Otzarot-Article

"וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מה-ג) יֵשׁ סוּגֵי קָרְבְּנוֹת-אָדָם רַבִּים, ה' יְרַחֵם. יֵשׁ הֲרוּגִים בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, ה' יִקֹּם דָּמָם. יֵשׁ נִפְגְּעֵי תְּאוּנוֹת דְּרָכִים וְנִפְגְּעֵי תְּאוּנוֹת עֲבוֹדָה. אֲבָל יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ קָרְבָּנוֹת גְּלוּיִים וִידוּעִים, יֵשׁ קָרְבָּנוֹת אַלְמוֹנִים וּסְמוּיִים. פְּעָמִים, הֵם עַצְמָם אֵינָם יוֹדְעִים זֹאת. יֵשׁ קָרְבָּנוֹת שֶׁל חַיֵּי מְצוּקָה וְיַלְדוּת עֲשׁוּקָה, וְיֵשׁ קָרְבָּנוֹת שֶׁל חִנּוּךְ לָקוּי וּקְלוֹקֵל.

הַפַּעַם רָצִינוּ לְדַבֵּר עַל אַחַד הַסּוּגִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא לִפֹּל בַּפַּח וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת לְ"קָרְבָּן".

הָבָה נִקְרָא לָהֶם: "קָרְבְּנוֹת הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן".

אֲסַפֵּר עַל קָרְבָּן כָּזֶה, אֶחָד מִמֵּאוֹת וַאֲלָפִים. זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. כַּיּוֹם הוּא רוֹאֵה-חֶשְׁבּוֹן בְּתֵל אָבִיב. יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף, אֲבָל הַכֶּסֶף אֵינוֹ הָעִקָּר. הוּא לֹא מְאֻשָּׁר, הוֹרָיו אֻמְלָלִים, יְלָדָיו מְנֻכָּרִים כָּלִיל. בֶּעָבָר הוּא הָיָה דָּתִי. כִּשְׁרוֹנִי, שָׂמֵחַ, מְאֻשָּׁר. הוּא נִכְנַס לִלְמֹד בַּיְּשִׁיבָה, מָלֵא בְּתִקְווֹת עִם שִׁיר בַּלֵּב. רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה כִּנֵּס אֶת הַבַּחוּרִים הַחֲדָשִׁים לְשִׂיחַת הֶכֵּרוּת. שִׂיחַת גִּבּוּשׁ. וְאָז, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, הוּא נִתְקַף בִּצְחוֹק שֶׁל מְבוּכָה. קוֹרֶה. הִבִּיטוּ בּוֹ בְּתִמָּהוֹן - וְהַצְּחוֹק הָלַךְ וְגָבַר. הוּא הֶאֱדִים, הִסְמִיק - וְצָחַק... גָּעָה מִצְּחוֹק!

רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הִזְעִיף מַבָּט, וְאָמַר: "צֵא הַחוּצָה וּתְסַיֵּם שָׁם לִצְחֹק". הוּא יָצָא, סִיֵּם לִצְחֹק, הָלַךְ לַחֶדֶר וְאָרַז אֶת חֲפָצָיו... חָשַׁשׁ שֶׁכּוֹעֲסִים עָלָיו, שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו, שֶׁהִתְחִיל בְּרֶגֶל שְׂמֹאל. אָרַז אֶת חֲפָצָיו וְנָסַע הַבַּיְתָה. הִתְגַּיֵּס לַצָּבָא, הִדַּרְדֵּר, נִקְלַע לְחֶבְרָה לֹא מַתְאִימָה, הוֹרִיד אֶת הַכִּפָּה. נִסְחַף לְחוֹף אַחֵר בְּלֹא כֹּחַ לַחְזֹר. וְיוֹדֵעַ הֵיכָן הָאוֹר, הַזֹּהַר, הָאֱמֶת.

אֲבָל הוּא כְּבָר כָּבוּל, שָׁבוּי, וְאֵין לוֹ כֹּחַ לְנַתֵּק אֶת הַכְּבָלִים וּלְרַתֵּק שׁוּב אֶת שַׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת.

וְהַכֹּל בִּגְלַל רֶגַע, רֶגַע אֶחָד.

רֶגַע שֶׁל טָעוּת! שֶׁהֲרֵי אִישׁ לֹא כָּעַס עָלָיו וְאִישׁ לֹא הִקְפִּיד. וְאִם כֵּן אָמְרוּ לוֹ - אָז מָה?! אִלּוּ הָיָה מַבְלִיג, אִלּוּ הָיָה מִתְיַחֵס אֶל הַדְּבָרִים בַּיַּחַס הַנָּכוֹן, הָיוּ חַיָּיו מִתְנַהֲלִים לְמֵישָׁרִין. הוּא הָיָה מִתְעָרֶה בַּיְּשִׁיבָה, תּוֹפֵס בָּהּ אֶת מְקוֹמוֹ, מְבַצֵּר לְעַצְמוֹ עוֹלָם מֵאִיר וְזוֹהֵר, בּוֹנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הָיָה הַיּוֹם רֹאשׁ יְשִׁיבָה נוֹדָע לִתְהִלָּה.

אֱמֶת, זֶה מִקְרֶה קִיצוֹנִי. אֲבָל כַּמָּה הִתְחִילוּ לָלֶכֶת לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְאָז חָלָה אֵיזוֹ הַפְסָקָה. אוּלַי חֲתֻנָּה, אוּלַי סְתָם רִפְיוֹן. וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: "לֹא נָעִים לַחְזֹר, מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה אוֹחֲזִים שָׁם"; חָשְׁבוּ: "אֵיךְ יִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ" - וְנוֹתְרוּ בַּחוּץ... בִּגְלַל הַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע, הַחְלָטָה מֻטְעֵית.

זוּג הָיָה בְּסֶמִינָר. הִכִּיר אֶת הַיַּהֲדוּת, רָאָה מַהִי הָאֱמֶת, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, קָנָה אֶת עוֹלָמוֹ. הֵם שָׁבוּ הַבַּיְתָה, וְאָז הוּא הִתְלַבֵּט: "מַה יֹּאמְרוּ הַשְּׁכֵנִים?"...

אֵיזוֹ שְׁאֵלָה. מַה הֵם כְּבָר יֹאמְרוּ, וְכַמָּה זְמַן יֹאמְרוּ, וּמָה הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל אֲמִירָתָם מוּל הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל בְּאוֹרְחוֹת הַחַיִּים. אֲבָל בִּגְלַל הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ הֵם אִבְּדוּ הַכֹּל...

וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר: בֵּן אַרְבָּעִים הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ דָּחֲקָה בּוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לָהּ: מִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי לִלְמֹד עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. מֶה עָשְׂתָה? לָקְחָה חֲמוֹר וְטָחָה אוֹתוֹ בְּטִיט, שָׁתְלָה בּוֹ זְרָעִים וְהִשְׁקְתָה עַד שֶׁנָּבְטוּ. לָקְחָה אֶת הַחֲמוֹר הַמּוּזָר, מְרֻבָּד הַצְּמָחִים, לְשׁוּק הָעִיר. נָסַבּוּ עָלָיו כֻּלָּם, הִתְפַּעֲלוּ וְהִשְׁתָּאוּ, גִּחֲכוּ וְלָעֲגוּ. לְמָחֳרָת שָׁבָה וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ, וּתְשׂוּמַת הַלֵּב פָּחֲתָה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לֹא הִבִּיט אִישׁ לְעֶבְרוֹ...

"רוֹאֶה אַתָּה?", אָמְרָה לְבַעֲלָהּ, "בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים יִתְרַגְּלוּ"...

חָכְמָתָהּ זוֹ הֵבִיאָה לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא!

הָבָה נָפִיק אֶת הַלֶּקַח, לֶקַח בֵּן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְחָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, לֶקַח מִפָּרָשָׁתֵנוּ. כַּאֲשֶׁר יוֹסֵף נִגְלָה לְאֶחָיו, נֶאֱמַר: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". הָיוּ שָׁם יְהוּדָה, מֶלֶךְ לְאֶחָיו אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, הָיוּ שָׁם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שֶׁהֶחְרִיבוּ אֶת שְׁכֶם, גִּבּוֹרִים וְאַמִּיצִים. וְכֻלָּם - שָׁתְקוּ?!

פֵּרֵשׁ הָרַב "בִּינָה לְעִתִּים" זצ"ל: כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שֶׁיּוֹסֵף מַכְרִיז: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי", הֵבִינוּ שֶׁהַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם וּמְגָרְשָׁם מֵעַל פָּנָיו. הֵם נָסוֹגוּ אָחוֹר וּשְׁמָעוּהוּ אוֹמֵר: "אֲנִי יוֹסֵף", וְהִבְחִינוּ שֶׁלֹּא אָמַר "אֲחִיכֶם". וְהֵבִינוּ שֶׁאֵינוֹ מַחְשִׁיב עַצְמוֹ כַּאֲחִיהֶם... וְאָז שְׁמָעוּהוּ שׁוֹאֵל: "הַעוֹד אָבִי חָי" - וְהֵבִינוּ שֶׁרָמַז לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כְּלָל, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהֶם: אַתֶּם אֵינְכֶם מְעַנְיְנִים אוֹתִי, וְכָל שְׁאֵלָתִי הַאִם אָבִי חַי עֲדַיִן. וְשֶׁבִּרְצוֹנוֹ אַף לוֹמַר: כָּל עוֹד אָבִי חַי, לֹא אֶגְרֹם לוֹ צַעַר וְלֹא אֶנְקֹם בָּכֶם. אֲבָל חַכּוּ, חַכּוּ...

"וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו"!

וְיוֹסֵף הֵבִין זֹאת מִיָּד, וְהוֹרָה לָהֶם: "גְּשׁוּ נָא אֵלַי!", לֹא אֲלֵיכֶם נִתְכַּוַּנְתִּי כְּשֶׁאָמַרְתִּי "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי". "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם", נִשְׁאַרְתִּי אָח אוֹהֵב כְּשֶׁהָיִיתִי...

יֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ כְּדֵי לְהוֹרוֹתֵנוּ, שֶׁלֹּא לְהֵחָפֵז בְּהַסָּקַת מַסְקָנוֹת. לֹא לְהַחְלִיט עַל סְמַךְ הִתְרַשְּׁמוּת שֶׁאוּלַי הִיא מֻטְעֵית. לֹא לְהִמָּנוֹת עַל "קָרְבְּנוֹת הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שביעי של פסח תש"ע
	חובת הציות לדעת תורה
	"וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מה-ג) יֵשׁ סוּגֵי קָרְבְּנוֹת-אָדָם רַבִּים, ה' יְרַחֵם "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מה-ג) יֵשׁ סוּגֵי קָרְבְּנוֹת-אָדָם רַבִּים, ה' יְרַחֵם. יֵשׁ הֲרוּגִים בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, ה' יִקֹּם דָּמָם. יֵשׁ נִפְגְּעֵי תְּאוּנוֹת דְּרָכִים וְנִפְגְּעֵי תְּאוּנוֹת עֲבוֹדָה. אֲבָל יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ קָרְבָּנוֹת גְּלוּיִים וִידוּעִים, יֵשׁ קָרְבָּנוֹת אַלְמוֹנִים וּסְמוּיִים. פְּעָמִים, הֵם עַצְמָם אֵינָם יוֹדְעִים זֹאת. יֵשׁ קָרְבָּנוֹת שֶׁל חַיֵּי מְצוּקָה וְיַלְדוּת עֲשׁוּקָה, וְיֵשׁ קָרְבָּנוֹת שֶׁל חִנּוּךְ לָקוּי וּקְלוֹקֵל. הַפַּעַם רָצִינוּ לְדַבֵּר עַל אַחַד הַסּוּגִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא לִפֹּל בַּפַּח וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת לְ"קָרְבָּן". הָבָה נִקְרָא לָהֶם: "קָרְבְּנוֹת הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן". אֲסַפֵּר עַל קָרְבָּן כָּזֶה, אֶחָד מִמֵּאוֹת וַאֲלָפִים. זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. כַּיּוֹם הוּא רוֹאֵה-חֶשְׁבּוֹן בְּתֵל אָבִיב. יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף, אֲבָל הַכֶּסֶף אֵינוֹ הָעִקָּר. הוּא לֹא מְאֻשָּׁר, הוֹרָיו אֻמְלָלִים, יְלָדָיו מְנֻכָּרִים כָּלִיל. בֶּעָבָר הוּא הָיָה דָּתִי. כִּשְׁרוֹנִי, שָׂמֵחַ, מְאֻשָּׁר. הוּא נִכְנַס לִלְמֹד בַּיְּשִׁיבָה, מָלֵא בְּתִקְווֹת עִם שִׁיר בַּלֵּב. רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה כִּנֵּס אֶת הַבַּחוּרִים הַחֲדָשִׁים לְשִׂיחַת הֶכֵּרוּת. שִׂיחַת גִּבּוּשׁ. וְאָז, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, הוּא נִתְקַף בִּצְחוֹק שֶׁל מְבוּכָה. קוֹרֶה. הִבִּיטוּ בּוֹ בְּתִמָּהוֹן - וְהַצְּחוֹק הָלַךְ וְגָבַר. הוּא הֶאֱדִים, הִסְמִיק - וְצָחַק... גָּעָה מִצְּחוֹק! רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הִזְעִיף מַבָּט, וְאָמַר: "צֵא הַחוּצָה וּתְסַיֵּם שָׁם לִצְחֹק". הוּא יָצָא, סִיֵּם לִצְחֹק, הָלַךְ לַחֶדֶר וְאָרַז אֶת חֲפָצָיו... חָשַׁשׁ שֶׁכּוֹעֲסִים עָלָיו, שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו, שֶׁהִתְחִיל בְּרֶגֶל שְׂמֹאל. אָרַז אֶת חֲפָצָיו וְנָסַע הַבַּיְתָה. הִתְגַּיֵּס לַצָּבָא, הִדַּרְדֵּר, נִקְלַע לְחֶבְרָה לֹא מַתְאִימָה, הוֹרִיד אֶת הַכִּפָּה. נִסְחַף לְחוֹף אַחֵר בְּלֹא כֹּחַ לַחְזֹר. וְיוֹדֵעַ הֵיכָן הָאוֹר, הַזֹּהַר, הָאֱמֶת. אֲבָל הוּא כְּבָר כָּבוּל, שָׁבוּי, וְאֵין לוֹ כֹּחַ לְנַתֵּק אֶת הַכְּבָלִים וּלְרַתֵּק שׁוּב אֶת שַׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת. וְהַכֹּל בִּגְלַל רֶגַע, רֶגַע אֶחָד. רֶגַע שֶׁל טָעוּת! שֶׁהֲרֵי אִישׁ לֹא כָּעַס עָלָיו וְאִישׁ לֹא הִקְפִּיד. וְאִם כֵּן אָמְרוּ לוֹ - אָז מָה?! אִלּוּ הָיָה מַבְלִיג, אִלּוּ הָיָה מִתְיַחֵס אֶל הַדְּבָרִים בַּיַּחַס הַנָּכוֹן, הָיוּ חַיָּיו מִתְנַהֲלִים לְמֵישָׁרִין. הוּא הָיָה מִתְעָרֶה בַּיְּשִׁיבָה, תּוֹפֵס בָּהּ אֶת מְקוֹמוֹ, מְבַצֵּר לְעַצְמוֹ עוֹלָם מֵאִיר וְזוֹהֵר, בּוֹנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הָיָה הַיּוֹם רֹאשׁ יְשִׁיבָה נוֹדָע לִתְהִלָּה. אֱמֶת, זֶה מִקְרֶה קִיצוֹנִי. אֲבָל כַּמָּה הִתְחִילוּ לָלֶכֶת לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְאָז חָלָה אֵיזוֹ הַפְסָקָה. אוּלַי חֲתֻנָּה, אוּלַי סְתָם רִפְיוֹן. וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: "לֹא נָעִים לַחְזֹר, מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה אוֹחֲזִים שָׁם"; חָשְׁבוּ: "אֵיךְ יִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ" - וְנוֹתְרוּ בַּחוּץ... בִּגְלַל הַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע, הַחְלָטָה מֻטְעֵית. זוּג הָיָה בְּסֶמִינָר. הִכִּיר אֶת הַיַּהֲדוּת, רָאָה מַהִי הָאֱמֶת, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, קָנָה אֶת עוֹלָמוֹ. הֵם שָׁבוּ הַבַּיְתָה, וְאָז הוּא הִתְלַבֵּט: "מַה יֹּאמְרוּ הַשְּׁכֵנִים?"... אֵיזוֹ שְׁאֵלָה. מַה הֵם כְּבָר יֹאמְרוּ, וְכַמָּה זְמַן יֹאמְרוּ, וּמָה הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל אֲמִירָתָם מוּל הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל בְּאוֹרְחוֹת הַחַיִּים. אֲבָל בִּגְלַל הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ הֵם אִבְּדוּ הַכֹּל... וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר: בֵּן אַרְבָּעִים הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ דָּחֲקָה בּוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לָהּ: מִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי לִלְמֹד עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. מֶה עָשְׂתָה? לָקְחָה חֲמוֹר וְטָחָה אוֹתוֹ בְּטִיט, שָׁתְלָה בּוֹ זְרָעִים וְהִשְׁקְתָה עַד שֶׁנָּבְטוּ. לָקְחָה אֶת הַחֲמוֹר הַמּוּזָר, מְרֻבָּד הַצְּמָחִים, לְשׁוּק הָעִיר. נָסַבּוּ עָלָיו כֻּלָּם, הִתְפַּעֲלוּ וְהִשְׁתָּאוּ, גִּחֲכוּ וְלָעֲגוּ. לְמָחֳרָת שָׁבָה וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ, וּתְשׂוּמַת הַלֵּב פָּחֲתָה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לֹא הִבִּיט אִישׁ לְעֶבְרוֹ... "רוֹאֶה אַתָּה?", אָמְרָה לְבַעֲלָהּ, "בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים יִתְרַגְּלוּ"... חָכְמָתָהּ זוֹ הֵבִיאָה לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא! הָבָה נָפִיק אֶת הַלֶּקַח, לֶקַח בֵּן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְחָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, לֶקַח מִפָּרָשָׁתֵנוּ. כַּאֲשֶׁר יוֹסֵף נִגְלָה לְאֶחָיו, נֶאֱמַר: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". הָיוּ שָׁם יְהוּדָה, מֶלֶךְ לְאֶחָיו אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, הָיוּ שָׁם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שֶׁהֶחְרִיבוּ אֶת שְׁכֶם, גִּבּוֹרִים וְאַמִּיצִים. וְכֻלָּם - שָׁתְקוּ?! פֵּרֵשׁ הָרַב "בִּינָה לְעִתִּים" זצ"ל: כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שֶׁיּוֹסֵף מַכְרִיז: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי", הֵבִינוּ שֶׁהַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם וּמְגָרְשָׁם מֵעַל פָּנָיו. הֵם נָסוֹגוּ אָחוֹר וּשְׁמָעוּהוּ אוֹמֵר: "אֲנִי יוֹסֵף", וְהִבְחִינוּ שֶׁלֹּא אָמַר "אֲחִיכֶם". וְהֵבִינוּ שֶׁאֵינוֹ מַחְשִׁיב עַצְמוֹ כַּאֲחִיהֶם... וְאָז שְׁמָעוּהוּ שׁוֹאֵל: "הַעוֹד אָבִי חָי" - וְהֵבִינוּ שֶׁרָמַז לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כְּלָל, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהֶם: אַתֶּם אֵינְכֶם מְעַנְיְנִים אוֹתִי, וְכָל שְׁאֵלָתִי הַאִם אָבִי חַי עֲדַיִן. וְשֶׁבִּרְצוֹנוֹ אַף לוֹמַר: כָּל עוֹד אָבִי חַי, לֹא אֶגְרֹם לוֹ צַעַר וְלֹא אֶנְקֹם בָּכֶם. אֲבָל חַכּוּ, חַכּוּ... "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו"! וְיוֹסֵף הֵבִין זֹאת מִיָּד, וְהוֹרָה לָהֶם: "גְּשׁוּ נָא אֵלַי!", לֹא אֲלֵיכֶם נִתְכַּוַּנְתִּי כְּשֶׁאָמַרְתִּי "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי". "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם", נִשְׁאַרְתִּי אָח אוֹהֵב כְּשֶׁהָיִיתִי... יֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ כְּדֵי לְהוֹרוֹתֵנוּ, שֶׁלֹּא לְהֵחָפֵז בְּהַסָּקַת מַסְקָנוֹת. לֹא לְהַחְלִיט עַל סְמַךְ הִתְרַשְּׁמוּת שֶׁאוּלַי הִיא מֻטְעֵית. לֹא לְהִמָּנוֹת עַל "קָרְבְּנוֹת הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)