Otzarot-Article

"וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (יד-כא) בַּדּוֹר שֶׁבּוֹ אָנוּ חַיִּים, כַּאֲשֶׁר חִלּוּל הַשֵּׁם מִתְרַבֶּה וְהוֹלֵךְ, הַכֹּל צְרִיכִים לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים לַשְּׁאִיפָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה: לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בָּרַבִּים וּלְהַאֲהִיבוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת.

וְיוֹתֵר מִכֹּל, צָרִיךְ לִלְמֹד כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי נֹעַם עִם כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא. לְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אֵיזוֹ מִלָּה תִּסְלֹל מְסִלּוֹת לְלִבּוֹ שֶׁל יְהוּדִי, שֶׁלֹּא זָכָה לְהִתְחַמֵּם בְּלַהֶבֶת הָאֵשׁ שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

יֵשׁ אָדָם הַגּוֹרֵם סֵבֶל לַחֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁבַּאֲמִירַת "בֹּקֶר טוֹב" אֶחָד, שֶׁהוּא אוֹמֵר לְזוּלָתוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים, הוּא זוֹכֶה לִבְנוֹת עוֹלָמוֹת.

רַבִּים מִתּוֹשָׁבֵי רָמַת אֶלְחָנָן נִתְקְלוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים בִּיהוּדִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בֵּין מִשְׁעוֹלֵי הַשְּׁכוּנָה מִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ בְּדַרְכּוֹ לַעֲבוֹדָה. בָּחוּר צָעִיר לְמָדַי, עִם תִּיק עַל הַכְּתֵפַיִם, שֶׁעַל פָּנָיו הָיָה נִרְאֶה שֶׁלֹּא זָכָה לִשְׁמֹר מִצְווֹת, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בְּעוֹלָמוֹ זֶה הַהֲלִיכָה לַעֲבוֹדָה... אִלְמָלֵא הָעִסּוּק הַזֶּה, מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד הָיוּ נִרְאוֹת פָּנָיו.

לְפֶתַע פִּתְאוֹם, אֲבָל מַמָּשׁ בְּצוּרָה פִּתְאוֹמִית, רָאִינוּ אוֹתוֹ עִם "מָדִים" אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. כִּפָּה גְּדוֹלָה לְרֹאשׁוֹ, צִיצִיּוֹת הֵחֵלּוּ לִגְלֹשׁ לוֹ מִחוּץ לִבְגָדָיו, פָּנָיו הִתְעַדְּנוּ בְּצוּרָה מַשְׁמָעוּתִית, וּבְקִצּוּר: אִי אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לְהַטִּיל סָפֵק בָּעִנְיָן. הָאִישׁ הֵחֵל לִשְׁמֹר מִצְווֹת.

בִּקַּשְׁנוּ לָדַעַת כֵּיצַד הִגִּיעַ לְכָךְ. לֹא הִתְבַּיַּשְׁנוּ וְשָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה מַדְהִימָה בְּפַשְׁטוּתָהּ:

'מִזֶּה מִסְפַּר שָׁנִים שֶׁאֲנִי עוֹבֵר כָּאן בְּדַרְכִּי לַעֲבוֹדָה, וְתָמִיד רָאִיתִי אֶת הַתּוֹשָׁבִים בְּדַרְכָּם לַתְּפִלָּה, עֲטוּרִים בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין, וְהֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ עֵרֶךְ רַב לְצוּרַת הַחַיִּים הַזּוֹ, כַּאֲשֶׁר עוֹד לִפְנֵי הַיְּצִיאָה לַעֲבוֹדָה - יֵשׁ הִתְחַיְּבֻיּוֹת כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא. אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכִּי. הָיִיתִי שָׁקוּעַ בָּהּ כָּל כֻּלִּי.

עַד שֶׁבֹּקֶר אֶחָד הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. מַה קָּרָה? אַחַד הַתּוֹשָׁבִים שֶׁלָּכֶם, כָּאן בְּרָמַת אֶלְחָנָן, הֵחֵל לְנַעְנֵעַ לִי בְּרֹאשׁוֹ לְשָׁלוֹם, אַף אִחֵל לִי 'בֹּקֶר טוֹב' בִּלְבָבִיּוּת וַ'עֲבוֹדָה נְעִימָה'. וְאִם לֹא דַּי בְּכָךְ הוּא הִתְעַנְיֵן בִּי וּבְמַעֲשַׂי, שְׁאָלַנִי הֵיכָן אֲנִי עוֹבֵד, הוֹסִיף כַּמָּה מִלִּים טוֹבוֹת וְהִרְעִיף עָלַי מִבִּרְכוֹת פִּיו. כְּמוֹ לְמָשָׁל, 'אֲנִי מְאַחֵל לְךָ שֶׁתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וָאָדָם' וְעוֹד וְעוֹד.

הַדָּבָר שָׁבָה אֶת לִבִּי, מְסַפֵּר הַבָּחוּר. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ. מֵאָז, בְּכָל בֹּקֶר שֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, אֲנִי הוֹפֵךְ לְאָדָם אַחֵר. הַחִילוֹתִי לְהִזָּכֵר בְּבֵית אַבָּא שֶׁגִּדֵּל אוֹתִי לְמִצְווֹת, אַךְ אֲנִי בַּעֲווֹנוֹתַי נָטַשְׁתִּי הַכֹּל, וְרִגְשֵׁי חֲרָטָה הֵצִיפוּ אֶת לִבִּי.

בֹּקֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר חִיּוּכוֹ הָיָה חָבִיב וּלְבָבִי בִּמְיֻחָד, הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הַקָּשֶׁה וּלְהִתְקָרֵב מֵחָדָשׁ אֶל הַמְּקוֹרוֹת.

נִגַּשְׁתִּי אֶל אַחַד הַפְּעִילִים בִּמְקוֹם מְגוּרַי, בְּקִרְיַת אוֹנוֹ, וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הַסִּפּוּר עַל אֲמִירַת הַשָּׁלוֹם שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיִּלְמַד אִתִּי. מֵאָז אֲנִי מִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּדָבָר נוֹסָף. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הוּא מַדְגִּישׁ בְּפָנֵינוּ, שֶׁכָּל הַתַּהֲלִיךְ הֵחֵל אֶצְלִי בִּזְכוּת בִּרְכַּת הַ'בֹּקֶר טוֹב' הַלְּבָבִית שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ.

כְּדַאי לַעֲצֹר לְרֶגַע וְלַחְשֹׁב: מַה כְּבָר נִדְרַשׁ מֵאוֹתוֹ אַבְרֵךְ כַּאֲשֶׁר אָמַר לַצָּעִיר 'בֹּקֶר טוֹב'? מַמָּשׁ כְּלוּם! זֹאת פְּעֻלָּה שֶׁאֵינָהּ דּוֹרֶשֶׁת מִן הָאָדָם מְאוּמָה. רַק לְנַעְנֵעַ מְעַט עִם הָרֹאשׁ, לְהַעֲלוֹת חִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם, לְהַרְאוֹת לַשֵּׁנִי שֶׁאַתָּה מִתְיַחֵס אֵלָיו, וְדַי!

וּכְבָר אַתָּה זוֹכֶה לְהָקִים דּוֹרוֹת שֶׁל יְהוּדִים, שֶׁאִלְמָלֵא הַבֹּקֶר טוֹב הַלְּבָבִי שֶׁלְּךָ, מִי יוֹדֵעַ מַה הָיָה יוֹצֵא מֵהֶם. מוּסַר הַהַשְׂכֵּל מִמַּעֲשֶׂה זֶה צָרִיךְ לְדַבֵּר אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיְרֵאִים לִדְבַר הַשֵּׁם.

בַּמַּצָּב הַנּוֹרָא שֶׁבּוֹ אָנוּ נִמְצָאִים הַיּוֹם, יֵשׁ רַבִּים הַמְשַׁוְּעִים לְ'בֹקֶר טוֹב' שֶׁכָּזֶה, לִמְעַט עִדּוּד וּטְפִיחָה עַל הַכָּתֵף.

הָבָה נְאַמֵּץ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, וּשְׂכָרֵנוּ יִהְיֶה עָצוּם בָּזֶה וּבַבָּא. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	שביעי של פסח תש"ע
	היצר הרע אינו מתיאש
	"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (יג-ב) מַעֲשֶׂה בֶּעָשִׁיר מֻפְלָג, יְהוּדִי שֶׁהִתְבָּרֵךְ מִמָּרוֹם בְּעֹשֶׁר רַב וְהַבּוֹרֵא בֵּרַךְ אֶת עֲסָקָיו וּבְכָל אֲשֶׁר פָּנָה - הִצְלִיחַ "וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (יד-כא) בַּדּוֹר שֶׁבּוֹ אָנוּ חַיִּים, כַּאֲשֶׁר חִלּוּל הַשֵּׁם מִתְרַבֶּה וְהוֹלֵךְ, הַכֹּל צְרִיכִים לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים לַשְּׁאִיפָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה: לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בָּרַבִּים וּלְהַאֲהִיבוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת. וְיוֹתֵר מִכֹּל, צָרִיךְ לִלְמֹד כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי נֹעַם עִם כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא. לְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אֵיזוֹ מִלָּה תִּסְלֹל מְסִלּוֹת לְלִבּוֹ שֶׁל יְהוּדִי, שֶׁלֹּא זָכָה לְהִתְחַמֵּם בְּלַהֶבֶת הָאֵשׁ שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. יֵשׁ אָדָם הַגּוֹרֵם סֵבֶל לַחֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁבַּאֲמִירַת "בֹּקֶר טוֹב" אֶחָד, שֶׁהוּא אוֹמֵר לְזוּלָתוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים, הוּא זוֹכֶה לִבְנוֹת עוֹלָמוֹת. רַבִּים מִתּוֹשָׁבֵי רָמַת אֶלְחָנָן נִתְקְלוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים בִּיהוּדִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בֵּין מִשְׁעוֹלֵי הַשְּׁכוּנָה מִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ בְּדַרְכּוֹ לַעֲבוֹדָה. בָּחוּר צָעִיר לְמָדַי, עִם תִּיק עַל הַכְּתֵפַיִם, שֶׁעַל פָּנָיו הָיָה נִרְאֶה שֶׁלֹּא זָכָה לִשְׁמֹר מִצְווֹת, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בְּעוֹלָמוֹ זֶה הַהֲלִיכָה לַעֲבוֹדָה... אִלְמָלֵא הָעִסּוּק הַזֶּה, מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד הָיוּ נִרְאוֹת פָּנָיו. לְפֶתַע פִּתְאוֹם, אֲבָל מַמָּשׁ בְּצוּרָה פִּתְאוֹמִית, רָאִינוּ אוֹתוֹ עִם "מָדִים" אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. כִּפָּה גְּדוֹלָה לְרֹאשׁוֹ, צִיצִיּוֹת הֵחֵלּוּ לִגְלֹשׁ לוֹ מִחוּץ לִבְגָדָיו, פָּנָיו הִתְעַדְּנוּ בְּצוּרָה מַשְׁמָעוּתִית, וּבְקִצּוּר: אִי אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לְהַטִּיל סָפֵק בָּעִנְיָן. הָאִישׁ הֵחֵל לִשְׁמֹר מִצְווֹת. בִּקַּשְׁנוּ לָדַעַת כֵּיצַד הִגִּיעַ לְכָךְ. לֹא הִתְבַּיַּשְׁנוּ וְשָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה מַדְהִימָה בְּפַשְׁטוּתָהּ: 'מִזֶּה מִסְפַּר שָׁנִים שֶׁאֲנִי עוֹבֵר כָּאן בְּדַרְכִּי לַעֲבוֹדָה, וְתָמִיד רָאִיתִי אֶת הַתּוֹשָׁבִים בְּדַרְכָּם לַתְּפִלָּה, עֲטוּרִים בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין, וְהֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ עֵרֶךְ רַב לְצוּרַת הַחַיִּים הַזּוֹ, כַּאֲשֶׁר עוֹד לִפְנֵי הַיְּצִיאָה לַעֲבוֹדָה - יֵשׁ הִתְחַיְּבֻיּוֹת כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא. אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכִּי. הָיִיתִי שָׁקוּעַ בָּהּ כָּל כֻּלִּי. עַד שֶׁבֹּקֶר אֶחָד הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. מַה קָּרָה? אַחַד הַתּוֹשָׁבִים שֶׁלָּכֶם, כָּאן בְּרָמַת אֶלְחָנָן, הֵחֵל לְנַעְנֵעַ לִי בְּרֹאשׁוֹ לְשָׁלוֹם, אַף אִחֵל לִי 'בֹּקֶר טוֹב' בִּלְבָבִיּוּת וַ'עֲבוֹדָה נְעִימָה'. וְאִם לֹא דַּי בְּכָךְ הוּא הִתְעַנְיֵן בִּי וּבְמַעֲשַׂי, שְׁאָלַנִי הֵיכָן אֲנִי עוֹבֵד, הוֹסִיף כַּמָּה מִלִּים טוֹבוֹת וְהִרְעִיף עָלַי מִבִּרְכוֹת פִּיו. כְּמוֹ לְמָשָׁל, 'אֲנִי מְאַחֵל לְךָ שֶׁתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וָאָדָם' וְעוֹד וְעוֹד. הַדָּבָר שָׁבָה אֶת לִבִּי, מְסַפֵּר הַבָּחוּר. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ. מֵאָז, בְּכָל בֹּקֶר שֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, אֲנִי הוֹפֵךְ לְאָדָם אַחֵר. הַחִילוֹתִי לְהִזָּכֵר בְּבֵית אַבָּא שֶׁגִּדֵּל אוֹתִי לְמִצְווֹת, אַךְ אֲנִי בַּעֲווֹנוֹתַי נָטַשְׁתִּי הַכֹּל, וְרִגְשֵׁי חֲרָטָה הֵצִיפוּ אֶת לִבִּי. בֹּקֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר חִיּוּכוֹ הָיָה חָבִיב וּלְבָבִי בִּמְיֻחָד, הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הַקָּשֶׁה וּלְהִתְקָרֵב מֵחָדָשׁ אֶל הַמְּקוֹרוֹת. נִגַּשְׁתִּי אֶל אַחַד הַפְּעִילִים בִּמְקוֹם מְגוּרַי, בְּקִרְיַת אוֹנוֹ, וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הַסִּפּוּר עַל אֲמִירַת הַשָּׁלוֹם שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיִּלְמַד אִתִּי. מֵאָז אֲנִי מִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּדָבָר נוֹסָף. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הוּא מַדְגִּישׁ בְּפָנֵינוּ, שֶׁכָּל הַתַּהֲלִיךְ הֵחֵל אֶצְלִי בִּזְכוּת בִּרְכַּת הַ'בֹּקֶר טוֹב' הַלְּבָבִית שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ. כְּדַאי לַעֲצֹר לְרֶגַע וְלַחְשֹׁב: מַה כְּבָר נִדְרַשׁ מֵאוֹתוֹ אַבְרֵךְ כַּאֲשֶׁר אָמַר לַצָּעִיר 'בֹּקֶר טוֹב'? מַמָּשׁ כְּלוּם! זֹאת פְּעֻלָּה שֶׁאֵינָהּ דּוֹרֶשֶׁת מִן הָאָדָם מְאוּמָה. רַק לְנַעְנֵעַ מְעַט עִם הָרֹאשׁ, לְהַעֲלוֹת חִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם, לְהַרְאוֹת לַשֵּׁנִי שֶׁאַתָּה מִתְיַחֵס אֵלָיו, וְדַי! וּכְבָר אַתָּה זוֹכֶה לְהָקִים דּוֹרוֹת שֶׁל יְהוּדִים, שֶׁאִלְמָלֵא הַבֹּקֶר טוֹב הַלְּבָבִי שֶׁלְּךָ, מִי יוֹדֵעַ מַה הָיָה יוֹצֵא מֵהֶם. מוּסַר הַהַשְׂכֵּל מִמַּעֲשֶׂה זֶה צָרִיךְ לְדַבֵּר אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיְרֵאִים לִדְבַר הַשֵּׁם. בַּמַּצָּב הַנּוֹרָא שֶׁבּוֹ אָנוּ נִמְצָאִים הַיּוֹם, יֵשׁ רַבִּים הַמְשַׁוְּעִים לְ'בֹקֶר טוֹב' שֶׁכָּזֶה, לִמְעַט עִדּוּד וּטְפִיחָה עַל הַכָּתֵף. הָבָה נְאַמֵּץ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, וּשְׂכָרֵנוּ יִהְיֶה עָצוּם בָּזֶה וּבַבָּא. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)