Otzarot-Article

"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו-ב) מַדּוּעַ הִתְחִילָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת דַּוְקָא עַל קָרְבַּן הָעוֹלָה, שֶׁבָּא רַק עַל הִרְהוּר הַלֵּב וְלֹא עַל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת הַבָּאִים לְכַפֵּר עַל הַחֲטָאִים וְעַל הָעֲווֹנוֹת הַחֲמוּרִים יוֹתֵר, כְּמוֹ הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם? הֲרֵי לִכְאוֹרָה הָיָה רָאוּי לְהַתְחִיל בָּהֶם!

כָּתַב מָרָן הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל, שֶׁלֵּיצָנֵי הַדּוֹר הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאַהֲרֹן לֹא הָיָה רָאוּי לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִפְּנֵי שֶׁיָּצַר אֶת הָעֵגֶל. גַּם אִם הוּא הָיָה אָנוּס לַעֲשׂוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָרְגוּ אֶת חוּר, הֲרֵי אֶת הַמִּזְבֵּחַ הוּא בָּנָה בְּעַצְמוֹ מִבְּלִי שֶׁיֶּאֶנְסוּ אוֹתוֹ עַל כָּךְ! אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִצְטַוָּה עַל הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ?

וְתֵרֵץ אֶת הַקּוּשְׁיָה עַל יְדֵי מָשָׁל:

בֶּן הַמֶּלֶךְ יָצָא לְטַיֵּל בַּיַּעַר בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַמַּלְכוּתִית. קְבוּצַת שׁוֹדְדִים הִבְחִינוּ בּוֹ מֵרָחוֹק וְהִתְכַּוְּנוּ לִשְׁדֹּד אוֹתוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן לִרְצֹחַ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁהַשֹּׁד לֹא יִתְגַּלֶּה. אֶחָד מֵהַשּׁוֹדְדִים רִחֵם עַל בֶּן הַמֶּלֶךְ, לָכֵן אָמַר לַחֲבֵרָיו: "חֲבָל שֶׁכֻּלָּנוּ נִסְתַּבֵּךְ, אֲנִי אֶשְׁדֹּד אוֹתוֹ לְבַדִּי וְאָבִיא לְכֻלָּם אֶת הַשָּׁלָל".

וְאָכֵן כָּךְ עָשָׂה. שָׁדַד הַשּׁוֹדֵד אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן נָתַן לוֹ לִבְרֹחַ. חָזַר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל הָאַרְמוֹן וְסִפֵּר אֵיךְ נִרְאָה הַשּׁוֹדֵד שֶׁשָּׁדַד אוֹתוֹ.

חוֹקְרֵי הַמַּמְלָכָה הִרְכִּיבוֹ קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל הֶחָשׁוּד וְעָלוּ עַל עִקְבוֹתָיו. הֱבִיאוּהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוּא צִוָּה לִתְלוֹת אוֹתוֹ.

לִפְנֵי בִּצּוּעַ גְּזַר הַדִּין, הוֹרָה לָהֶם לְהַכּוֹתוֹ מַכּוֹת נִמְרָצוֹת.

כְּשֶׁהִלְקוּ אוֹתוֹ, קָרָא הַשּׁוֹדֵד בְּקוֹל: "אוֹי לִי עַל לִבִּי, בִּגְלַל לִבִּי כָּל זֶה קוֹרֶה לִי!!! אוֹי לִי עַל לִבִּי, בִּגְלַל לִבִּי כָּל זֶה קוֹרֶה לִי!!!"

שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת הָאֲנָחוֹת שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וְאָמַר לוֹ: "לֹא! לֹא בִּגְלַל לִבְּךָ קָרָה לְךָ כָּל זֹאת, אֶלָּא בִּגְלַל יָדֶיךָ שֶׁשָּׁדְדוּ אֶת בְּנִי הַיָּקָר!"

עָנָה הַשּׁוֹדֵד וְאָמַר: "לֹא, הוֹד מַלְכוּתוֹ, זֶה קָרָה בִּגְלַל לִבִּי! חֲבֵרַי הַשּׁוֹדְדִים רָצוּ לִרְצֹחַ אֶת בִּנְךָ לְאַחַר שֶׁיִּשְׁדְּדוּ אוֹתוֹ, אַךְ לִבִּי הָרַחֲמָן לֹא הִנִּיחַ לִי לָתֵת לָהֶם לְקַיֵּם אֶת זְמָמָם, לָכֵן הִצַּעְתִּי לָהֶם שֶׁאֲנִי אֶשְׁדֹּד אוֹתוֹ לְבַדִּי כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָתֵת לוֹ לִבְרֹחַ לַחָפְשִׁי!"

נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת. הֶאֱמִין הַמֶּלֶךְ לְטַעֲנָתוֹ, וּמִיָּד שִׁחְרֵר אוֹתוֹ וְאַף הֶעֱנִיק לוֹ מָמוֹן רַב עַל כָּךְ שֶׁהִצִּיל אֶת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ.

הַנִּמְשָׁל: אַהֲרֹן הַכֹּהֵן יָדַע שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹךְ זְמַן קָצָר, לָכֵן הוּא "הִתְנַדֵּב" לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ עַל מְנָת שֶׁיּוּכַל לִבְנוֹתוֹ בְּאִטִּיּוּת בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם וּלְהַרְוִיחַ זְמַן. הוּא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אָמוּר לָרֶדֶת מָחָר מִן הָהָר וְכָךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יַסְפִּיקוּ לַחֲטֹא גַּם בַּהַקְרָבָה. נִמְצָא, שֶׁאַהֲרֹן הַכֹּהֵן בָּנָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכְּלָיָה! וְשָׂכָר עַל כָּךְ, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב עַל הַמִּזְבֵּחַ.

מִסִּבָּה זוֹ, הִתְחִילָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת דַּוְקָא עַל הָעוֹלָה הַמְכַפֶּרֶת עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּדֵי לִרְמֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ עַל הַכַּוָּנָה, עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטְּהוֹרָה שֶׁל אַהֲרֹן, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ עַל בְּנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא בִּכְדִי זָכָה אַהֲרֹן לַעֲנֹד אֶת הַחֹשֶׁן עַל לִבּוֹ הַטָּהוֹר!

כָּאן לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה גַּם אֶת מִדַּת לִמּוּד הַזְּכוּת עַל הַזּוּלַת, כְּפִי שֶׁצִּוְּתָה בְּפָסוּק "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (יט-טו).

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת מָרָן הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל בְּשָׁעָה שֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר. הָרַבָּנִית ע"ה אָמְרָה לַמְבַקֵּר שֶׁהָרַב עֲדַיִן יָשֵׁן.

תָּמַהּ הָאִישׁ: "מָה?! הָרַב יָשֵׁן עַד שֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר?"

הָרַב, שֶׁהִתְעוֹרֵר בֵּינְתַיִם וְשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, קָרָא לוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וְאָמַר לוֹ: "אַל תְּמַהֵר לָדוּן אוֹתִי לְכַף חוֹבָה. אֶתְמוֹל חָזַרְתִּי בְּשָׁעָה 12 בַּלַּיְלָה מֵאַרְבָּעָה שִׁעוּרִים בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וְאָז שָׁלְחוּ לִי פַקְס מֵאַרְגֶּנְטִינָה לְגַבֵּי אִשָּׁה עֲגוּנָה. כָּתַבְתִּי תְּשׁוּבָה אֲרֻכָּה עַד לְשָׁעָה חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, וְהִתַּרְתִּי אוֹתָהּ. אַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לְהִתְפַּלֵּל בְּהָנֵץ הַחַמָּה וְחָזַרְתִּי לָנוּחַ קְצָת. לֹא לְחִנָּם כָּתוּב 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת!'" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שביעי של פסח תש"ע
	חובת הציות לדעת תורה
	"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו-ב) מַדּוּעַ הִתְחִילָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת דַּוְקָא עַל קָרְבַּן הָעוֹלָה, שֶׁבָּא רַק עַל הִרְהוּר הַלֵּב וְלֹא עַל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת הַבָּאִים לְכַפֵּר עַל הַחֲטָאִים וְעַל הָעֲווֹנוֹת הַחֲמוּרִים יוֹתֵר, כְּמוֹ הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם? הֲרֵי לִכְאוֹרָה הָיָה רָאוּי לְהַתְחִיל בָּהֶם! כָּתַב מָרָן הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל, שֶׁלֵּיצָנֵי הַדּוֹר הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאַהֲרֹן לֹא הָיָה רָאוּי לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִפְּנֵי שֶׁיָּצַר אֶת הָעֵגֶל. גַּם אִם הוּא הָיָה אָנוּס לַעֲשׂוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָרְגוּ אֶת חוּר, הֲרֵי אֶת הַמִּזְבֵּחַ הוּא בָּנָה בְּעַצְמוֹ מִבְּלִי שֶׁיֶּאֶנְסוּ אוֹתוֹ עַל כָּךְ! אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִצְטַוָּה עַל הַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ? וְתֵרֵץ אֶת הַקּוּשְׁיָה עַל יְדֵי מָשָׁל: בֶּן הַמֶּלֶךְ יָצָא לְטַיֵּל בַּיַּעַר בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַמַּלְכוּתִית. קְבוּצַת שׁוֹדְדִים הִבְחִינוּ בּוֹ מֵרָחוֹק וְהִתְכַּוְּנוּ לִשְׁדֹּד אוֹתוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן לִרְצֹחַ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁהַשֹּׁד לֹא יִתְגַּלֶּה. אֶחָד מֵהַשּׁוֹדְדִים רִחֵם עַל בֶּן הַמֶּלֶךְ, לָכֵן אָמַר לַחֲבֵרָיו: "חֲבָל שֶׁכֻּלָּנוּ נִסְתַּבֵּךְ, אֲנִי אֶשְׁדֹּד אוֹתוֹ לְבַדִּי וְאָבִיא לְכֻלָּם אֶת הַשָּׁלָל". וְאָכֵן כָּךְ עָשָׂה. שָׁדַד הַשּׁוֹדֵד אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן נָתַן לוֹ לִבְרֹחַ. חָזַר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל הָאַרְמוֹן וְסִפֵּר אֵיךְ נִרְאָה הַשּׁוֹדֵד שֶׁשָּׁדַד אוֹתוֹ. חוֹקְרֵי הַמַּמְלָכָה הִרְכִּיבוֹ קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל הֶחָשׁוּד וְעָלוּ עַל עִקְבוֹתָיו. הֱבִיאוּהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוּא צִוָּה לִתְלוֹת אוֹתוֹ. לִפְנֵי בִּצּוּעַ גְּזַר הַדִּין, הוֹרָה לָהֶם לְהַכּוֹתוֹ מַכּוֹת נִמְרָצוֹת. כְּשֶׁהִלְקוּ אוֹתוֹ, קָרָא הַשּׁוֹדֵד בְּקוֹל: "אוֹי לִי עַל לִבִּי, בִּגְלַל לִבִּי כָּל זֶה קוֹרֶה לִי!!! אוֹי לִי עַל לִבִּי, בִּגְלַל לִבִּי כָּל זֶה קוֹרֶה לִי!!!" שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת הָאֲנָחוֹת שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וְאָמַר לוֹ: "לֹא! לֹא בִּגְלַל לִבְּךָ קָרָה לְךָ כָּל זֹאת, אֶלָּא בִּגְלַל יָדֶיךָ שֶׁשָּׁדְדוּ אֶת בְּנִי הַיָּקָר!" עָנָה הַשּׁוֹדֵד וְאָמַר: "לֹא, הוֹד מַלְכוּתוֹ, זֶה קָרָה בִּגְלַל לִבִּי! חֲבֵרַי הַשּׁוֹדְדִים רָצוּ לִרְצֹחַ אֶת בִּנְךָ לְאַחַר שֶׁיִּשְׁדְּדוּ אוֹתוֹ, אַךְ לִבִּי הָרַחֲמָן לֹא הִנִּיחַ לִי לָתֵת לָהֶם לְקַיֵּם אֶת זְמָמָם, לָכֵן הִצַּעְתִּי לָהֶם שֶׁאֲנִי אֶשְׁדֹּד אוֹתוֹ לְבַדִּי כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָתֵת לוֹ לִבְרֹחַ לַחָפְשִׁי!" נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת. הֶאֱמִין הַמֶּלֶךְ לְטַעֲנָתוֹ, וּמִיָּד שִׁחְרֵר אוֹתוֹ וְאַף הֶעֱנִיק לוֹ מָמוֹן רַב עַל כָּךְ שֶׁהִצִּיל אֶת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ. הַנִּמְשָׁל: אַהֲרֹן הַכֹּהֵן יָדַע שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹךְ זְמַן קָצָר, לָכֵן הוּא "הִתְנַדֵּב" לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ עַל מְנָת שֶׁיּוּכַל לִבְנוֹתוֹ בְּאִטִּיּוּת בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם וּלְהַרְוִיחַ זְמַן. הוּא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אָמוּר לָרֶדֶת מָחָר מִן הָהָר וְכָךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יַסְפִּיקוּ לַחֲטֹא גַּם בַּהַקְרָבָה. נִמְצָא, שֶׁאַהֲרֹן הַכֹּהֵן בָּנָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכְּלָיָה! וְשָׂכָר עַל כָּךְ, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב עַל הַמִּזְבֵּחַ. מִסִּבָּה זוֹ, הִתְחִילָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹת דַּוְקָא עַל הָעוֹלָה הַמְכַפֶּרֶת עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּדֵי לִרְמֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ עַל הַכַּוָּנָה, עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטְּהוֹרָה שֶׁל אַהֲרֹן, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ עַל בְּנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא בִּכְדִי זָכָה אַהֲרֹן לַעֲנֹד אֶת הַחֹשֶׁן עַל לִבּוֹ הַטָּהוֹר! כָּאן לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה גַּם אֶת מִדַּת לִמּוּד הַזְּכוּת עַל הַזּוּלַת, כְּפִי שֶׁצִּוְּתָה בְּפָסוּק "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (יט-טו). מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת מָרָן הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל בְּשָׁעָה שֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר. הָרַבָּנִית ע"ה אָמְרָה לַמְבַקֵּר שֶׁהָרַב עֲדַיִן יָשֵׁן. תָּמַהּ הָאִישׁ: "מָה?! הָרַב יָשֵׁן עַד שֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר?" הָרַב, שֶׁהִתְעוֹרֵר בֵּינְתַיִם וְשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, קָרָא לוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וְאָמַר לוֹ: "אַל תְּמַהֵר לָדוּן אוֹתִי לְכַף חוֹבָה. אֶתְמוֹל חָזַרְתִּי בְּשָׁעָה 12 בַּלַּיְלָה מֵאַרְבָּעָה שִׁעוּרִים בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וְאָז שָׁלְחוּ לִי פַקְס מֵאַרְגֶּנְטִינָה לְגַבֵּי אִשָּׁה עֲגוּנָה. כָּתַבְתִּי תְּשׁוּבָה אֲרֻכָּה עַד לְשָׁעָה חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, וְהִתַּרְתִּי אוֹתָהּ. אַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לְהִתְפַּלֵּל בְּהָנֵץ הַחַמָּה וְחָזַרְתִּי לָנוּחַ קְצָת. לֹא לְחִנָּם כָּתוּב 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת!'" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)