Otzarot-Article

"וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (לט-יב) רַשִׁ"י הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל (סוֹטָה לו:) שֶׁגָּדוֹל וְנוֹרָא הָיָה הַנִּסָּיוֹן שֶׁל יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִמְנַע מֵעֲבֵרָה. וְכָתְבוּ שָׁם הַתּוֹסְפוֹת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ משֶׁה הַדַּרְשָׁן, שֶׁדִּיְּקוּ כֵּן מִדִּכְתִיב "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת", מַשְׁמַע שֶׁאָדָם אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, הָיָה שָׁם וְהוּא דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ.

וְהָיָה חֲתַן הֶחָפֵץ חַיִּים, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי צְבִי הִירְשׁ לְוִינְסוֹן זַצַ"ל, מְזָרֵז לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְּרוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים וּמוּסָרָיו, בְּאָמְרוֹ: יוֹסֵף הַצַּדִּיק לָמַד מִפִּי אָבִיו וְנִמְכַּר לְעֶבֶד וְעָמַד בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל, וְהִנֵּה נִרְאֲתָה לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וּמָנְעָה אוֹתוֹ מֵעֲבֵרָה. אֵין לָדַעַת אֵימָתַי נִזָּכֵר בַּדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ וְכַמָּה נֻשְׁפַּע מֵהֶם לְטוֹבָה בִּרְבוֹת הַיָּמִים.

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע מִסּוֹחֵר וַרְשָׁאִי. מַכָּר הָיָה לוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ שֶׁפָּנָה לְלִמּוּדִים כְּלָלִיִּים. זָנַח אֶת אָרְחוֹת הַדָּת וְנִטְמַע בֵּין הַגּוֹיִים. יוֹם אֶחָד, סִפֵּר הַסּוֹחֵר, בְּעוֹדִי מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹת פֶּטֶרְבּוּרְג פָּגַשְׁתִּי בְּאוֹתוֹ חֲבֵר נְעוּרִים. כַּמּוּבָן, שָׁאַלְנוּ אִישׁ לִשְׁלוֹם רֵעֵהוּ, וְסִפֵּר שֶׁהוּא פְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הַנּוֹדַעַת בְּעִיר הַבִּירָה. הוּא אַף הֵפִיג אֶת חֲשָׁשׁוֹתַי: "עוֹדֶנִּי יְהוּדִי", אָמַר. הַדָּבָר בֶּאֱמֶת הִתְמִיהַּ, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם שֶׁל הַיְהוּדִים נֶחְסְמָה אֶל פִּסְגַּת הַמִּשְׂרוֹת בְּכָל תְּחוּם. הֶחְמֵאתִי לוֹ עַל כָּךְ, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי בַּמֶּה מִתְבַּטֵּאת יַהֲדוּתוֹ... אָמַר לִי: יַהֲדוּתִי מִתְבַּטֵּאת בְּעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא הִסְכַּמְתִּי לְהָמִיר אֶת דָּתִי, לַמְרוֹת כָּל הַלְּחָצִים, וְלַמְרוֹת שֶׁאִיְּמוּ עָלַי שֶׁלֹּא יְאַפְשְׁרוּ לִי לְהַגִּיעַ אֶל הַמִּשְׂרָה הַנִּכְסֶפֶת.

שָׁאַלְתִּי: וּמַה בֶּאֱמֶת מָנַע מִמְּךָ לְבַצֵּעַ אֶת הַצַּעַד הַסּוֹפִי וְהוּא הֲמָרַת הַדָּת?

וְאָמַר: בִּשְׁעָתוֹ, בִּהְיוֹתִי בְּוִילְנָה, רָאִיתִי אֲנָשִׁים נוֹהֲרִים לִשְׁמֹעַ דְּרָשָׁה. אָז לֹא יָדַעְתִּי זֹאת, אֲבָל הָיָה זֶה הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁהִשְׁמִיעַ מִדְּבָרָיו. הָלַכְתִּי גַּם אֲנִי וְשָׁמַעְתִּי דְּבָרִים נִרְגָּשִׁים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב. מוּבָן שֶׁהַדְּבָרִים לֹא הוֹתִירוּ בִּי אֶת רִשּׁוּמָם וְלֹא שִׁנִּיתִי אֶת אָרְחוֹת חַיַּי. הִשְׁתַּלַּמְתִּי בְּמַדָּעִים וְרָאִיתִי בָּהֶם אֶת כָּל עוֹלָמִי. הֶעְפַּלְתִּי מִשָּׁלָב לְשָׁלָב, וּלְבַסּוֹף הִבְהִירוּ לִי שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ לַפִּסְגָה עָלַי לְהָמִיר אֶת דָּתִי. לַדָּת לֹא הָיְתָה כָּל חֲשִׁיבוּת בְּעֵינַי, לְשׁוּם דָת שֶׁהִיא, וּמַה אִכְפַּת לִי לְהַצְהִיר שֶׁאֵינִי יְהוּדִי אֶלָּא נוֹצְרִי. אֲבָל אָז נִצְּבָה דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים הַנּוֹשֵׂא מִדִּבְּרוֹתָיו לְנֶגֶד עֵינַי, וּדְבָרָיו הַתּוֹבְעִים מְסִירוּת נֶפֶשׁ מִכָּל יְהוּדִי, בְּכָל מַצָּב, שֶׁלֹּא יַפְסִיד אֶת הַמַּדְרֵגָה בָּהּ הוּא נִמְצָא. וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאִם אֲנִי עוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, אֶתְאַזֵּר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפּוֹל אַף מִמֶּנָּה. אֶאָחֵז לְפָחוֹת בָּהּ. כַּמּוּבָן, הִתְנַכְּלוּ לִי וְנִדְרְשָׁה מִמֶּנִּי הִצְטַיְּנוּת כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת כְּדֵי שֶׁיְּקַדְּמוּנִי עַל אַף יַהֲדוּתִי. אֲבָל עָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא הִמַּרְתִּי אֶת דָּתִי. (הח"ח חַיָּיו וּפָעֳלוֹ, הָרַב מ.מ. יָשָׁר)

	שביעי של פסח תש"ע
	היצר הרע אינו מתיאש
	"וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (לח-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, לְאַחַר עִנְיַן מְכִירַת יוֹסֵף, מוֹצְאִים אָנוּ אֶת יְהוּדָה עוֹזֵב אֶת אֶחָיו וְיוֹרֵד לַעֲדֻלָּם "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (לט-יב) רַשִׁ"י הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל (סוֹטָה לו:) שֶׁגָּדוֹל וְנוֹרָא הָיָה הַנִּסָּיוֹן שֶׁל יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִמְנַע מֵעֲבֵרָה. וְכָתְבוּ שָׁם הַתּוֹסְפוֹת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ משֶׁה הַדַּרְשָׁן, שֶׁדִּיְּקוּ כֵּן מִדִּכְתִיב "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת", מַשְׁמַע שֶׁאָדָם אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, הָיָה שָׁם וְהוּא דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ. וְהָיָה חֲתַן הֶחָפֵץ חַיִּים, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי צְבִי הִירְשׁ לְוִינְסוֹן זַצַ"ל, מְזָרֵז לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְּרוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים וּמוּסָרָיו, בְּאָמְרוֹ: יוֹסֵף הַצַּדִּיק לָמַד מִפִּי אָבִיו וְנִמְכַּר לְעֶבֶד וְעָמַד בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל, וְהִנֵּה נִרְאֲתָה לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וּמָנְעָה אוֹתוֹ מֵעֲבֵרָה. אֵין לָדַעַת אֵימָתַי נִזָּכֵר בַּדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ וְכַמָּה נֻשְׁפַּע מֵהֶם לְטוֹבָה בִּרְבוֹת הַיָּמִים. וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע מִסּוֹחֵר וַרְשָׁאִי. מַכָּר הָיָה לוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ שֶׁפָּנָה לְלִמּוּדִים כְּלָלִיִּים. זָנַח אֶת אָרְחוֹת הַדָּת וְנִטְמַע בֵּין הַגּוֹיִים. יוֹם אֶחָד, סִפֵּר הַסּוֹחֵר, בְּעוֹדִי מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹת פֶּטֶרְבּוּרְג פָּגַשְׁתִּי בְּאוֹתוֹ חֲבֵר נְעוּרִים. כַּמּוּבָן, שָׁאַלְנוּ אִישׁ לִשְׁלוֹם רֵעֵהוּ, וְסִפֵּר שֶׁהוּא פְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הַנּוֹדַעַת בְּעִיר הַבִּירָה. הוּא אַף הֵפִיג אֶת חֲשָׁשׁוֹתַי: "עוֹדֶנִּי יְהוּדִי", אָמַר. הַדָּבָר בֶּאֱמֶת הִתְמִיהַּ, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם שֶׁל הַיְהוּדִים נֶחְסְמָה אֶל פִּסְגַּת הַמִּשְׂרוֹת בְּכָל תְּחוּם. הֶחְמֵאתִי לוֹ עַל כָּךְ, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי בַּמֶּה מִתְבַּטֵּאת יַהֲדוּתוֹ... אָמַר לִי: יַהֲדוּתִי מִתְבַּטֵּאת בְּעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא הִסְכַּמְתִּי לְהָמִיר אֶת דָּתִי, לַמְרוֹת כָּל הַלְּחָצִים, וְלַמְרוֹת שֶׁאִיְּמוּ עָלַי שֶׁלֹּא יְאַפְשְׁרוּ לִי לְהַגִּיעַ אֶל הַמִּשְׂרָה הַנִּכְסֶפֶת. שָׁאַלְתִּי: וּמַה בֶּאֱמֶת מָנַע מִמְּךָ לְבַצֵּעַ אֶת הַצַּעַד הַסּוֹפִי וְהוּא הֲמָרַת הַדָּת? וְאָמַר: בִּשְׁעָתוֹ, בִּהְיוֹתִי בְּוִילְנָה, רָאִיתִי אֲנָשִׁים נוֹהֲרִים לִשְׁמֹעַ דְּרָשָׁה. אָז לֹא יָדַעְתִּי זֹאת, אֲבָל הָיָה זֶה הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁהִשְׁמִיעַ מִדְּבָרָיו. הָלַכְתִּי גַּם אֲנִי וְשָׁמַעְתִּי דְּבָרִים נִרְגָּשִׁים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב. מוּבָן שֶׁהַדְּבָרִים לֹא הוֹתִירוּ בִּי אֶת רִשּׁוּמָם וְלֹא שִׁנִּיתִי אֶת אָרְחוֹת חַיַּי. הִשְׁתַּלַּמְתִּי בְּמַדָּעִים וְרָאִיתִי בָּהֶם אֶת כָּל עוֹלָמִי. הֶעְפַּלְתִּי מִשָּׁלָב לְשָׁלָב, וּלְבַסּוֹף הִבְהִירוּ לִי שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ לַפִּסְגָה עָלַי לְהָמִיר אֶת דָּתִי. לַדָּת לֹא הָיְתָה כָּל חֲשִׁיבוּת בְּעֵינַי, לְשׁוּם דָת שֶׁהִיא, וּמַה אִכְפַּת לִי לְהַצְהִיר שֶׁאֵינִי יְהוּדִי אֶלָּא נוֹצְרִי. אֲבָל אָז נִצְּבָה דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים הַנּוֹשֵׂא מִדִּבְּרוֹתָיו לְנֶגֶד עֵינַי, וּדְבָרָיו הַתּוֹבְעִים מְסִירוּת נֶפֶשׁ מִכָּל יְהוּדִי, בְּכָל מַצָּב, שֶׁלֹּא יַפְסִיד אֶת הַמַּדְרֵגָה בָּהּ הוּא נִמְצָא. וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאִם אֲנִי עוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, אֶתְאַזֵּר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפּוֹל אַף מִמֶּנָּה. אֶאָחֵז לְפָחוֹת בָּהּ. כַּמּוּבָן, הִתְנַכְּלוּ לִי וְנִדְרְשָׁה מִמֶּנִּי הִצְטַיְּנוּת כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת כְּדֵי שֶׁיְּקַדְּמוּנִי עַל אַף יַהֲדוּתִי. אֲבָל עָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא הִמַּרְתִּי אֶת דָּתִי. (הח"ח חַיָּיו וּפָעֳלוֹ, הָרַב מ.מ. יָשָׁר)