Otzarot-Article

"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" (כז-מא) לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין: הֲלֹא בְּפַשְׁטוּת, מַשְׂטֵמָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו לְיַעֲקֹב הָיְתָה בְּגִין כָּךְ שֶׁיַּעֲקֹב לָקַח אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּמָנַע מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּרָכָה! מַדּוּעַ, אִם כֵּן, הַהַדְגָּשָׁה בַּפָּסוּק הִנָּהּ: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו", כִּבְיָכוֹל הַסִּבָּה לַמַּשְׂטֵמָה הָיְתָה בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁיַּעֲקֹב עַצְמוֹ זָכָה בַּבְּרָכָה?

הַתְּשׁוּבָה תְּבֹאַר עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

לְקֵיסַר אוֹסְטְרִיָּה הָיָה שַׂר יְהוּדִי וּשְׁמוֹ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן. הַקֵּיסָר אָהַב לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַשַּׂר הַיְּהוּדִי בְּדִבְרֵי חָכְמָה בְּכָל עֵת מְצֹא, וּבְאַחַת מֵאוֹתָן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת – הוּא פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "אֱמֹר לִי, רַבִּי שִׁמְשׁוֹן... הֲלֹא אַתֶּם, הַיְּהוּדִים, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, חָרוּצִים וּמֻכְשָׁרִים! כֵּיצַד תּוּכַל לְהַסְבִּיר אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאַתֶּם שְׁרוּיִים שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ בְּגָלוּת?"

שָׁמַע רַבִּי שִׁמְשׁוֹן אֶת הַשְּׁאֵלָה וְנֶאֱנַח. "מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר?" הֵשִׁיב, "שִׂנְאַת חִנָּם הִיא שֶׁהֵמִיטָה עָלֵינוּ אֶת הַגָּלוּת, וְהִיא זוֹ שֶׁמּוֹנַעַת מֵאִתָּנוּ אֶת הַגְּאֻלָּה! צָרוּת הָעַיִן שֶׁעֲדַיִן פּוֹשָׂה בְּקֶרֶב בְּנֵי עַמֵּנוּ, הִיא זוֹ שֶׁמַּשְׁאִירָה אוֹתָם בַּגָּלוּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ!"

תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַקֵּיסָר. הִיא לֹא נִשְׁמְעָה לוֹ הֶגְיוֹנִית, וְהוּא הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת כִּי הַדְּבָרִים אֵינָם מִתְיַשְּׁבִים עַל לִבּוֹ. כָּךְ אוֹ כָּךְ - הַשִּׂיחָה הִסְתַּיְּמָה, וְרַבִּי שִׁמְשׁוֹן פָּנָה לְדַרְכּוֹ.

תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר שִׂיחָתָם, יָצָא הַקֵּיסָר לְמַסַּע צַיִד עִם מְשָׁרְתָיו, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַחֹרֶף. אַךְ בְּאֶמְצַע הַמַּסָּע, מִסִּבָּה אֲשֶׁר לֹא הֻבְרְרָה דֵּי צָרְכָּהּ – אִבֵּד לְפֶתַע הַקֵּיסָר אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל סוּסוֹ, אֲשֶׁר הֵחֵל שׁוֹעֵט אֶל תּוֹךְ סְבַךְ הַיַּעַר. בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ הַמְשָׁרְתִים לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַסּוּס הָאַבִּיר – הוּא כְּבָר נֶעְלַם מֵעֵינֵיהֶם, כְּשֶׁהַקֵּיסָר עַל גַּבּוֹ.

בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, בְּמַהֲלַךְ דַּהֲרָתוֹ – נִשְׁמַט הַקֵּיסָר מֵעַל גַּבֵּי סוּסוֹ וְנָפַל אַרְצָה. מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה, לֹא הִצְלִיחַ הַקֵּיסָר לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ. כָּךְ הוּא תָּעָה בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, מְחַפֵּשׂ סִימָן לִשְׁבִיל אֲשֶׁר יוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

אֶת הַשְּׁבִיל – לֹא עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר לִמְצֹא, אוּלָם בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא הִבְחִין בְּאוֹר מְנַצְנֵץ מֵרָחוֹק. "אִם רַק אַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹר הַזֶּה, בְּוַדַּאי אֶמְצָא מִי שֶׁיַּכְנִיס אוֹתִי אֶל בֵּיתוֹ וְיִתֵּן לִי מַחֲסֶה לְמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה. אוּלָם אִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדִי הַדָּבָר – הֲרֵי שֶׁגּוֹרָלִי נֶחֱרָץ: בַּקֹּר הַמַּצְמִית הַשּׂוֹרֵר בַּחוּץ – לֹא אֶשְׂרֹד אֶת הַלַּיְלָה!" הִרְהֵר הַקֵּיסָר בְּתוּגָה, וְהֵחֵל לִצְעֹד אֶל עֵבֶר הָאוֹר.

אֶלָּא שֶׁעַד מְהֵרָה גִּלָּה הַקֵּיסָר, כִּי הַנָּהָר חוֹסֵם אֶת דַּרְכּוֹ. הוּא לֹא הָיָה רָחָב מִדַּי, אַךְ עֲדַיִן: נָהָר שֶׁלֹּא נִתָּן לַחֲצוֹת אוֹתוֹ בָּרֶגֶל... בְּלֵית בְּרֵרָה פָּשַׁט הַקֵּיסָר אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד. כְּשֶׁכֻּתָּנְתּוֹ לְעוֹרוֹ – חָצָה אֶת הַנָּהָר בִּשְׂחִיָּה, וּמִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה מָצָא אֶת עַצְמוֹ בִּכְפָר קָטָן, אֲשֶׁר תּוֹשָׁבָיו כְּבָר עָלוּ עַל יְצוּעָם זֶה מִכְּבָר.

נִסָּה הַקֵּיסָר לְהִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתוֹת הַבָּתִּים, אוּלָם אִישׁ לֹא נֵאוֹת לִפְתֹּחַ בְּפָנָיו אֶת בֵּיתוֹ. הַכַּפְרִיִּים, אֲשֶׁר הֵצִיצוּ מִבַּעַד לַחֲרַכֵּי הַדֶּלֶת וְהִבְחִינוּ בְּאָדָם בִּלְתִּי מֻכָּר הָעוֹמֵד כְּשֶׁכֻּתָּנְתּוֹ סְפוּגַת הַמַּיִם לְעוֹרוֹ, בְּלֵיל חֹרֶף קַר – הָיוּ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁמְּדֻבָּר בְּאָדָם בִּלְתִּי שָׁפוּי...

הַקֵּיסָר כְּבָר כִּמְעַט אָמַר נוֹאָשׁ, אוּלָם בְּדִיּוּק אָז נִפְתְּחָה בְּפָנָיו דַּלְתּוֹ שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים. בְּפֶתַח הַבַּיִת עָמַד יְהוּדִי, אֲשֶׁר פָּנָיו הִתְכַּרְכְּמוּ לְמַרְאֵה הַהֵלֶךְ הָרָטֹב עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו. "הִכָּנֵס! הִכָּנֵס מַהֵר וְהָשֵׁב אֶת נַפְשְׁךָ בְּכוֹס יַי"שׁ, וּבֵינְתַיִם אָכִין לְךָ מַשְׁקֶה חַם וַאֲרוּחָה טוֹבָה!" הִזְמִין הַיְּהוּדִי אֶת הַקֵּיסָר אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲפִלּוּ שֵׁמֶץ שֶׁל מֻשָּׂג עַל אוֹדוֹת זֶהוּתוֹ שֶׁל הָעוֹמֵד מוּלוֹ, וְהַקֵּיסָר נִכְנַס בְּהַכָּרַת תּוֹדָה.

בְּזָוִית עֵינוֹ יָכוֹל הָיָה הַקֵּיסָר לְהַבְחִין כִּי דַּעְתָּהּ שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת אֵינָהּ נוֹחָה מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל בַּעְלָהּ... לְחִישׁוֹתֶיהָ הָרָמוֹת הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו הֵיטֵב, וְהוּא הֵבִין כִּי הִיא חוֹשֶׁדֶת שֶׁמְּדֻבָּר בְּגַנָּב, לֹא פָּחוֹת... אוּלָם הַיְּהוּדִי, לֹא נִרְתַּע: הוּא הוֹשִׁיט לְאוֹרְחוֹ אֶת מְעִיל הַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם מְעַט, וְאַף הִגִּישׁ לְפָנָיו אֲרוּחָה טוֹבָה אִם כִּי פְּשׁוּטָה, וְהִצִּיעַ בַּעֲבוּרוֹ מִטָּה לְלִינַת לַיְלָה.

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, בִּקֵּשׁ הַקֵּיסָר מֵהַיְּהוּדִי כִּי יִשְׂכֹּר בַּעֲבוּרוֹ מֶרְכָּבָה אֲשֶׁר תִּקַּח אוֹתוֹ לְעִיר הַבִּירָה. אוּלָם הַיְּהוּדִי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת: "אֵינְךָ צָרִיךְ מֶרְכָּבָה, אֲדוֹנִי... לִי עַצְמִי יֵשׁ עֲגָלָה, וַאֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לְעִיר הַבִּירָה בְּשִׂמְחָה!" הִבְהִיר, חֵרֶף מְחָאוֹתֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁל רַעְיָתוֹ, שֶׁנִּשְׁמְעוּ הֵיטֵב עַל אַף שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּלְחִישָׁה רוֹעֶמֶת.

כָּךְ, שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן יָצְאוּ הַיְּהוּדִי וְהַקֵּיסָר לְדַרְכָּם אֶל עִיר הַבִּירָה, וְהַיְּהוּדִי בֵּרֵר: "לְאָן בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי לְהַגִּיעַ?" "אֶל חֲצַר אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר!" הִבְהִיר הָאוֹרֵחַ. כַּאֲשֶׁר עָצְרָה הָעֲגָלָה בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן – מִהֵר הָאוֹרֵחַ לִקְפֹּץ מֵעָלֶיהָ, וּלְהֵעָלֵם בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בִּמְעִיל הַפַּרְוָה שֶׁל הַיְּהוּדִי...

"אוֹי לִי! בֶּאֱמֶת מְדֻבָּר בְּגַנָּב! צָדְקָה רַעְיָתִי!" הִרְהֵר הַיְּהוּדִי בְּצַעַר, אוּלָם מִכָּאן וְאֵילָךְ הַמַּצָּב רַק הֶחְמִיר: כַּעֲבוֹר רֶגַע – נִגְּשׁוּ אֵלָיו חַיָּלִים מִשּׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן, וְהִבְהִירוּ כִּי עָלָיו לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם תֵּכֶף וּמִיָּד...

מִקֵּץ רְגָעִים סְפוּרִים, הוּבַל הַיְּהוּדִי אֶל טְרַקְלִינוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר כְּבָר הִמְתִּין לוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מַלְכוּתוֹ. כַּמּוּבָן, לֹא נִתָּן הָיָה לְזַהוֹת אֶת הַקֵּיסָר כָּעֵת, אוֹ לִמְצֹא כָּל צַד שֶׁל דִּמְיוֹן בֵּינוֹ וּבֵין דְּמוּתוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ שֶׁאֵרַח הַיְּהוּדִי בְּבֵיתוֹ... עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר פָּנָה הַקֵּיסָר אֶל הַיְּהוּדִי בְּחִיּוּךְ וּשְׁאָלוֹ: "הַאִם תַּכִּירֵנִי?" – הֵשִׁיב הַלָּה בִּשְׁלִילָה.

"מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי בַּאֲדוֹנִי!" טָעַן הַיְּהוּדִי.

בְּשָׁלָב זֶה, חָשַׂף הַקֵּיסָר אֶת הַסּוֹד וְשָׁאַל בְּחִיּוּךְ: "בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן הָיִיתִי בְּבֵיתְךָ, וַעֲדַיִן אַתָּה טוֹעֵן כִּי אֵינְךָ מַכִּירֵנִי?!"...

"כָּעֵת", הִטְעִים הַקֵּיסָר וְאָמַר לַיְּהוּדִי הַנִּדְהָם, "עָלֶיךָ לוֹמַר לִי כַּמָּה מַגִּיעַ לְךָ עֲבוּר הַלִּינָה, הָאֲרוּחָה, וְהַנְּסִיעָה? הַאִם רְצוֹנְךָ בַּעֲשָׂרָה שִׁקְלֵי כֶּסֶף? אוֹ אוּלַי בַּחֲמִשִּׁים? מֵאָה? אוֹ אֶלֶף? וְאוּלַי תִּרְצֶה אֲחֻזָּה עִם שָׂדוֹת וּכְרָמִים?" הִצִּיעַ הַקֵּיסָר בִּנְדִיבוּת. הַיְּהוּדִי הִרְהֵר, וּלְאַחַר רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, הֵשִׁיב:

"אֲדוֹנִי הַקֵּיסָר... יֵשׁ לִי בְּסַךְ הַכֹּל בַּקָּשָׁה קְטַנָּה: אֲנִי, בְּמִקְצוֹעִי, סוֹחֵר בְּמִינֵי סִדְקִית. עַד כֹּה, הָיִיתִי סוֹחֵר הַסִּדְקִית הַיָּחִיד בְּכָל הַסְּבִיבָה, אוּלָם לָאַחֲרוֹנָה – יֵשׁ יְהוּדִי נוֹסָף, מֵהַכְּפָר הַסָּמוּךְ, אֲשֶׁר הֶחְלִיט אַף הוּא לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְּאוֹתוֹ הַמִּקְצוֹעַ, תּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹרֵד לְפַרְנָסָתִי... וּבְכֵן, אֲבַקֵּשׁ כִּי הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ יוֹרֶה לַיְּהוּדִי הַזֶּה כִּי יְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ מִשְׁלַח יָד אַחֵר!" בִּקֵּשׁ הַיְּהוּדִי.

אֲרֶשֶׁת הִשְׁתּוֹמְמוּת הוֹפִיעָה עַל פָּנָיו שֶׁל הַקֵּיסָר. הוּא נוֹכַח זֶה עַתָּה לָדַעַת כִּי צָדַק רַבִּי שִׁמְשׁוֹן, הַשַּׂר הַיְּהוּדִי. "אֵין סָפֵק... צָרוּת הָעַיִן הִנָּהּ הַסִּבָּה לְגָלוּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים! הִנֵּה, יְהוּדִי זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בַּעַל אֲחֻזָּה עָשִׁיר! אוּלָם מַה הוּא מְבַקֵּשׁ? רַק לְנַצֵּחַ בַּתַּחֲרוּת אֶת רֵעֵהוּ!"...

וְאָכֵן, כָּךְ הַדָּבָר, אוּלָם מְדֻבָּר בִּתְכוּנָה אֱנוֹשִׁית – שֶׁכַּמּוּבָן אֵינָהּ מְאַפְיֶנֶת דַּוְקָא אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי... לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁרוֹצֶה הָאָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁלּוֹ – הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַבְטִיחַ שֶׁלְּאִישׁ לֹא יִהְיֶה טוֹב מִמֶּנּוּ!

וְזוֹ בְּדִיּוּק הָיְתָה גִּישָׁתוֹ שֶׁל עֵשָׂו... עֵשָׂו לֹא שָׂנֵא אֶת יַעֲקֹב מִשּׁוּם שֶׁהוּא חִסֵּר מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעֵינוֹ הָיְתָה צָרָה בַּבְּרָכוֹת שֶׁקִּבֵּל יַעֲקֹב! אֶת זֹאת מְבַקֶּשֶׁת הַתּוֹרָה לְהַדְגִּישׁ, כַּאֲשֶׁר הִיא מְצַיֶּנֶת כִּי מַשְׂטֵמָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו לְיַעֲקֹב הָיְתָה אַךְ וְרַק "עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו", כְּלוֹמַר: בְּשֶׁל עֵינוֹ הַצָּרָה בְּבִרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּכְלָל לֹא בְּשֶׁל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּמְנְעוּ מִמֶּנּוּ, מֵעֵשָׂו עַצְמוֹ... (לְלַמֶּדְךָ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" (כז-מא) לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין: הֲלֹא בְּפַשְׁטוּת, מַשְׂטֵמָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו לְיַעֲקֹב הָיְתָה בְּגִין כָּךְ שֶׁיַּעֲקֹב לָקַח אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּמָנַע מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּרָכָה! מַדּוּעַ, אִם כֵּן, הַהַדְגָּשָׁה בַּפָּסוּק הִנָּהּ: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו", כִּבְיָכוֹל הַסִּבָּה לַמַּשְׂטֵמָה הָיְתָה בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה שֶׁיַּעֲקֹב עַצְמוֹ זָכָה בַּבְּרָכָה? הַתְּשׁוּבָה תְּבֹאַר עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: לְקֵיסַר אוֹסְטְרִיָּה הָיָה שַׂר יְהוּדִי וּשְׁמוֹ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן. הַקֵּיסָר אָהַב לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַשַּׂר הַיְּהוּדִי בְּדִבְרֵי חָכְמָה בְּכָל עֵת מְצֹא, וּבְאַחַת מֵאוֹתָן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת – הוּא פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "אֱמֹר לִי, רַבִּי שִׁמְשׁוֹן... הֲלֹא אַתֶּם, הַיְּהוּדִים, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, חָרוּצִים וּמֻכְשָׁרִים! כֵּיצַד תּוּכַל לְהַסְבִּיר אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאַתֶּם שְׁרוּיִים שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ בְּגָלוּת?" שָׁמַע רַבִּי שִׁמְשׁוֹן אֶת הַשְּׁאֵלָה וְנֶאֱנַח. "מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר?" הֵשִׁיב, "שִׂנְאַת חִנָּם הִיא שֶׁהֵמִיטָה עָלֵינוּ אֶת הַגָּלוּת, וְהִיא זוֹ שֶׁמּוֹנַעַת מֵאִתָּנוּ אֶת הַגְּאֻלָּה! צָרוּת הָעַיִן שֶׁעֲדַיִן פּוֹשָׂה בְּקֶרֶב בְּנֵי עַמֵּנוּ, הִיא זוֹ שֶׁמַּשְׁאִירָה אוֹתָם בַּגָּלוּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ!" תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַקֵּיסָר. הִיא לֹא נִשְׁמְעָה לוֹ הֶגְיוֹנִית, וְהוּא הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת כִּי הַדְּבָרִים אֵינָם מִתְיַשְּׁבִים עַל לִבּוֹ. כָּךְ אוֹ כָּךְ - הַשִּׂיחָה הִסְתַּיְּמָה, וְרַבִּי שִׁמְשׁוֹן פָּנָה לְדַרְכּוֹ. תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר שִׂיחָתָם, יָצָא הַקֵּיסָר לְמַסַּע צַיִד עִם מְשָׁרְתָיו, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַחֹרֶף. אַךְ בְּאֶמְצַע הַמַּסָּע, מִסִּבָּה אֲשֶׁר לֹא הֻבְרְרָה דֵּי צָרְכָּהּ – אִבֵּד לְפֶתַע הַקֵּיסָר אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל סוּסוֹ, אֲשֶׁר הֵחֵל שׁוֹעֵט אֶל תּוֹךְ סְבַךְ הַיַּעַר. בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ הַמְשָׁרְתִים לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַסּוּס הָאַבִּיר – הוּא כְּבָר נֶעְלַם מֵעֵינֵיהֶם, כְּשֶׁהַקֵּיסָר עַל גַּבּוֹ. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, בְּמַהֲלַךְ דַּהֲרָתוֹ – נִשְׁמַט הַקֵּיסָר מֵעַל גַּבֵּי סוּסוֹ וְנָפַל אַרְצָה. מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה, לֹא הִצְלִיחַ הַקֵּיסָר לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ. כָּךְ הוּא תָּעָה בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, מְחַפֵּשׂ סִימָן לִשְׁבִיל אֲשֶׁר יוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ. אֶת הַשְּׁבִיל – לֹא עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר לִמְצֹא, אוּלָם בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא הִבְחִין בְּאוֹר מְנַצְנֵץ מֵרָחוֹק. "אִם רַק אַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹר הַזֶּה, בְּוַדַּאי אֶמְצָא מִי שֶׁיַּכְנִיס אוֹתִי אֶל בֵּיתוֹ וְיִתֵּן לִי מַחֲסֶה לְמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה. אוּלָם אִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדִי הַדָּבָר – הֲרֵי שֶׁגּוֹרָלִי נֶחֱרָץ: בַּקֹּר הַמַּצְמִית הַשּׂוֹרֵר בַּחוּץ – לֹא אֶשְׂרֹד אֶת הַלַּיְלָה!" הִרְהֵר הַקֵּיסָר בְּתוּגָה, וְהֵחֵל לִצְעֹד אֶל עֵבֶר הָאוֹר. אֶלָּא שֶׁעַד מְהֵרָה גִּלָּה הַקֵּיסָר, כִּי הַנָּהָר חוֹסֵם אֶת דַּרְכּוֹ. הוּא לֹא הָיָה רָחָב מִדַּי, אַךְ עֲדַיִן: נָהָר שֶׁלֹּא נִתָּן לַחֲצוֹת אוֹתוֹ בָּרֶגֶל... בְּלֵית בְּרֵרָה פָּשַׁט הַקֵּיסָר אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד. כְּשֶׁכֻּתָּנְתּוֹ לְעוֹרוֹ – חָצָה אֶת הַנָּהָר בִּשְׂחִיָּה, וּמִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה מָצָא אֶת עַצְמוֹ בִּכְפָר קָטָן, אֲשֶׁר תּוֹשָׁבָיו כְּבָר עָלוּ עַל יְצוּעָם זֶה מִכְּבָר. נִסָּה הַקֵּיסָר לְהִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתוֹת הַבָּתִּים, אוּלָם אִישׁ לֹא נֵאוֹת לִפְתֹּחַ בְּפָנָיו אֶת בֵּיתוֹ. הַכַּפְרִיִּים, אֲשֶׁר הֵצִיצוּ מִבַּעַד לַחֲרַכֵּי הַדֶּלֶת וְהִבְחִינוּ בְּאָדָם בִּלְתִּי מֻכָּר הָעוֹמֵד כְּשֶׁכֻּתָּנְתּוֹ סְפוּגַת הַמַּיִם לְעוֹרוֹ, בְּלֵיל חֹרֶף קַר – הָיוּ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁמְּדֻבָּר בְּאָדָם בִּלְתִּי שָׁפוּי... הַקֵּיסָר כְּבָר כִּמְעַט אָמַר נוֹאָשׁ, אוּלָם בְּדִיּוּק אָז נִפְתְּחָה בְּפָנָיו דַּלְתּוֹ שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים. בְּפֶתַח הַבַּיִת עָמַד יְהוּדִי, אֲשֶׁר פָּנָיו הִתְכַּרְכְּמוּ לְמַרְאֵה הַהֵלֶךְ הָרָטֹב עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו. "הִכָּנֵס! הִכָּנֵס מַהֵר וְהָשֵׁב אֶת נַפְשְׁךָ בְּכוֹס יַי"שׁ, וּבֵינְתַיִם אָכִין לְךָ מַשְׁקֶה חַם וַאֲרוּחָה טוֹבָה!" הִזְמִין הַיְּהוּדִי אֶת הַקֵּיסָר אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲפִלּוּ שֵׁמֶץ שֶׁל מֻשָּׂג עַל אוֹדוֹת זֶהוּתוֹ שֶׁל הָעוֹמֵד מוּלוֹ, וְהַקֵּיסָר נִכְנַס בְּהַכָּרַת תּוֹדָה. בְּזָוִית עֵינוֹ יָכוֹל הָיָה הַקֵּיסָר לְהַבְחִין כִּי דַּעְתָּהּ שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת אֵינָהּ נוֹחָה מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל בַּעְלָהּ... לְחִישׁוֹתֶיהָ הָרָמוֹת הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו הֵיטֵב, וְהוּא הֵבִין כִּי הִיא חוֹשֶׁדֶת שֶׁמְּדֻבָּר בְּגַנָּב, לֹא פָּחוֹת... אוּלָם הַיְּהוּדִי, לֹא נִרְתַּע: הוּא הוֹשִׁיט לְאוֹרְחוֹ אֶת מְעִיל הַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם מְעַט, וְאַף הִגִּישׁ לְפָנָיו אֲרוּחָה טוֹבָה אִם כִּי פְּשׁוּטָה, וְהִצִּיעַ בַּעֲבוּרוֹ מִטָּה לְלִינַת לַיְלָה. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, בִּקֵּשׁ הַקֵּיסָר מֵהַיְּהוּדִי כִּי יִשְׂכֹּר בַּעֲבוּרוֹ מֶרְכָּבָה אֲשֶׁר תִּקַּח אוֹתוֹ לְעִיר הַבִּירָה. אוּלָם הַיְּהוּדִי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת: "אֵינְךָ צָרִיךְ מֶרְכָּבָה, אֲדוֹנִי... לִי עַצְמִי יֵשׁ עֲגָלָה, וַאֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לְעִיר הַבִּירָה בְּשִׂמְחָה!" הִבְהִיר, חֵרֶף מְחָאוֹתֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁל רַעְיָתוֹ, שֶׁנִּשְׁמְעוּ הֵיטֵב עַל אַף שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּלְחִישָׁה רוֹעֶמֶת. כָּךְ, שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן יָצְאוּ הַיְּהוּדִי וְהַקֵּיסָר לְדַרְכָּם אֶל עִיר הַבִּירָה, וְהַיְּהוּדִי בֵּרֵר: "לְאָן בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי לְהַגִּיעַ?" "אֶל חֲצַר אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר!" הִבְהִיר הָאוֹרֵחַ. כַּאֲשֶׁר עָצְרָה הָעֲגָלָה בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן – מִהֵר הָאוֹרֵחַ לִקְפֹּץ מֵעָלֶיהָ, וּלְהֵעָלֵם בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בִּמְעִיל הַפַּרְוָה שֶׁל הַיְּהוּדִי... "אוֹי לִי! בֶּאֱמֶת מְדֻבָּר בְּגַנָּב! צָדְקָה רַעְיָתִי!" הִרְהֵר הַיְּהוּדִי בְּצַעַר, אוּלָם מִכָּאן וְאֵילָךְ הַמַּצָּב רַק הֶחְמִיר: כַּעֲבוֹר רֶגַע – נִגְּשׁוּ אֵלָיו חַיָּלִים מִשּׁוֹמְרֵי הָאַרְמוֹן, וְהִבְהִירוּ כִּי עָלָיו לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם תֵּכֶף וּמִיָּד... מִקֵּץ רְגָעִים סְפוּרִים, הוּבַל הַיְּהוּדִי אֶל טְרַקְלִינוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר כְּבָר הִמְתִּין לוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מַלְכוּתוֹ. כַּמּוּבָן, לֹא נִתָּן הָיָה לְזַהוֹת אֶת הַקֵּיסָר כָּעֵת, אוֹ לִמְצֹא כָּל צַד שֶׁל דִּמְיוֹן בֵּינוֹ וּבֵין דְּמוּתוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ שֶׁאֵרַח הַיְּהוּדִי בְּבֵיתוֹ... עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר פָּנָה הַקֵּיסָר אֶל הַיְּהוּדִי בְּחִיּוּךְ וּשְׁאָלוֹ: "הַאִם תַּכִּירֵנִי?" – הֵשִׁיב הַלָּה בִּשְׁלִילָה. "מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי בַּאֲדוֹנִי!" טָעַן הַיְּהוּדִי. בְּשָׁלָב זֶה, חָשַׂף הַקֵּיסָר אֶת הַסּוֹד וְשָׁאַל בְּחִיּוּךְ: "בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן הָיִיתִי בְּבֵיתְךָ, וַעֲדַיִן אַתָּה טוֹעֵן כִּי אֵינְךָ מַכִּירֵנִי?!"... "כָּעֵת", הִטְעִים הַקֵּיסָר וְאָמַר לַיְּהוּדִי הַנִּדְהָם, "עָלֶיךָ לוֹמַר לִי כַּמָּה מַגִּיעַ לְךָ עֲבוּר הַלִּינָה, הָאֲרוּחָה, וְהַנְּסִיעָה? הַאִם רְצוֹנְךָ בַּעֲשָׂרָה שִׁקְלֵי כֶּסֶף? אוֹ אוּלַי בַּחֲמִשִּׁים? מֵאָה? אוֹ אֶלֶף? וְאוּלַי תִּרְצֶה אֲחֻזָּה עִם שָׂדוֹת וּכְרָמִים?" הִצִּיעַ הַקֵּיסָר בִּנְדִיבוּת. הַיְּהוּדִי הִרְהֵר, וּלְאַחַר רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, הֵשִׁיב: "אֲדוֹנִי הַקֵּיסָר... יֵשׁ לִי בְּסַךְ הַכֹּל בַּקָּשָׁה קְטַנָּה: אֲנִי, בְּמִקְצוֹעִי, סוֹחֵר בְּמִינֵי סִדְקִית. עַד כֹּה, הָיִיתִי סוֹחֵר הַסִּדְקִית הַיָּחִיד בְּכָל הַסְּבִיבָה, אוּלָם לָאַחֲרוֹנָה – יֵשׁ יְהוּדִי נוֹסָף, מֵהַכְּפָר הַסָּמוּךְ, אֲשֶׁר הֶחְלִיט אַף הוּא לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְּאוֹתוֹ הַמִּקְצוֹעַ, תּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹרֵד לְפַרְנָסָתִי... וּבְכֵן, אֲבַקֵּשׁ כִּי הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ יוֹרֶה לַיְּהוּדִי הַזֶּה כִּי יְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ מִשְׁלַח יָד אַחֵר!" בִּקֵּשׁ הַיְּהוּדִי. אֲרֶשֶׁת הִשְׁתּוֹמְמוּת הוֹפִיעָה עַל פָּנָיו שֶׁל הַקֵּיסָר. הוּא נוֹכַח זֶה עַתָּה לָדַעַת כִּי צָדַק רַבִּי שִׁמְשׁוֹן, הַשַּׂר הַיְּהוּדִי. "אֵין סָפֵק... צָרוּת הָעַיִן הִנָּהּ הַסִּבָּה לְגָלוּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים! הִנֵּה, יְהוּדִי זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בַּעַל אֲחֻזָּה עָשִׁיר! אוּלָם מַה הוּא מְבַקֵּשׁ? רַק לְנַצֵּחַ בַּתַּחֲרוּת אֶת רֵעֵהוּ!"... וְאָכֵן, כָּךְ הַדָּבָר, אוּלָם מְדֻבָּר בִּתְכוּנָה אֱנוֹשִׁית – שֶׁכַּמּוּבָן אֵינָהּ מְאַפְיֶנֶת דַּוְקָא אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי... לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁרוֹצֶה הָאָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁלּוֹ – הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַבְטִיחַ שֶׁלְּאִישׁ לֹא יִהְיֶה טוֹב מִמֶּנּוּ! וְזוֹ בְּדִיּוּק הָיְתָה גִּישָׁתוֹ שֶׁל עֵשָׂו... עֵשָׂו לֹא שָׂנֵא אֶת יַעֲקֹב מִשּׁוּם שֶׁהוּא חִסֵּר מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעֵינוֹ הָיְתָה צָרָה בַּבְּרָכוֹת שֶׁקִּבֵּל יַעֲקֹב! אֶת זֹאת מְבַקֶּשֶׁת הַתּוֹרָה לְהַדְגִּישׁ, כַּאֲשֶׁר הִיא מְצַיֶּנֶת כִּי מַשְׂטֵמָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו לְיַעֲקֹב הָיְתָה אַךְ וְרַק "עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו", כְּלוֹמַר: בְּשֶׁל עֵינוֹ הַצָּרָה בְּבִרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּכְלָל לֹא בְּשֶׁל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּמְנְעוּ מִמֶּנּוּ, מֵעֵשָׂו עַצְמוֹ... (לְלַמֶּדְךָ)