּ. אֲבָל אֲנִי נִגַּשְׁתִּי אֶל הַקִּיר, וְהֶעֱבַרְתִּי עָלָיו כַּף יָדִי. בַּמַּאֲפִיָּה הָאַחַת נוֹתְרָה הַיָּד נְקִיָּה, יֵשׁ הַפְרָדָה נְאוֹתָה בֵּין הַקֶּמַח לְאוּלַם הָאֲפִיָּה. וּבַמַּאֲפִיָּה הַשְּׁנִיָּה הִתְקַמְּחָה הַיָּד. וְאִם הַקֶּמַח כִּסָּה אֶת הַקִּיר, וַדַּאי רָבַץ גַּם עַל הַמַּצּוֹת שֶׁנֶּאֱפוּ". שָׁאֲלוּ: "אֵיזוֹ מַאֲפִיָּה זוֹ הָיְתָה?" עָנָה: "זֶה כְּבָר לֹא אֲבַק קֶמַח, אֶלָּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע"... כַּעֲבֹר זְמַן עָבְרָה הַמַּאֲפִיָּה לַמָּקוֹם מְרֻוָּח יוֹתֵר, וְחָזַר וּבָדַק וְאָמַר שֶׁאֵין עוֹד חֲשָׁשׁ וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְּהִדּוּר (נֵר צִיּוֹן, יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)