Otzarot-Article

"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (טו-ב) סָח לִי רַב אֶחָד, מְזֻעְזָע: פָּנְתָה אֵלַי תַּלְמִידַת סֵמִינָר, עָלֶיהָ לְהָכִין מַעֲרַךְ שִׁעוּר לַגִּיל הָרַךְ. הִיא מְכִינָה שִׁעוּר עַל "רֹאשׁ חֹדֶשׁ". פָּנְתָה לְבַקֵּשׁ חֹמֶר. הַמְפַקֵּחַ יִהְיֶה נוֹכֵחַ בְּשִׁעוּר הַמִּבְחָן, וְהִיא רוֹצָה לְהַצִּיג חֹמֶר עָשִׁיר וּמְגֻוָּן. אוּלַי אוּכַל לְהַפְנוֹת אוֹתָהּ לְסִפּוּרִים בְּנוֹשֵׂא הַפִּיּוּס?

"פִּיּוּס?!" תָּמַהְתִּי.

"כֵּן, פִּיּוּס!" הִיא הָיְתָה מְלֵאַת הִתְלַהֲבוּת. זֶה נוֹשֵׂא כֹּה חִנּוּכִי. "שְׁנֵי יְלָדִים רָבִים, הָאֶחָד פּוֹגֵעַ בַּשֵּׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מְפַיְּסוֹ. חִנּוּכִי כָּל כָּךְ, נוֹגֵעַ לַלֵּב".

"אָמְנָם כֵּן", הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ. "אֲבָל מַה שַּׁיָּכוּתוֹ לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ?"

"אֲבָל, בָּרוּר!" קָרְאָה הַסֵּמִינָרִיסְטִית, "הֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ נִבְרְאוּ שָׁוִים בְּגָדְלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים", הַיָּרֵחַ טָעַן שֶׁאֵין שְׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, וְה' עָנָה: "לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ". וּכְדֵי לְפַיֵּס אֶת הַיָּרֵחַ בָּרָא לוֹ כּוֹכָבִים לְלַוּוֹתוֹ, אָז מַה מַּתְאִים יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר הַנּוֹשֵׂא שֶׁל פִּיּוּס?!"... –

'אַתָּה מֵבִין", אָמַר הָרַב, "לוֹקְחִים מַאֲמַר חֲזַ"ל עָמֹק, הַמְדַבֵּר בְּסִתְרֵי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וְרוֹמֵז לְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, לְשָׁרְשֵׁי הַטּוֹב וְהָרַע בַּבְּרִיאָה, הַחֹשֶׁךְ וְאֶפְשָׁרֻיּוֹת תִּקּוּנוֹ (זֹהַר ח"ג-עט:), וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כִּפְשׁוּטוֹ!"

וְסִפֵּר, שֶׁכִּוֵּן אוֹתָהּ לִדְבָרָיו הָעֲמֻקִּים שֶׁל הָרַב דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּעִנְיָן זֶה (מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ ג-כד), הַפּוֹתֵחַ צֹהַר בַּהֲבָנַת הַדְּבָרִים.

אֲבָל מֵעֵבֶר לְכָךְ, אַף בִּפְשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים, יֵשׁ כָּאן עִוּוּת כֹּה מַשְׁמָעוּתִי שֶׁל הַצָּגַת הַדְּבָרִים. כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל פָּגַע בַּלְּבָנָה, וּבָא לְפַיְּסָהּ. וַהֲרֵי הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר הָיָה שָׁם. הַלְּבָנָה הִיא שֶׁחָטְאָה, וְכִגְמוּלָהּ הוּשַׁב לָהּ. הִיא בִּקְּשָׁה לְהַקְטִין אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְכַאֲשֶׁר זָמְמָה לַעֲשׂוֹת כֵּן נַעֲשָׂה לָהּ. וְחֶסֶד מְיֻחָד יֵשׁ כָּאן, הַנְהָגָה מֻפְלָאָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הוּא מַעֲנִישׁ כַּדִּין וּבְמִשְׁפָּט, בָּא לְרַכֵּךְ אֶת הַמַּכָּה, לְהַרְעִיף טַל תַּנְחוּמִים, לְעוֹדֵד וּלְפַיֵּס.

הַמּוֹרָה שֶׁתַּצִּיג שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּגַע בַּלְּבָנָה, חָלִילָה, וּבָא לְפַיְּסָהּ, וְהָעוֹלָלִים יַחְשְׁבוּ עַל כָּךְ בִּתְפִיסָה שֶׁל מְרִיבַת יְלָדִים וַעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם, הֵן צוֹרְבִים בְּכָךְ מִכְוַת אֵשׁ נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה בְּנַפְשָׁם הַזַּכָּה, מַחֲשֶׁבֶת עָוֶל עַל "אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" - מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל.

אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהַצִּיג אֶת הַדְּבָרִים בְּאוֹרָם הַנָּכוֹן: שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ עֹנֶשׁ - יֵשׁ לִמְדֹּד אֶת שִׁעוּרוֹ הַמַּתְאִים, וּלְפַיֵּס אַחֲרָיו. כָּךְ נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַלְּבָנָה, שֶׁהִתְקַיֵּם בָּהּ הַפִּתְגָּם: "הַגָּמָל הָלַךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם, וְקָטְפוּ לוֹ אֶת הָאָזְנַיִם". (סַנְהֶדְרִין קו.)

קָטְפוּ – וּפִיְּסוּ...

כָּךְ נָהַג עִם קַיִן שֶׁהֵבִיא מִפְּסֹלֶת גַּנּוֹ לְקָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבְּלָה מִנְחָתוֹ. וּבְצֶדֶק.

נָפְלוּ פָּנָיו - וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּפִיְּסוֹ.

וְכָךְ נָהַג גַּם בְּפָרָשָׁתֵנוּ.

כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג מָה רַב הָיָה הַכַּעַס עַל עַם יִשְׂרָאֵל, בְּעִקְּבוֹת חֵטְא הַמְרַגְּלִים? הֲלֹא נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם כְּלָיָה. "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ".

כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג מַה גָּדוֹל הָיָה חֶטְאָם? ה' הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. כֵּיצַד זֶה הֵטִילוּ סָפֵק בִּיכֹלֶת ה' לְהוֹרִישׁ גּוֹיִים מִפְּנֵיהֶם, לְהַנְחִילָם אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתֵיהֶם? נוֹרָא הָיָה הַפִּקְפּוּק, וְנֶחֱרַץ הָעֹנֶשׁ. נֶחֱלַץ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהֵעָתֵר, וְהָעֹנֶשׁ הוּמַר בְּ"מַאֲסַר עוֹלָם" בַּמִּדְבָּר, עַד תֹּם הַדּוֹר.

חָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם, דָּוָה לִבָּם - וְהִנֵּה דְּבַר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לֵאמֹר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" - פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: "בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ". פִּיּוּס, רִצּוּי. יָמִין מְקָרֶבֶת, עוֹד יִהְיֶה טוֹב...

אֵיזוֹ הַנְהָגָה מְאִירָה. וְכַמָּה הִיא מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ, כָּל הוֹרֶה וּמוֹרֶה!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שבועות תש"ע
	ההכנה היא העיקר
	"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (טו-ב) סָח לִי רַב אֶחָד, מְזֻעְזָע: פָּנְתָה אֵלַי תַּלְמִידַת סֵמִינָר, עָלֶיהָ לְהָכִין מַעֲרַךְ שִׁעוּר לַגִּיל הָרַךְ. הִיא מְכִינָה שִׁעוּר עַל "רֹאשׁ חֹדֶשׁ". פָּנְתָה לְבַקֵּשׁ חֹמֶר. הַמְפַקֵּחַ יִהְיֶה נוֹכֵחַ בְּשִׁעוּר הַמִּבְחָן, וְהִיא רוֹצָה לְהַצִּיג חֹמֶר עָשִׁיר וּמְגֻוָּן. אוּלַי אוּכַל לְהַפְנוֹת אוֹתָהּ לְסִפּוּרִים בְּנוֹשֵׂא הַפִּיּוּס? "פִּיּוּס?!" תָּמַהְתִּי. "כֵּן, פִּיּוּס!" הִיא הָיְתָה מְלֵאַת הִתְלַהֲבוּת. זֶה נוֹשֵׂא כֹּה חִנּוּכִי. "שְׁנֵי יְלָדִים רָבִים, הָאֶחָד פּוֹגֵעַ בַּשֵּׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מְפַיְּסוֹ. חִנּוּכִי כָּל כָּךְ, נוֹגֵעַ לַלֵּב". "אָמְנָם כֵּן", הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ. "אֲבָל מַה שַּׁיָּכוּתוֹ לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ?" "אֲבָל, בָּרוּר!" קָרְאָה הַסֵּמִינָרִיסְטִית, "הֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ נִבְרְאוּ שָׁוִים בְּגָדְלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים", הַיָּרֵחַ טָעַן שֶׁאֵין שְׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, וְה' עָנָה: "לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ". וּכְדֵי לְפַיֵּס אֶת הַיָּרֵחַ בָּרָא לוֹ כּוֹכָבִים לְלַוּוֹתוֹ, אָז מַה מַּתְאִים יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר הַנּוֹשֵׂא שֶׁל פִּיּוּס?!"... – 'אַתָּה מֵבִין", אָמַר הָרַב, "לוֹקְחִים מַאֲמַר חֲזַ"ל עָמֹק, הַמְדַבֵּר בְּסִתְרֵי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וְרוֹמֵז לְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, לְשָׁרְשֵׁי הַטּוֹב וְהָרַע בַּבְּרִיאָה, הַחֹשֶׁךְ וְאֶפְשָׁרֻיּוֹת תִּקּוּנוֹ (זֹהַר ח"ג-עט:), וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כִּפְשׁוּטוֹ!" וְסִפֵּר, שֶׁכִּוֵּן אוֹתָהּ לִדְבָרָיו הָעֲמֻקִּים שֶׁל הָרַב דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּעִנְיָן זֶה (מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ ג-כד), הַפּוֹתֵחַ צֹהַר בַּהֲבָנַת הַדְּבָרִים. אֲבָל מֵעֵבֶר לְכָךְ, אַף בִּפְשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים, יֵשׁ כָּאן עִוּוּת כֹּה מַשְׁמָעוּתִי שֶׁל הַצָּגַת הַדְּבָרִים. כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל פָּגַע בַּלְּבָנָה, וּבָא לְפַיְּסָהּ. וַהֲרֵי הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר הָיָה שָׁם. הַלְּבָנָה הִיא שֶׁחָטְאָה, וְכִגְמוּלָהּ הוּשַׁב לָהּ. הִיא בִּקְּשָׁה לְהַקְטִין אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְכַאֲשֶׁר זָמְמָה לַעֲשׂוֹת כֵּן נַעֲשָׂה לָהּ. וְחֶסֶד מְיֻחָד יֵשׁ כָּאן, הַנְהָגָה מֻפְלָאָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הוּא מַעֲנִישׁ כַּדִּין וּבְמִשְׁפָּט, בָּא לְרַכֵּךְ אֶת הַמַּכָּה, לְהַרְעִיף טַל תַּנְחוּמִים, לְעוֹדֵד וּלְפַיֵּס. הַמּוֹרָה שֶׁתַּצִּיג שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּגַע בַּלְּבָנָה, חָלִילָה, וּבָא לְפַיְּסָהּ, וְהָעוֹלָלִים יַחְשְׁבוּ עַל כָּךְ בִּתְפִיסָה שֶׁל מְרִיבַת יְלָדִים וַעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם, הֵן צוֹרְבִים בְּכָךְ מִכְוַת אֵשׁ נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה בְּנַפְשָׁם הַזַּכָּה, מַחֲשֶׁבֶת עָוֶל עַל "אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" - מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל. אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהַצִּיג אֶת הַדְּבָרִים בְּאוֹרָם הַנָּכוֹן: שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ עֹנֶשׁ - יֵשׁ לִמְדֹּד אֶת שִׁעוּרוֹ הַמַּתְאִים, וּלְפַיֵּס אַחֲרָיו. כָּךְ נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַלְּבָנָה, שֶׁהִתְקַיֵּם בָּהּ הַפִּתְגָּם: "הַגָּמָל הָלַךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם, וְקָטְפוּ לוֹ אֶת הָאָזְנַיִם". (סַנְהֶדְרִין קו.) קָטְפוּ – וּפִיְּסוּ... כָּךְ נָהַג עִם קַיִן שֶׁהֵבִיא מִפְּסֹלֶת גַּנּוֹ לְקָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבְּלָה מִנְחָתוֹ. וּבְצֶדֶק. נָפְלוּ פָּנָיו - וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּפִיְּסוֹ. וְכָךְ נָהַג גַּם בְּפָרָשָׁתֵנוּ. כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג מָה רַב הָיָה הַכַּעַס עַל עַם יִשְׂרָאֵל, בְּעִקְּבוֹת חֵטְא הַמְרַגְּלִים? הֲלֹא נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם כְּלָיָה. "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ". כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג מַה גָּדוֹל הָיָה חֶטְאָם? ה' הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. כֵּיצַד זֶה הֵטִילוּ סָפֵק בִּיכֹלֶת ה' לְהוֹרִישׁ גּוֹיִים מִפְּנֵיהֶם, לְהַנְחִילָם אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתֵיהֶם? נוֹרָא הָיָה הַפִּקְפּוּק, וְנֶחֱרַץ הָעֹנֶשׁ. נֶחֱלַץ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהֵעָתֵר, וְהָעֹנֶשׁ הוּמַר בְּ"מַאֲסַר עוֹלָם" בַּמִּדְבָּר, עַד תֹּם הַדּוֹר. חָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם, דָּוָה לִבָּם - וְהִנֵּה דְּבַר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לֵאמֹר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" - פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: "בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ". פִּיּוּס, רִצּוּי. יָמִין מְקָרֶבֶת, עוֹד יִהְיֶה טוֹב... אֵיזוֹ הַנְהָגָה מְאִירָה. וְכַמָּה הִיא מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ, כָּל הוֹרֶה וּמוֹרֶה!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)